הצונאמי נמשך: מסעדת רחוב תאילנדית חדשה בת"א

לפני הקדמה

הקדמה

אפתח בגילוי לב דיי מביך: לא הייתי בתאילנד. לא השתזפתי באיים, לא שתיתי בטירוף קוקטיילים מתוקים מתוך קוקוס או באקט, לא זללתי פירות טרופיים וגם לא חרשתי את בנגקוק בשופינג עד זוב כיס. מצד שני, אני לא מפספסת שום הזדמנות לאכול אוכל אסיאתי, ולא חמקה ממני מסעדה בניחוח הזה ששווה את הביקור - גם אם היא ממוקמת בצפון הארץ. אני אוחזת בדעות ברורות לגבי כל טעם ובהחלט מסוגלת לזהות אם מנה קיבלה פרשנות ישראלית או שמביאה את הטעם האותנטי ישר לפה. עד כאן הגילוי הנאות.

 

נכנסים לאווירה

נכנסים לאווירה

ברור שכששמעתי שנפתחה מסעדה תאילנדית חדשה בתל אביב, דרשתי חוות דעת, המלצות ומיד הזמנתי מקום.

הגענו לנאם באמצע השבוע בשעות הערב - ולשאלתכם, היה תור. די מפתיע לראות מסעדה עם תור ביום שלישי ב-21:00 בערב, מחזה ששייך בדרך-כלל לימי חמישי ושישי העמוסים. וכך, המסעדה היתה מלאה ושמחה, על הלוח נכתבו הקוקטיילים הנבחרים של הערב (מאי טאי פירות יער, חלב קוקוס, מנגו ואננס) והמלצרים תיזזו במהירות בין לקוחות רעבים.

 

זוגי, שכן הספיק לחרוש את תאילנד - אכל ושתה מכל הבא ליד - פירש מיד את התפריט וטען שמדובר באוכל רחוב אותנטי. לי זה נשמע מבטיח. כדי להיכנס לאווירה הזמנתי מאי-תאי, מעט עדין לטעמי. בדיעבד, כדי להרגיש "יותר תאילנד" אולי שייק חלב הקוקוס היה מתאים יותר. המלצר שניגש אלינו נשמע כאילו הוא מדבר תאית שוטפת וגלגל את שמות המנות על הלשון מהר מדי. ביקשתי הסברים והמלצות. אחרי שבע דקות שבטח נדמו לו כמו מבחן, הוא יצא לדרך עם הזמנה שכללה שתי מנות ראשונות ושתי מנות עיקריות. בזמן שלגמתי במהירות את המאי טאי, סקרנו את המסעדה המלאה להתפקע, בחנו את המנות שהגיעו לשולחנות וחיכינו בקוצר רוח.

מנות ראשונות | קלאסיקה תאילנדית במיטבה

מנות ראשונות | קלאסיקה תאילנדית במיטבה

ראשונה הגיעה מנת סום טאם קלאסית (סלט פפאיה בעברית): הפפאיה הגיע במצב חצי-בוסרי מושלם, חתוכה כראוי בגפרורים דקים לצד בוטנים, עגבניות שרי מתקתקות שהצליחו להוציא את העוקץ של הצ'ילי את חמיצות הלימון ובעיקר את רוטב הדגים הטעים להפליא, שהתנהג בנימוס ולא השתלט על טעם הסלט. אחרי החיסול הממוקד של הפפאיה. התפנינו לגאי יאנג - שיפודי פרגית שזופים יפה ברוטב ברביקיו תאילנדי טעים ועמוק טעמים. הפרגית היתה עשויה בצורה מושלמת ולפני ששמתי לב, החצי השני שלי חיסל את השיפוד האחרון.

 

אתנחתא

כאן נכנסו להמתנה קלה (כ-20 דקות) טרם הגעתן של המנות הבאות. בינתיים נהנו מהשאון והריחות שריחפו מעלינו. ניצלתי את ההזדמנות להציץ שוב בתפריט בקטן יחסית: 6 מנות ראשונות, 5 סלטים, 8 מנות עיקריות, 3 מרקים ו-4 קינוחים - תפריט קטן אבל מגוון.

 

בינתיים, כשסיימתי את המאי טאי וחיכיתי ארוכות לכוס מים, הגיעה המנה העיקרית שלי, שדרשה התערבות של מים. אמנם אני אוהבת חריף, אבל הנטיה המשפחתית שלי להזיע ליד האף כשאני אוכלת חריף, מחייבת מים ולא מעט.

 

מנות עיקריות | חריף, אבל נעים

מנות עיקריות | חריף, אבל נעים

ג'אנגל קארי

מנת הג'אנגל קארי הונחה על השולחן, מקושטת בנדיבות בחתיכות חציל תאילנדי, בצל וכפיר ליים - כולם שוחים בקארי חריף ונשלטים בידי חתיכות אנטריקוט נגיסות וטעימות. קערית של אורז מאודה ליוותה את החגיגה וסייעה להרגיע את החריפות הנעימה. התיבול של הקארי החריף היה כה מדויק, שכמעט פספסתי את החריפות של הצ'ילי שפוזר ביד רחבה במנה. את הכפיר ליים לא גיליתי במנה אבל החציל התאילנדי היה טעים להפליא, שילוב שהרכיב מנה טובה מאוד.

 

פאד סי יו

זוגי קיבל לידיו את מנת הפאד סי יו - אטריות אורז רחבות בתוספת כמות מכובדת של בקר, ברוקולי טרי וקריספי שום מתקתק עם טוויסט חרפרף. הבקר קיבל זריקת טעם מרוטב עדין של סויה מתוקה שאיזנה את כל המנה. שילוב שכזה וניתן רק לו לאכול? בלי להתבלבל, חמסתי גם מהמנה של זוגי אל מול עיניו ההמומות של המלצר.

 

היה לי טעים, אז שאתנצל? המנות היו טעימות בהחלט. לא אצא מגדרי ואומר שזו הייתה חוויה יוצאת-דופן, היה פשוט מוצלח, בלי להגזים.

 

קינוחים | השלב המאתגר בארוחה

קינוחים | השלב המאתגר בארוחה

מלבי

שלב הקינוחים במסעדות אסיאתיות הוא טריקי מבחינתי - אני לא מתה על טפיוקה, לא חובבת של בננות בכל מיני צורות ופחות מתלהבת מקינוחים אקזוטיים. מאחר שמסעדה נבחנת גם ביכולת שלה לייצר שיח בין המנות האחרונות לאחרות וכן באיכות שלהן, הרגשתי מחויבת.

 

על מנת האננס והאבטיח הטריה אין מה להרחיב את הדיבור. קיבלתי פרוסות אננס טרי, לצד חתיכות אבטיח טרי, פרוסות קרות, מכוסות קרח גרוס, שרעננו אותי ואת החך שלי אחרי הקארי החריף. השוס היה מנת מלבי מחלב קוקוס עם קרם מנגו. כאחת שלא נוגעת במלבי ולא יכולה להריח אותו, לא היה סיכוי שאטעם אותו. כלומר, לא היה סיכוי עד שהמלצר התיישב על העורק הראשי שלי בעדינות ודרש שאטעם או שהוא יעלם. אני מעליבה מלצרים רק אם האוכל נורא והשירות גרוע, אז לא יכולתי.

זו התבררה כהחלטה מצוינת - שום תזכורת למלבי, טעם עמוק ומתוק של חלב קוקוס ומנגו דומיננטי, טעם שלא הכרתי ושמחתי לשייך ל"מלבי המזויף" אך כה טעים הזה.

 

סיכום

כשקיבלנו לשולחן מנחה מהצוות - טפיוקה צחורה בחלב קוקוס לצד ערמוני מים ופירות, שנינו כבר לא היינו מסוגלים להתייחס אליה בכבוד. לא אוכל לדווח על טעמה אבל אין לי ספק שהיא לא תאכזב את חובבי הטפיוקה שבנינו.

תיקתקנו את הארוחה בשעה וחצי (מתוך התחשבות בבייביסיטר המשפחתית), קיבלנו יופי של יחס ותשומת לב מהצוות ורצון אמיתי לדעת אם היה טעים ומה אפשר לשפר.

 

החשבון הסתכם ב-291 שקלים ובזוג שבע ומרוצה. ואם עד כאן הצלחתי להימנע מהשוואות למוסד המיתולוגי זה כי אין מה להשוות. נאם היא מסעדה של אוכל רחוב, מסעדה שבאים לאכול בלי הצורך להצדיק את הביקור בחגיגה או אירוע. באים לאכול אוכל טעים ולחזור. פעם אחר פעם, אני מקווה.