"דדפול & וולברין" מתעלה על כל הציפיות ואף מעבר לכך. איזה סרט אדיר

השנים האחרונות, בעיקר אלו שהגיעו אחרי "הנוקמים: סוף המשחק", לא היו מוצלחות במיוחד עבור ז'אנר סרטי הקומיקס. למעט "ספיידרמן: אין דרך הביתה" שהיה אירוע פנומנלי כשלעצמו, השנים הללו הביאו איתן שורה של אכזבות קולנועיות - סרטים כמו "המארוולס", "אנטמן והצרעה: קוונטומאניה", ואחרים וסבירים מינוס נוספים, לא הצליחו לעמוד בציפיות המעריצים והמבקרים יחד, ונראה שאת הצלילה מטה של היקום הקולנועי של מארוול כבר אי-אפשר לעצור. בתוך כל הנוף העגום והצולע הזה, הגיח אתמול (רביעי) לאקרנים "דדפול & וולברין", הסרט שרוב מעריצי מארוול תולים בו תקוות אחרונות.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• הסרט הזה הוא מהסרטים הטובים שראינו לאחרונה. בא לנו לצפות בו שוב ושוב
•  זהו האח לבית ברידג'רטון שבו תתמקד העונה הרביעית
• מצבם של אולפני מארוול הוא בכי רע. האם דדפול ו-וולברין יושיעו אותם?

שמונה שנים אחרי סרט המקור, ריאן ריינולדס חוזר בקול תרועה ובריקוד חושני אל נעליו של דדפול - לא הגיבור שאנחנו צריכים, אלא הגיבור שאנחנו רוצים: שובר מוסכמות ומגלם את כל מה שחלמנו להיות. עלילת "דדפול & וולברין" מתרחשת שש שנים אחרי מאורעות הסרט הקודם, כאשר וייד וילסון (ריאן ריינולדס) מנסה לחיות את חייו בשלווה ובנחת. זאת אומרת, עד שהוא נקרא לדגל על ידי ה-TVA, הסוכנות לשמירה על ציר הזמן אותה הכרנו בסדרה "לוקי". בדרכו המיוחדת והמוחצנת, וייד נרתם למשימה החדשה נגד איום קיומי על העולם שלו, המאלץ אותו לשתף פעולה עם וולברין (יו ג'קמן). שיתוף הפעולה, שאת מה שהוביל ליצירתו תצטרכו לגלות בסרט, מוביל למסע מדמם, מצחיק ועמוס באקשן.

הסרט לא מבזבז זמן ונפתח מיד בסצנת אקשן מרהיבה שמפוצצת את המוח וקובעת את הטון לכל מה שיבוא בהמשך. למרות שיש בסרט עלילה כלשהי - בואו נהיה כנים: למי באמת אכפת ממנה? הקסם האמיתי של הסרט נמצא בכל מה שמסביב לו - אם זה ההומור החצוף של דדפול, האקשן המטורף, הבדיחות הגסות שלא נמאסות לרגע והכימיה המשגעת והמשוגעת בין המתנקש החצוף לאקס-מן המתבודד בעל טופרי המתכת.

הסרט שומר על טון שובב ומצחיק בצורה שמעוררת גאווה, בדיוק כמו בסרטים הקודמים בפרנצ'ייז, תוך שהוא מצליח אפילו להעלות את רמת האלימות והגסות. השילוב המיוחל שכולנו חיכינו לו, של שתי הדמויות הציניות על מסך אחד גדול, מספק רגעים שייחרטו בזיכרוננו לעד. כיאה לסרטיו של דדפול, הסרט מלא בהפתעות והופעות אורח מפילות לסתות, ומבלי לחשוף יותר מדי - נאמר רק שהצופים צפויים להיות מופתעים בטירוף ולהתרגש ברמות של כלה.

והפסקול - כל כך מעולה ואין ספק שהוא אחד מנקודות החוזק של הסרט. בחירת השירים מדויקת והאופן שבו השירים משתלבים בסצנות השונות מוסיף כל כך הרבה לחוויה המשוגעת של הצפייה, כאילו שנתפרו במיוחד עבור דמותו של דדפול. המודעות העצמית של הסרט ושל ריינולדס עצמו היא לא פחות ממבריקה. כשדדפול שובר את הקיר הרביעי בפעם המי-יודע-כמה, הוא משתמש בהומור חד ועוקצני על תעשיית הבידור כולה ועל מארוול וקווין פייגי בפרט, ושובר את המוסכמות של הקולנוע. כל אלו הופכים את הכול למופע הומוריסטי אחד גדול.

"דדפול & וולברין" הוא סרט מוגזם בכל צורה שתרצו, אבל זו בדיוק הנקודה. כל הגוזמה הזו היא בדיוק הקסם של דדפול והיא כל מה שהמעריצים רוצים לראות. למזלנו היא מבוצעת כאן בצורה מושלמת, תוך הפרת כל כלל אפשרי. כמקובל, בסיום הסרט מחכה לכם סצנת פוסט קרדיט אחת.