"אנחנו דור נורא אבוד, בני 30+, עדיין רווקים ומקבלים תמיכה מההורים"

רגע לפני שהתחיל עוד סבב בדרום, השחקן גיל כהן ארז מזוודה וירד לסיני שטופת השמש, הרחק מכל האזעקות, היירוטים והגלים הפתוחים בערוצי החדשות. "וואלה, היה תענוג. חזרתי שזוף ומבסוט עם אנרגיות טובות", הוא מספר בריאיון לדיגיטל 13. "מה רע לי בחיים".

לכתבות נוספות:

• "אני רוצה שיסתכלו על אביתר עוזרי - אני לא רק זה שעושה סרטונים מצחיקים"
• היציאה מהארון, הבריונות והחזרה בתשובה: שחר טבוך פותח את הלב
• "אם בגלגלצ לא משמיעים אותי זה עניין שלהם. הקהל מצביע ברגליים"

אבל כמו כל ישראלי שמנסה לרגע להתנתק ולעבור למצב "אוטומט" כשהוא בחופשה, גם כהן – שנולד וגדל באשקלון - לא באמת יכול היה שלא לחשוב על המשפחה שנשארה בבית, בישראל, על ההורים ששוב נאלצים להעביר ימים שלמים בממ"ד, פשוט כי הם בקושי מספיקים לצאת ממנו בין שיגור לשיגור. "לצערי הרב, זו שגרת חיים באשקלון. המשפחה שלי חווה את העניין הזה כבר 20 שנה".

נורא.
"מאוד. האזעקות זה משהו בשגרה. זה לא כמו שבתל אביב יש פעם ב – אם כי כמובן שגם בתל אביב זה לא צריך לקרות, כן? אבל באשקלון זו באמת שגרת חיים כבר שנים על גבי שנים. ההורים שלי חיים את זה. במבצע האחרון, אבא שלי נאלץ לישון בממ"ד כי הוא לא שומע טוב והוא לא מספיק להגיע למרחב מוגן ב-20 שניות".

איך בכלל חיים ככה? זו שאלה נוראית - אבל מתרגלים לזה? 
"זה לא באמת משהו שאפשר להתרגל אליו. אימא שלי עדיין לחוצה כשיש אזעקות. עם זאת, אני באופן אישי מאמין שאסור לפחד, אסור לשנות את אורח החיים או לבטל דברים ולתת לטרור לנצח. נכון, חייבים להיזהר אבל אני לא מפחד. אני חושב שאסור לנו לקבל טילים לא על אשקלון ולא על תל אביב ולא על אף מקום. אנחנו צריכים להיות חזקים, לא לפחד ולשמור על האחווה שיש לנו בעם – וזה גם משהו שאנחנו מאוד משתדלים לעשות כמשפחה".

כלומר?
"נגיד, אנחנו משתדלים לא לבטל את הארוחה בערבי שישי גם בזמנים לחוצים. בשנה שעברה, למשל, בזמן שומר החומות, בת דודה שלי התחתנה. הרבה אנשים תהו איך זה שהיא לא ביטלה או דחתה את האירוע. אמרתי, 'מה זאת אומרת? למה שהיא תבטל? למה שניכנע לטרור?'. אז כן, היא התחתנה, רקדנו ושמחנו איתה. אני נגד לפחד. פחד זו מטרת הטרור בעיניי".

 

"אנשים היו חסרי אמונה, 'מה, אתה חושב שתהיה שחקן?'"

 

אתם אולי מכירים אותו יותר כפרטוק החובש מהסדרה תאג"ד (ותכף נרחיב גם על זה), אבל לאורך שנותיו בעולם המשחק הוא לקח חלק בין היתר ב"כדברא", "קופה ראשית", "בשבילה גיבורים עפים" וכן בסרטים "תמונת הניצחון" ו"ירח בבית 12". הכול התחיל, הוא נזכר, בתיאטרון העירוני של אשקלון - שם כאמור גדל: "אחרי כמה שנים בתיאטרון הקמתי שלישיית בידור שקראו לה 'מכים בצחוק'. הופענו איתה ברחבי הדרום ואפילו הגענו לערוץ ביפ ז"ל".

בערוץ הקומדיה המנוח הצטרף כהן להרכב "דומינו גרוס" ("אבל הדור של פרויקט ביפ, לא זה של פלטפוס עם אסי וגורי") ובהמשך גם כתב את המחזה הראשון שלו ("קראתי לו 'שגרא בין לילה' כי כתבתי אותו בלילה אחד"). בין לבין, הוא גם שימש כעורך מדור תרבות באתר "אשקלון ניוז" ("זו הייתה חוויה מעניינת, אבל העיתונות זה לא משהו שחשבתי להמשיך איתו בחיי הבוגרים").

כנער שממש התחנך על הבמות, אילו תגובות קיבלת מהסביבה?
"אני זוכר שאנשים היו בעיקר חסרי אמונה, כאילו משחק זה לא מקצוע. 'מה, אתה חושב שתהיה שחקן? שתצליח בזה?' פחות האמינו שהמשחק הוא יותר מתחביב".

אולי זה נבע מקנאה?
"אני לא חושב שקינאו בי. העניין הוא שמבחינתי, מהרגע שהחלטתי שאני שחקן - אף פעם לא היה לי ספק בכך. במשפחה תמכו בי, היו לי את ההופעות בתיאטרון, כך שתמיד האמנתי שאצליח בתחום הזה למרות כל הקשיים".

אחרי שירות צבאי בכלא 4 הוא לקח "הפסקה מהחיים", כלשונו, וטס לשנה בדרום אמריקה ובקנדה. "נעלמתי לרגע, שנייה לנשום אוויר. זו הייתה שנה מאוד הכרחית, לקחת אוויר לפני שיוצאים לכבוש את העולם. השנה הזו פתחה לי את הראש ונתנה לי יותר מוטיבציה לרצות להצליח בגדול".

ואפשר לומר שאז הגיעה ההצלחה הגדולה בתפקיד פרטוק החובש.
"כן, זה באמת אחד הפרויקטים הכי משמעותיים שיצא לי לקחת בהם חלק. היינו קאסט של חבר'ה צעירים ומגובשים, וזו הייתה הפעם הראשונה שבאמת התפנתי לארבעה חודשי צילום. קדמו לזה גם חודשיים של הכנות והדרכות לתפקיד. למדתי איך לבצע כל מיני הליכים רפואיים, נכנסתי לכושר ובניתי את הדמות - שהיא לא פשוטה, אגב - מ-א' ועד ת'".

למה לא פשוטה?
"כי אני מגיע מקומדיה ולוהקתי לדמות שהיא בדיוק ההפך ממני. לא משנה איך סובבתי את זה, לא הצלחתי למצוא לפרטוק נקודות קומיות. ולמרות זאת, מבחינתי זו הייתה חוויה מטורפת ומאתגרת להתמודד איתה. קיבלתי המון תגובות על פרטוק, זה היה כיף. כזה, 'איזה מניאק אתה שם - ואיזה גבר אתה במציאות'. קטע, אבל רק לאחרונה אבא של בת הזוג שלי צפה בסדרה ואמר לה, 'תגידי לגיל שאני גאה בו. איזה שחקן טוב הוא! אין קשר בין הדמות לבין איך שהוא במציאות'".

 

דור הסתלבט

 

בימים אלו מופע הבידור הסאטירי שכתב, "דור הוואי", חוגג 75 הצגות. המופע, כשמו כן הוא, מוקדש כולו לילידי שנות ה-80 וה-90 האבודים שגרים אצל ההורים ומנסים להילחם ב-FOMO. "שנים חלמתי לעשות דבר כזה, להופיע עם מופע בידור משלי. ובאמת, לפני כמה שנים פנתה אליי חברה טובה בשם לי מסיקה והציעה שנכתוב יחד מופע משלנו".

וקם הדבר ונהייה.
"נכון. בהתחלה אמרתי לה, 'אל תבלבלי לי את המוח, אם את רוצה – בואי באמת ניפגש'. אני אדם של עשייה ואני לא אוהב שסתם מדברים. נפגשנו והתחלנו לפתח כל מיני רעיונות. החלום בעצם היה מופע בידור שכל הציוד שלו נכנס למזוודה אחת שאפשר לשים באוטו, לנסוע ברחבי הארץ ולהצחיק אנשים בכל מדינת ישראל".

אז מה בעצם קורה במופע הזה?
"שנינו דור ה-Y, גם אני וגם לי נולדנו ב-89' ובמופע אנחנו מצד אחד צוחקים על בני הדור, ומצד שני מאוד מזדהים איתו – גם עם היתרונות שלו וגם עם החסרונות שלו".

וחסרונות יש למכביר. 
"אנחנו דור נורא אבוד, אנחנו דור שרוצה להגשים את עצמו ולמצוא את המשמעות של החיים. אנחנו גם מתקשים מאוד להתחייב לדברים ספציפיים. את יודעת, בני הדור שלנו, בני 30+, עדיין רווקים ועדיין מקבלים תמיכה מההורים".

אמרת שאנחנו דור אבוד, אבל אתה יודע? נראה לי שבני דור ה-Z עקפו אותנו בעניין הזה. 
"האמת? אני לא יודע להגיד לך. בני דור ה-Z נולדו לעולם המסכים, אז נכון שיש הרבה דברים שנשפוט אצלם אבל בסופו של דבר הם לא שופטים את עצמם. הם צורכים הרבה מהתכנים שלהם במסכים הקטנים ואין להם בעיה עם זה. בעיניי, הם פחות אבודים כי רבים מהם יודעים כבר בגיל מאוד צעיר מה הם רוצים לעשות ומתחילים להשקיע בבורסה, לדוגמה. אנחנו, לעומתם, לא נולדנו לטכנולוגיה הזאת, אבל אנחנו גם לא סולדים ממנה כמו דור ה-X".

ועדיין אני חושבת שדור ה-Z נתפסים כקצת יותר בעייתיים, וסליחה מראש על הבומריות.
"תראי, זה נכון שלפעמים הם פחות תקשורתיים, אבל דור ה-Y הוא הרבה יותר אבוד מבחינת זה שאנחנו על התפר. אנחנו לא פה ולא פה. נולדנו בתקופה עם יותר מדי שינויים שקצת 'פילפה' חלק גדול מאיתנו. אנחנו כל הזמן מחפשים מה ייתן לנו את האושר האמיתי, מה אנחנו צריכים לעשות ואיך נצליח לקנות דירה בישראל. אנחנו באמת דור מאוד בעייתי. אלו שאחרינו בעייתיים - אבל בדברים אחרים. אולי גם על זה נעשה מופע".

כהן ומסיקה חברו לאליעד סודאי שהלחין עבורם את השירים למופע והחלו בהרצה. "לא ידענו אם יאהבו את מה שכתבנו או אם בכלל יהיה לזה קהל, פשוט ידענו שאנחנו עושים דברים שמצחיקים אותנו", מודה כהן. "הרבה פעמים נאמרו בחזרות דברים שבסופו של דבר נכנסנו למופע. פעם אחת לי אמרה כזה, 'אני בחיים לא לוקחת כסף מההורים שלי – הם תמיד נותנים לי מעצמם'. ברור שהכנסנו את זה".

אחרי פרזנטציה להנהלת תיאטרון הקאמרי ("הם עפו על הרעיון והתכנים"), נקבעה ההופעה הראשונה. אז, החליטו השלושה לצרף אליהם לקאסט את השחקניות רעות אלוש ויעל פולמן, שמגלמות לסירוגין "כוכבת רשת מטורפת וחסרת מודעות, אבל נוגעת ללב ברצונות הבסיסיים שלה לקבל אהבה".

מאז, כבר שלוש שנים שהם מציגים את המופע על הבמות ברחבי הארץ. "עוד מההתחלה הביקורות היו מדהימות, ושומעים עלינו בעיקר מפה לאוזן. אנשים יוצאים מהמופע ומתחילם לדון בו. מצד אחד, הוא מאוד מצחיק אבל מצד שני הוא גם נותן אגרוף בבטן בנקודות מסוימות. אנשים אומרים, 'זה אשכרה אנחנו, זה ממש הדור הזה'".

למי הוא מיועד בעצם? רק לבני דור ה-Y?
"תראי, בהתחלה חשבנו שבאמת רק הדור הזה יאהב אותו אבל עם הזמן גילינו שלא, גם ההורים שלהם נהנים לצפות ולראות. פעם הופענו בבאר שבע ובתום ההצגה ניגש אלינו אדם מבוגר ואמר 'תודה שעזרתם לנו להבין את הילדים שלנו טוב יותר'. זה היה מרגש. מבחינתנו זו באמת הגשמת חלום".

להגשים חלום זה יפה, אבל למצוא אהבה זה בונוס. הכרת את בת הזוג שלך במהלך החזרות. 
"נכון. מעיין בת הזוג שלי התחילה לנהל את ההופעות לפני בערך כשנה וחצי. אני זוכר שהשותפה שלי סיפרה לי עליה וביקשה שלא אתאהב בה לפחות בהופעות הראשונות - אבל זה לא כל כך הלך. מהר מאוד התאהבנו, ואין דבר יותר כיף מזה שבת הזוג שלי לוקחת חלק בפרויקט מאוד משמעותי בחיים שלי. היא לגמרי המתנה הכי גדולה שיצאה לי מהפרויקט".

 

ועכשיו לשאלה מתבקשת: לא קצת קשה לשלב ביזנס ופלז'ר?
"זה חד משמעית יכול להיות קשה אבל אנחנו מאוד מאמינים בלהתמודד. כן, לפעמים יש ויכוחים וחוסר התאמה בשיח אבל אנחנו ממש מעדיפים להתמודד עם זה וליהנות מהיתרון הזה שאנחנו באמת כוח, אנחנו שניים ויש לנו את ההזדמנות לעבוד יחד. מבחינתי, זה שאני יכול לייצר עם בת הזוג שלי דברים כשכל אחד מאיתנו חזק בתחום שמשלים את השני זה יתרון. הקשיים זה ממש בקטנה לעומת כל הרווח שיש".

טוב, כבר יצא לך לעבוד עם בת משפחה בעבר - מגי אזרזר.
"נכון, אבא של מגי הוא בן-דוד של סבתא שלי ושיחקתי לצידה בקטע בסדרה חברות".

נו, היא מביאה לך טיפים? 
"כן, לפעמים. שמעי, אחלה מגי. היא מוכשרת בטירוף. אני רואה את הדרך שלה וגאה בה ובכל מה שהיא עושה. היא באמת דמות להערצה".

 

ההצגות הבאות של "דור הוואי": 18.8 / 21.9 / 26.10 תיאטרון הקאמרי בתל אביב | 24.8 תיאטרון הפרינג' בבאר שבע | 2.11 תיאטרון חיפה. לכרטיסים לחצו כאן