המהפך המדהים של גו נודלס

תמונה

הקדמה

מסעדת "גו נודלס" בגלגולה הנוכחי עברה מהפך שכולל לא רק מיתוג מחדש, אלא גם בעלים חדשים - שמוליק גל. גל, רק בן 33, וכבר הספיק לעבוד במטבחים שונים בארץ ובאוסטרליה ולפתוח (ולסגור) את "ביסטרו דוד המלך". כיום הוא שותף ובעלים ב"אצה" בבן יהודה (אוכל רחוב אסייתי) וב"בקר" יחד עם לנדוור. בזכות ה"בקר", גל הכיר את שחר ברנע, העוסק בייעוץ לרשתות קפה ואוכל גדולות, והשניים הפכו לחברים קרובים. לאחר שכנועים רבים, גל הצליח לרתום את ברנע לפרויקט החדש כמלווה צמוד בבניית התפריט והקונספט.

פסקה + שאלה

גל לא מהסס לחשוף מדוע רכש בכלל את המותג לפני כשנה, "המטרה היתה לעשות את המהפך הזה. קניתי אותו בידיעה שהעסק כושל, אבל ידעתי גם שיש לו פוטנציאל". זהו אכן לא סוד שקרנה של גו נודלס הלך ודעך עם השנים. מתחילת דרכה, המסעדה מיתגה עצמה עם ערכים ירוקים של בריאות וטריות, אבל כל קשר ביניהם לבין האוכל שהוגש בפועל היה מקרי בהחלט. עובדה זו אינה זרה לצמד החדש שמוביל את המסעדה, "המוצר הקודם היה Law וכלל מחזקי טעם ומרכיבים לא טבעיים. עם השחיקה של הזמן, המקום הפך לפאסט פוד אסייתי זול, ולא רק מבחינת המחיר". מסביר ברנע, וגל מוסיף כי הדבר בהחלט אינו תאם את הגישה של שניהם לאוכל.

החיבור ביניכם כנראה עובד כי הביקורות כרגע מאוד מפרגנות

גל: "אכן. זו עבודה קשה של כוחות משותפים. עשינו חשיבה מאומצת כדי להבין מאיפה לתקוף את הרעיון הקולינרי. היה חשוב לנו לא לחזור על מה שהמסעדות האסייתיות האחרות עושות."
ברנע: "הז'אנר הזה תמיד נופל לאותם שטיקים כמו קופסאות הטייק אווי שמזוהות עם האוכל האסייתי. אנחנו רוצים לעשות יותר מזה"

מה כלל המהפך מעבר למיתוג?

מה כלל המהפך מעבר למיתוג?

גל: "לקחתי את גו-נודלס לפני כשנה, ועבדנו במשך 10 חודשים על פיתוח. התהליך התחיל עם שחר, ויחד חשבנו לאן לוקחים את המקום החדש. הבנו שאנחנו רוצים לחזור חזרה לנודלס. לאטריות. הן המרכז של המקום, ואנחנו מעלים את הרמה שלהן. לאחר מכן, המשכנו לרמת המיתוג, הן של הלוגו והן של המקום עצמו. רצינו להביא תחושה של "צריף" מהמזרח ולהכניס אותו לתוך האורבניות התל-אביבית."

העיצוב של המקום אכן מעוצב בקווים נקיים ופשוטים ששואבים מהאסתטיקה של המזרח הרחוק, אך באמצעות יציקות בטון, ריהוט עץ בהיר והבלחות של צבע ירוק זוהר מתקבל גם וייב מחוספס ומעט תעשייתי. ובכל זאת, כדי להצליח לבלוט בזירה התל אביבית, יש צורך ביותר מסתם שינויים קוסמטיים.

שאלה אחרונה

אתם חושבים שיש מקום בכלל בשוק המקומי לעוד מסעדה אסייתית? מה כבר אפשר לחדש בתחום הזה?

ברנע: הרעיון שלנו הוא כאמור לקחת את האטריות, ולשים אות במרכז הבמה. אנחנו מייצרים בעצמנו את מרבית האטריות: אטריות ביצים בטעמים שונים וגם אטריות כוסמת. בתפריט עשינו התאמות בין סוג האטריה לבין המנה. זה מעלה את המקום לרמה קצת יותר גבוהה".
גל: "כבר שהתחלתי לחשוב מה אני רוצה לעשות פה, הבנתי שאני רוצה לבדל את עצמי. שחר ואני יצרנו פה התעסקות עם אטריות. גם בתוך שוק המסעדות האסייתיות יש נישות. אישית, אני לא חושב שיש מישהו בקטגוריית הפאסט פוד שמתעסק עם אטריות ברמה שאנחנו מתעסקים. אנחנו לוקחים אוכל ברמה של מסעדה, ומנגישים את זה כפאסט-פוד עם רמת מחיר בהתאם. מה שמנחה אותי תמיד זה ה-Value For Money. לספק מוצר ברמה הכי גבוהה שיש, מבחינת חומרי הגלם והטיפול בהם, ובמחיר נגיש לכל אחד ולכל דבר. גם כארוחת צהריים, גם בשביל לחטוף טייק-אווי הביתה וגם כדי להעביר ערב עם חברים".

Fin

עבור שניהם זו כנראה הנקודה החשובה ביותר בחזון שלהם למקום החדש. הם מדגישים לאורך כל הראיון את החשיבות שהם רואים באיכות, כמו ההצהרה כי הם אינם משתמשים בחומרי גלם קפואים וכי הם מכינים במקום את מרבית הממרחים המשמשים לתיבול המנות, כמו קארי למיניהם. לדבריהם, הקהל המקומי, שהפך במרוצת השנים לבין יותר מרגיש בקלות זיופים, גם מעריך זאת יותר.

למרות התחרות הקשה בענף, כאשר גל נשאל על תוכניות לעתיד הוא לא חושש לפרגן למותג שהוא כנראה אחד המתחרים החזקים שלו, "אין כרגע תוכניות להתרחב. עכשיו חשוב לי להמשיך לפתח ולטפח את המסעדה הזו ולהגיע איתה הכי רחוק שאפשר. להצליח לייצר אבולוציה של מוצר שיהיה מצליח ואיכותי. חשוב לי מאוד להיות נוכח ופעיל במקום, וברשת זה קצת יותר קשה. ג'ירף לעומת זאת דווקא כן עושים את זה מצוין. בלי זכיינים ועם מספר מצומצם מאוד של סניפים במוקדים אסטרטגיים".
שחר: "אם יש לך מקום אחד שהוא בוננזה, אז לא חובה להפוך לרשת. בתוך העיר זה לא בהכרח צעד נכון. זה יכול אפילו לפגום במוצר".