"זה שיש לי קעקוע של ז**, לא הופך אותי לחיית מין"

מוגבל לצפייה מגיל 16 ומעלה

אני זוכר את הקעקוע הראשון שלי טוב מאוד. בעיקר את מה שהוא עשה, לא לי, אלא לסביבה שלי. משפטים כמו "אתה הורס את הגוף שלך", "יהיה לך קשה למצוא עבודה" שנזרקו עליי מלווים אותי עד היום.

מאז עברו הרבה מים בנהר, ואספתי עוד קעקועים בדרך, אבל נראה שלכולם יש דעה על הקעקועים שלי - ולמעשה גם עליי. לא פעם הרגשתי שאני צריך לשבור מול החברה את הסטיגמות שסוחב איתו "המקועקע". אם זה להוכיח שאני אדם רציני במקום העבודה או להראות להורים של בן הזוג שלי שאני לא איזה פרחח שיוצא עם הבן שלהם.

עם הזמן לא יכולתי שלא לתהות האם משהו השתנה בעשור שעבר מאז הקעקוע הראשון שלי? האם משהו השתנה בחילופי הדורות או שגם לדור החדש הורישו סטיגמות?נפגשתי עם ינאי. אומן שמקעקע בסטודיו MOIA בתל אביב, שבין היתר מקעקע קעקועים ארוטיים, כדי להבין איך הוא נתפס בתור מקעקע שבוחר לבטא את האומנות שלו דרך העור, ואילו קעקועים נתפסים כ"מותרים" במרחב הציבורי שלנו.

לאינסטגרם של ינאי לחצו כאן!

לאחר השיחה עם ינאי פגשתי את ג'ניפר קים, מעצבת אופנה ודמות מוכרת בנוף התל אביבי, ששוברת סטיגמות בבסיס שלה. משינוי המין שעברה, הבחירה לקשט את גופה בשלל קעקועים ועד לשבירת תקרת הזכוכית בתור מעצבת מצליחה. בשיחה מרתקת ג'ניפר מכניסה אותנו לעולם שלה ולהתמודדות שלה.

לעמוד אינסטגרם של ג'ניפר לחצו כאן!

האם הסטיגמות כל כך מושרשות בנו כחברה ישראלית שמרנית שאין לנו באמת לאן לברוח? צפו בכתבה ותחליטו בעצמכם.

צילום: טל שמעוני | עריכה:  נועם פנדריך | הפקה: זיו בן חיים