לא יצירת מופת אבל אחלה סרט: "גודזילה X קונג" מיועד גם למי שאינו מחובבי הז'אנר

קונג וגודזילה, צמד הענקים במלא מובן המילה, כבר נלחמו אחד נגד השני על המסך הגדול בסרט על שמם שיצא בשנת 2021. אז מה נשתנה בזה החדש, "גודזילה X קונג: האימפריה החדשה", שעלה בסוף השבוע לאקרנים?

הפעם, השניים הניחו את הסכסוך המתמשך וחוסר החיבה ההדדי בצד ולמדו לשתף פעולה בכדי להילחם באויב משותף וגדול יותר ממה שהם ציפו לו. אין ספק, מדובר בקונספט מעולה לפתרון סכסוכים ממושכים. אולי אנחנו צריכים לאמץ אותו? שני הטיטאנים של עולם הקולנוע שבו לסרט ההמשך והוכיחו שכל מה שאנחנו צריכים עכשיו זה קצת אקשן חביב - אבל לא כזה שמקפיץ לנו פושים מאתרי חדשות בסלולר.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• שחקנים בריטים ימכרו פעילויות איתם - ויתרמו את ההכנסות לעזה
• "ברלין בלוז" היא קומדיה מקסימה אך בעיקר עצובה. חשנו מועקה קלה
• אפקט הסטירה: אנשים לא תרמו - וויל סמית' נאלץ לסגור את קרן הצדקה

עוד לפני שנדון בסרט, ברשותכם כמה מילים: בתקופה האחרונה אנחנו עדים למגמה מתמשכת של ניסיון שחזור הצלחות בתחום התרבות. ראינו כבר סרטים שהופכים למחזות זמר ואז חוזרים שוב למסך הגדול בגרסה מחודשת, סרטים מצליחים שמשנים צורה והופכים להצגות - וזה עוד לפני שדיברנו על סרטי קאלט שעתידים לחזור לאקרנים אחרי עשרות שנים (מי אמר "ביטלג'וס2" ולא קיבל?).

השימוש החוזר במוטיבים מוכרים ברור: חברות ההפקה והאולפנים בסך הכול מנסים למשוך קהל חדש ולהרחיב את היריעה עם סרטי המשך שיצליחו, אולי, להניב עוד כמה מיליוני דולרים. השאלה העיקרית היא האם נגמרה להם היצירתיות? בכל זאת, אם נתרכז בנישה הקולנועית - יש פה איזו לולאת זמן שהיוצרים תקועים בה: אותן הדמויות חוזרות על עצמן שוב ושוב, עולמות שלמים של גיבורים ומפלצות שכולנו מכירים וגדלנו עליהם. תגידו, אין לכם משהו לחדש לנו?

עם השאלה הזו התחלתי לצפות בסרט האקשן החדש "גודזילה נגד קונג: האימפריה החדשה". שלא כמו האינטרקציות הקודמות, שמעמידות את היצורים המוכרים בקרב זה מול זה, "האימפריה החדשה" מעניק לנו הזדמנות לראות את האויבים המושבעים קונג וגודזילה משלבים כוחות בכדי למנוע מאויב משותף להשמיד את כדור הארץ ואת הקיום האנושי.

אדם וינגארד מהסרט "גודזילה נגד קונג" שב לכיסא הבמאי, ואיתו רשימת שחקנים מכובדת הכוללת את רבקה הול המופלאה, שגילמה את דמותה של ד"ר איילין אנדרוס, חוקרת העובדת בסוכנות מונארך; בריאן טיירי הנרי, שנכנס לתפקיד ברני הייס, טכנאי אייפקס לשעבר שהפך לקונספירטור מובהק שחובב שידורי לייב ופודקאסטים; והשחקן דן סטיבנס בדמותו של טראפר, מעין גרסה מרעננת לד"ר דוליטול, אבל של חיות גדולות יותר, הניע גם הוא את העלילה בעזרת מראה משובב נפש וכמה דיאלוגים מצחיקים במיוחד.

שחקנית נוספת שאי-אפשר היה להתעלם ממנה על המסך זו קיילי הוטל הצעירה. הוטל מגלמת את דמותה של ג'יה, הבת המאומצת של ד"ר אנדרוס. ג'יה היא חירשת שהצליחה להינצל מהאיום על השבט שלה באי הגולגלות, והיחידה שמצליחה לתקשר עם קונג. הסימביוזה ביניהם בולטת לאורך כל הסרט, ובכלל, ממש אהבתי את זה שלאורך סצנות שלמות היא מדברת בשפת הסימנים עם הסובבים אותה, ומצליחה בעזרת הכישורים שלה להעניק ערך מוסף לכל מה שקורה פה. סרטים שבהם שמים בעלי מוגבלויות במרכז הם ראויים להערכה, ונקווה לראות עוד מזה.

באותה נשימה, אי-אפשר לשכוח את הסיבה לשמה התכנסנו כאן: קונג וגודזילה. בכדי להימנע מספוילרים לא אכנס לפרטים, אבל הרעיון המרכזי הוא שקונג והנמסיס שלו גודזילה מצליחים לעבור שינויים במהלך הסרט - כל אחד לפי הסגנון הייחודי שלו, כמובן. האיום המסתורי על כדור הארץ והמעבר בין העולמות, מעניק לצופים כמה סצנות אקשן מעולות המתרחשות בסטים לא צפויים. כן, גם בברזיל, צרפת, איטליה ואפילו בקהיר.

נראה כי יוצרי הסרט הכניסו מידה מסוימת של אנושיות ליצורים העל-טבעיים שכולנו מכירים זה שנים, ויחד עם האפקטים המרהיבים הצליחו למשוך את תשומת הלב של הקהל די בקלות. איך נאמר? אם אהבתם את הסרט הקודם, כנראה שתאהבו גם את הסרט הזה. נציין כאן גם את הפסקול, שבאופן מפתיע הצליח לרגש במיוחד בסצנות האילמות שבהן קונג מתמודד עם קושי פיזי וחברתי מבלי להוציא מילה אחת, ולומד על עצמו דברים חדשים.

חשוב להבהיר שלמרות שלא מדובר באיזו יצירה קולנועית גדולה, עדיין הצלחתי ליהנות ממנה. הסרט הזה תפור כמו כפפה ליד עבור חובבי הז'אנר, ויכול להעניק אתנחתא קלילה לצופים בימי הקיץ החמים שעושים צעדים גדולים לעברנו, ממש כמו הצעדים של קונג בארץ החלולה.

בשורה התחתונה מדובר בסרט מפלצות כיפי, אם כי לא בהכרח איכותי. מודה שהוא קצת ארוך בעיניי (כשעתיים) אבל בסך הכול הוא הרבה יותר טוב ממה שציפיתי.