זיכרון בסלון: מיליון וחצי מארחים ומתארחים בארץ ובעולם

בשנה שעברה, בשל מגפת הקורונה, בוטלו כל האירועים הפומביים לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה והטקסים הרשמיים התקיימו ללא קהל. שורדי השואה, שהיו בקבוצת הסיכון הגדולה ביותר, נותרו בודדים ומבודדים והמפגשים היחידים שהתאפשרו היו סלונים דיגטליים בזום, שסחפו את המדינה והעולם וחיברו מאות אלפים שהתקבצו איש איש מסלון ביתו.

השנה, בזכות מבצע החיסונים ובצל החזרה לשגרה, כמיליון וחצי בני אדם ייקחו חלק באירועי זיכרון בסלון  וייפגשו בעשרות אלפי סלונים כדי לשמוע יחד עדויות מהשואה, לשיר, לנגן ולקיים מעגלי שיח ועל הערכים והלקחים שניתן לקחת מאז לחיינו כאן ועכשיו. השנה גם חלה עלייה דרמטית במספר שורדי השואה שפנו לזיכרון בסלון וביקשו, בחסות החיסונים והירידה בתחלואה, לשוב ולהתארח בסלונים כדי לספר את סיפורם ולמסור את שרביט הזיכרון לדור הבא.

זיכרון בסלון היא יוזמה חברתית אזרחית וספונטנית, שנולדה לפני כעשור, מתוך תחושה שהזיקה לזכרון השואה הולכת נחלשת ככל שיורד הגיל, ושהדרכים הרגילות- כמו צפיה מסורתית בטלוויזיה וטקסים ממלכתיים, לא נותנים את החיבור האישי- רגשי ליום הזה.

מדי שנה, בערב יום השואה, אלפי אנשים פרטיים בוחרים בצורה עצמאית, לפתוח את סלון ביתם, להזמין חברים ובני משפחה, לארח שורדי שואה או בני דור שני ושלישי כדי להאזין לסיפורים מתקופת השואה, מנגנים, שרים, מקשיבים ומקיימים שיח משמעותי על תפקיד הזיכרון בחיינו היום. אירועי זיכרון בסלון מתקיימים במקביל בישראל ובעוד כ-55 מדינות ובהן, לראשונה, גם מדינות המפרץ הפרס.

מובילי היוזמה מאמינים שערב יום השואה ישאר משמעותי ורלוונטי, גם ביום ששורדי השואה כבר לא יהיו איתנו, רק אם נמשיך לארח ולהתארח.

מטבע הדברים, מפגשים רבים יערכו השנה בחצרות, על הגגות, במרפסות ואף במרחבים הציבוריים הפתוחים כמו כיכרות הערים.

 

 

אירוח זיכרון בסלון בבית נשיא המדינה

לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה, אירח השבוע נשיא המדינה את זיכרון בסלון. זו השנה השישית מפגש "זיכרון בסלון" והפעם נשמעה בבית הנשיא עדותו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק. במהלך המפגש הזמרת יובל דיין ביצעה את השירים "שאריות של החיים" ו-"בדיוק כמו הירח".

במפגש העיד פרופ' אהרן ברק, בן 84, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, שניצל עם אמו בזכות חסיד אומות עולם שהסתיר אותו בביתו. ברק נולד בליטא בשנת 1936, וכשהיה בן חמש החלו הפוגרומים ביהודים. הגרמנים כבשו את ליטא ובקובנה הוקם מחנה ריכוז. משפחתו עברה לגטו, ענדה תלאי צהוב, ושרדה למרות כל המאורעות. בינואר 1944 הוברח מהגטו בתוך שק תפוחי אדמה, ושהה עם אמו במשך כחצי שנה בבתיהן של שתי משפחות איכרים שהצילו את חייהם, עד שבא הצבא האדום ושחרר אותם מהגרמנים. בקיץ 1944, לאחר השחרור, מצאו השניים את אב המשפחה שנשלח למחנה ריכוז בגרמניה והסתתר בבונקר היחיד מבין שניים ששרדו במלחמה.

נשיא המדינה:

"נשיאת לפיד הזיכרון היא חלק מהמסורת שלנו, מהמחויבות שלנו לזיכרון ההיסטורי של העם היהודי, מהסיפור של כל אחד ואחת מאתנו. שימור הזיכרון מאפשר לנו לנצור את אירועי העבר, לחלוק כבוד לנספים, ומעל לכל – לשאת עיניים אל העתיד מתוך ידיעה מאין באנו"

השופט אהרון ברק:

"בתחילת 1944, הגרמנים ציוו על כולם להישאר בבתים והם נכנסו בליווי חיילים משתפי פעולה, כאלה שאני שפטתי לימים במשפט דמיאניוק. הם לקחו את כל הילדים והזקנים לגיא ההריגה והוציאו אותם להורג. איך אני נשארתי בחיים? מזל. הכל מזל"

"הלקח שלי הוא החשיבות של עם ישראל, של הקיום שלו ושל המדינה. אני משוכנע שאם המדינה הייתה קיימת ב-1939 ההתפתחות של השואה הייתה שונה. הגרמנים לא היו מפחדים מאתנו גם עם הצבא הכי חזק, אבל היה לנו קול בעולם. הקיום הלאומי של מדינת ישראל, הביטחון, ההגנה הם ערך עליון"