גברים מבוגרים, נשים צעירות

העלילה המרכזית שמניעה את גלגליה של הסדרה היא החיפוש הסיזיפי והבלתי נלאה של שירה אחר בן זוג. כמו כולנו, שירה כמהה לקשר זוגי, יציב ונוסך ביטחון, אך מסיבות שונות נכשלת שוב ושוב בהשגתו. אחרי שכבר הגיעה להחלטה שהגיעה העת למלא את החסר, היא מסתבכת ומכשילה את עצמה גם בבחירות שהיא עושה וגם באופן שבו היא מנהלת את קשריה. כך, היא מפנה עורף לבן זוג שאיתו היה סיכוי לאהבה מיטיבה, מנהלת רומן עם גבר נשוי ומתאהבת בגבר מתרבות זרה, המבוגר ממנה בשנים רבות.

מדוע שירה היפה, האיכותית והאינטליגנטית לא מצליחה להשיג לעצמה זוגיות טובה? יש הטוענים ש"הבחירה החופשית" בבן הזוג נעשית בסופו של דבר בידי הלא מודע, אשר מחזיק ב"תוכנית פעולה" משלו. הוא נושא עמו מעין קלסתרון של בן זוג מתאים, אדם שימלא את הצרכים המיוחדים שלנו, ובייחוד את הצורך לתקן את נזקי ילדותנו. בעצם, אנו מקווים שבני זוגנו ימלאו את החללים הרגשיים שהותירו בנו הורינו הבלתי מושלמים.

במקרה של שירה, אין ספק שהוריה רחוקים משלמות. למעשה, היא גדלה בלי אבא, אפילו לא כזה של סיפורים, זיכרונות ותמונות. ומצבה חמור עוד יותר משום שהיא מטופלת גם באם ילדותית, תלותית, מרוכזת בעצמה ומביכה במיניותה המוחצנת, שמעולם לא הצליחה לקיים קשר זוגי יציב. היעדרו של קשר כזה העצים את הקשיים, הן של האם והן של בתה, כי אמה של שירה לא הצליחה לפתח ביטחון בעצמה ובמיניותה, מה שלא אפשר לה לתת לשירה את הביטחון והיציבות להם הייתה זקוקה כילדה. היעדרו של האב בשילוב עם אם כזו הפכו את שירה לילדה הורית, שבעצם הייתה צריכה לגדל את אמה ולשמש לה תחליף בן זוג. מעולם לא הייתה לה תקופת חסד שבה הייתה פשוט ילדה, שיכולה לבטוח בסביבה שתדאג לה. הנזק לנפשה מכתיב את מהלך חייה גם כיום, וממשיך להשפיע על בחירותיה.

כל בני הזוג שבוחרת שירה יכולים, במידה זו או אחרת, למלא חלל זה. יובל הוא גבר הורי, דואג, אחראי וקשוב מטבעו. אפילו מיקי, הגבר הנשוי, מביא עימו לקשר אבהות ומשפחה. אבל הצורך של שירה בתיקון בולט במיוחד ברומן שנרקם עם טוני: ראשית, טוני הוא גבר המבוגר ממנה בשנים רבות, ואכן יכול היה להיות אביה. מעבר לכך, גם באישיותו הוא גבר רגיש, נוסך ביטחון, אמין, גבר שאפשר להישען עליו. כבר בפגישה ביניהם טמונים כל מרכיבי התיקון. שירה במצוקה, אין לה כסף, אמה כרגיל מרוכזת בעצמה ולא עוזרת, וטוני הוא האב שנחלץ להושיע. למעשה, כשפגשה בטוני, ייעדה אותו שירה להיות האביר של אמה, ובכך הייתה זוכה סוף סוף באב. עם זאת, כאמור, ללא מודע "תוכנית פעולה" משלו. כשנפגשו מאוחר יותר חשו בכימיה ונדלק הניצוץ.

לשינוי בתוכנית לשדך את טוני לאמה יש שני צדדים. מצד אחד, שירה אכן מצאה גבר עם ניסיון חיים, שיכול להעניק לה את הביטחון הרגשי, הפיזי ואף הכלכלי, שמעולם לא היו לה. אולם מצד שני, בכך שלקחה את טוני לעצמה, "ניצחה" שירה את אמה במאבק על הגבר במשפחה. פרויד, אבי הפסיכואנליזה, טען כי במהלך התפתחות תקין, כאשר ילדה גדלה עם זוג הורים, היא מתאהבת באבא בסביבות גיל שלוש, ובודקת את האפשרות לסלק את אמא מהשטח (מה שנקרא בשפה הפסיכולוגית "תסביך אלקטרה", הגרסה הנשית ל"תסביך אדיפוס" של הבנים). הפתרון הטבעי הוא הגילוי שאבא ואמא הם זוג אוהב ויציב, והילדה מבינה שכאשר תגדל יהיה לה גבר משלה, עמו תגדל ילדים.

פרויד היה טוען כי על מנת להפוך לאישה בוגרת ושלמה בזכות עצמה, שירה הייתה חייבת לעבור דרך שלב זה ולהביא לפתרונו. כלומר, להשתחרר מהפנטזיה, להכיר במציאות, לקבלה ולהמשיך בבניית חיים משלה. זוהי, למעשה, מהות תהליך ההתבגרות. בכך שמימשה את הכמיהה הילדותית לנצח את אמא ולזכות באבא, מצאה לעצמה זוגיות לא מאוזנת, שבה היא מועדת לתלות בבן זוגה. במובן מסוים, שירה נשארת ילדה שלא חייבת להתבגר.

תמר זהבי ועינת מנור הן פסיכולוגיות קליניות