עם כל הכבוד לג'וליה רוברטס, קשה להמליץ על "להשאיר את העולם מאחור"

אין מילה אחרת לתאר את הסרט החדש שעלה בנטפליקס חוץ מאשר "מבאס". כן, הסצנות יפות, השחקנים מעולים וגם הבימוי אחלה - אבל התסריט לוקה בחסר: זוג בורגני שמחליט ברגע לצאת לחופשה - ואז העולם בא לקיצו, ובכל זאת שום דבר מעניין לא קורה (מישהו מופתע מהבנאליות? אנחנו לא) | ביקורת סרט

"להשאיר את העולם מאחור"
"להשאיר את העולם מאחור" | צילום: נטפליקס

אני מצטער לפתוח את הביקורת הזו עם מונח מעט מיני אבל המונח הזה הוא הדבר הראשון שעלה לי לראש כשהסתיים הלהיט העכשווי של נטפליקס "להשאיר את העולם מאחור": בלו בולז. ביצים כחולות. ושוב, סליחה, אבל כל מי שמכיר את המונח יצליח להבין הכי טוב מה עושה הסרט של נטפליקס למי שצופה בו. ציפייה, המון ציפייה, ממש ניסיונות חזקים לעורר ציפייה - ואז שום דבר לא קורה. אתה נשאר מול סרט שנגמר ולא באת על סיפוקך בשום צורה. ועכשיו אנסה להסביר למה בלי לעשות ספוילרים.

בגדול, הווייב של הסרט נותן תחושה שהוא מותחן. זוג (אית'ן הוק וג'וליה רוברטס), שני ילדים, בורגני, עבודות סבבה, דירה חמודה בברוקלין, מחליטים בהתרעה של מהרגע להרגע לצאת לחופשה עם הילדים. הם נוסעים לבית ביער, וילה מפנקת עם בריכה, נהנים מאוד אבל בערב פתאום יש בלקאאוט. החשמל והאינטרנט נפלו. בנוסף, דופק על הדלת שלהם זוג שטוען שהם הבעלים המקוריים של הבית, ושהם רוצים לחלוק איתם את הבית בגלל ההחשכה הענקית. די מהר מתגלה שההחשכה היא פעולה של האקרים והשישה ינסו להתמודד עם מה שמגיע.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

אוקיי, כנראה שיהיו קצת ספוילרים, אבל בשורה התחתונה - עם מה הם מתמודדים? לא הרבה. דברים קורים ונפתרים. כל סצינה שיש בה מתח נפתרת די בקלות והאנשים בבית מסתדרים אחלה די מהר. בגדול, סרט של נטפליקס שהיה יכול להיבלע במחשכי הרשימות של סרטים מומלצים עבורך. ספק אם היו צופים בו כה רבים אם לא היו בו שחקנים מוכרים ואם הבמאי, סאם אסמאעיל, לא היה עושה כה הרבה עבודה לתת לו סטייל.

והעבודה רבה: שוטים שמתהפכים באמצע השוט, קלוז-אפים, מבט מלמעלה שנכנס לתוך הבית. חלקם מגניבים ממש, חלקם מוגזמים, אבל בהחלט עבודת הבימוי הופכת את זה מעוד סרט למשהו שבכל זאת מחזיק שעתיים+. אבל עבודת הבימוי הזו היא גם זו שמייצרת את תחושת חוסר הסיפוק. ברקע כמעט כל סצנה שבה קורה משהו שיכול להיות מותח, יש מוזיקת אימה עמוקה, והסצנה מבוימת כמו מותחן רציני. ואז, כאמור, לא קורה כלום. שוב ושוב. בהתחלה זה עוד מובן, בכל זאת מפחיד לחשוב לחיות בעולם שבו אין יותר סלולר ואינטרנט והתקשורת נופלת, אז המוזיקה המפחידה מכניסה לעניין, אבל רבאק - ככל שהטריק חוזר על עצמו שוב ושוב, הוא פשוט מפסיק לעבוד.

"להשאיר את העולם מאחור"
העולם נחרב - ושום דבר לא קורה. אוקיי | צילום: נטפליקס

ניקח לדוגמה את הדקות הראשונות של הסרט: ג'וליה רוברטס פשוט מודיעה להוק שהיא אירגנה להם חופשה. ממש מעכשיו לעכשיו. הצופה מרגיש שיש פה משהו לא הגיוני. היא בטח מסתירה משהו. אז ספוילר: היא לא. היא פשוט רצתה חופשה. כי היא, לטענתה "ממש שונאת אנשים". היא גם חוזרת על זה כמה פעמים בסרט. האם זה מורגש חוץ מזה בסרט? לא ממש, פרט לחשדנות שלה כלפי הזוג שמגיע אליה באמצע הלילה בלי תעודות זהות. לא ממש שנאת אנשים, יותר חשדנות בריאה, אבל הסרט מתעקש, אז שיהיה.

השחקנים מצידם מעולים. ממש. הם הסיבה השנייה שהסרט מחזיק. חוץ מהוק ורוברטס, מהרשלה עלי מעולה כבעל הבית, קווין בייקון כרגיל אדיר בתפקיד קטן אך משמעותי וגם כל שאר הצוות נותנים עבודה (פרט קצת לצ'ארלי אוונס, המשחק את הבן הבכור).

 

אסמאעיל, הבמאי, עלה לגדולה בזכות הסדרה שיצר "מר. רובוט". כמו שם, גם כאן הוא לא רק ביים, אלא כתב את התסריט - אם כי כאן מדובר בעיבוד לספר שכתב רומן עלאם. והבעיה היא קודם כל בתסריט. אם לא הבימוי המקורי עד מתאמץ, היה כאן סרט שמטפל ברעיון מעניין בשטחיות ממש. לא שמישהו מופתע, הרי ככה זה רוב הזמן בנטפליקס - הבעיה היא קודם כל בתסריט. מצד אחד זה מובן כשהם מוציאים כל כך הרבה סרטים. יש גבול לכמה אשכרה תסריטים טובים יש - אבל כאן יש תסריטאי מוכח שפשוט מוותר לעצמו.

שורה תחתונה: סרט סבבה אבל כה מבאס. סצנות יפות ממש אבל קשה להמליץ עליו כי נותרים עם חוסר פורקן כה עצום. אתם יודעים, כמו בביטוי המיני ההוא מהתחלה.

נ.ב אם אתם רוצים לראות משהו שכבר לקח את הקטע של מוזיקת אימה אבל כלום לא קורה, נסו את סדרת המערכונים "החוף" שהייתה בסדרה האלמותית "אין מה לראות" של ערוץ ביפ האלמותי אף הוא. גילוי נאות: אני ממש אוהב את החבר'ה שעשו את המערכונים האלה.