מתחם אמריקה – האם נקבל אוכל מושחת וטעים?

צפו בווידאו בביקור של יאיר גת במסעדה ובציון המלא

המיקום של מתחם 'אמריקה', בבית ציוני אמריקה, עושה חשק לשאול מה בא קודם, הקונספט או ההתחכמות? האם המייסדים - צביקי עשת ואליאב גולדנברג, שהקימו את מתחם גרינברג באזורי חן, חרשו את כל תל-אביב כדי למצוא מיקום המושלם למיזם החדש שלהם, או שמא הרעיון לאוכל אמריקאי התחיל לאחר שנודע להם כי התפנה מקום בבית ציוני אמריקה? ומה היה קורה אם היו מקימים מתחם ברחוב עולי הגרדום?

התיישבנו לא הרחק מהבמה המאולתרת, עם הפנים לקיר שכמו נלקח מהמרתף של אריק פורמן מ-'מופע שנות ה-70'. "יש לכם מזל",אמרה לנו המלצרית "התחילה הופעה". בהתחלה הרגשנו קצת ברי מזל. כמה דקות לאחר מכן בעיצומו של ניסיון לא מוצלח של הלהקה המתוקה לבצע את Blame It On The Boogie, ביקשנו לעבור מקום וכך מצאו את עצמנו במקום אחר, מול הדוכן המקסיקני, שבו ניצב שיפוד שווארמה. הוא נראה קצת עצוב, אבל לפחות לא ניסה לשיר על זה, או להאשים את הבוגי.

בעצם יש שני תפריטים - אחד מקסיקני ואחד של דיינר

התפריט של אמריקה הוא בעצם שניים. הראשון  El Menu מודפס על גיליון צבעני ומציג את הצד המקסיקני שלה, עם טאקוס, טורטיות, קסאדיות ומנות שנועדו: "ל-2 אנשים לפחות, תלוי בתיאבון". התפריט האמריקני, נראה כמו תפריט דיינר קלאסי. כמו חוברת קטנה ומכיל די הרבה מנות, מסודרות על פי קטגוריות כמו: The MUNCH, The FLAMES, So Fresh So Green, ונראה לי שהבנתם את העיקרון. שמות המנות, בין אם מדובר בנקניקיית עגל אמריקאית במילוי אמנטל ובין אם בתירס מתוק בגריל, הם באנגלית, התיאורים שלהן בעברית, כדי שיהיה נוח. הזמנו חצי ליטר סמואל אדאמס מחבית, שנמזגה אל קנקן מתכת, והוגשה עם כוסיות זכוכית קטנות למזיגה עצמית, ויצאנו לדרך, עם הזמנה של לחם תירס, צ'אודר, עוף מטוגן על וופל אמריקאי וכריך קובני.

לחם התירס היה זהוב, חמים, מתקתק ושמנוני למהדרין, גם ללא בלורית החמאה שהונחה על ראשו של הגליל ובדומה לבלוריתו הזהובה של הנשיא האמריקני, לא הצליחה להישאר שם לאורך זמן. הבירה המתוקה-מרירה, השתלבה עם העושר והמרקם הגרגרי שלו. בעקבותיו הגיע גם העוף המטוגן, שמוגדר כאחת ממנות הדגל של אמריקה. המנה מורכבת משלושה כרעי עוף שטוגנו יתר על המידה בבלילה קשיחה, שמוגשים על גבי וופל אמריקאי עם סירופ מייפל, בצל ירוק ורוטב פלפלים חריפים. השילוב נשמע מופרך, ונראה מושחת, אולם אפילו המתיקות המודגשת, לא הצליחה לגשר על הפערים בין הרכות של הוופל ליבשושיות של העוף. שחיתות של ממש לא הייתה כאן, אולי רק חוסר תשומת לב.

מרק לא מוצלח, אבל כריך שעושה את העבודה

הצ'אודר, שבו צפה כמות נאה של מולים, לצד קוביות תפוחי אדמה, גרגרי תירס, אפונה, וטבעות צ'ילי, היה גדול, סמיך וחם, כמו שאפשר לצפות ממרק. טעמים של פירות ים מהסוג שאפשר לצפות לו מצ'אודר קלאסי, או עומק מהסוג שאפשר לצפות לו ממרקים טובים, לא הצלחנו לאתר. המרק היה שטוח ומלוח, כאילו יצא מקופסא. את הכריך הקובני די אהבנו, מה יש כבר לא לאהוב במשולשי כריך של חלה קלויה עם נקניקים משני סוגים וצ'דר. במיוחד כשיש לידם בצלוחית של מוחו ורדה – סוג של פסטו ספרדי, ביצה קשה וכוסית בירה. האם הכריך הבסיסי הזה מצדיק יציאה מהבית? לא בטוח.

בשלב זה היינו שבעים ומשומנים, ואז החלטנו שצריך לעשות משהו עם השווארמה שמולנו. "זה בשר עוף", הזהירה המלצרית, 'עם אננס'. יכול להיות שהיינו צריכים להקשיב לה, כי העוף היה יבש אף יותר מקודמו, וטעמי התירס העזים של הטורטייה עליה הונח הבשר  בחברת כוסברה בצל, אננס ורוטב עגבניות, השתלטו על כל העסק. טוב שנשארה עוד קצת בירה.

מתחם שמבטיח אבל לא מקיים

מתחם 'אמריקה' שהבטיח "אוכל אמריקאי מושחת ומנחם", ממלא לטעמי רק חלק מההבטחות. האוכל הוא אמריקאי ולעיתים גם מושחת, המוזיקה טובה והשירות מקצועי, זריז ודי קשוב. את הנחמה לא הצלחתי לגלות. למרות ההכרזות אודות על Soul Food המטבח של אמריקה הוא בעיקרו שיעתוק טכני, תפאורה חסרת עומק שכמה טבחים חרוצים יכולים להפוך למסעדה אסיאתית, מזרחית או יוונית בתוך יום. יכול להיות שזה עניין של זמן. לדעתי אבל מה שחסר לה יותר מכל זה נשמה.

ומה יאיר גת חשב על הדיינר דיקסי של חיים כהן?

[brightcove_iframe video_id='yummies_mivzak_katava276' autoplay='0' kid='1_m259htmw' duration='64']

 

כל הביקורות של יאיר גת