משמין להיות עצוב

ברידג'ט ג'ונס, 1 ו-2, יורדת על בן אנד ג'ריס בכל פעם שקולין פירת' לא מחזיר לה טלפון, או כשיו גרנט מחליט להתנהג כמו יו גרנט. התגובה שלה, עליה היא מתחרטת בעודה פותחת את מכסה הגלידה הענקית, מעוררת הזדהות אצל כל צופה שאי פעם נכנס לבאסה מאיזושהי סיבה. כל תזונאי שנה א' יודע שרעב היא סיבה שולית לאוכל: אנחנו אוכלים כשאנחנו משועממים, שמחים, מאוהבים, כשאנחנו נכנסים למערכת יחסים, יוצאים ממנה, בזמן מלחמה, בזמן שלום ואפילו, לפעמים, בעיצומה של חתימה על הסכם הפסקת אש. למה זה קורה וכיצד אפשר למזער את הנזקים.

תנו לי ציצי
האמריקאים, האומה השמנה בתבל, עורכים סקרים על השמנה באותה תדירות בה הם נכנסים למקדונלד'ס. איגוד הפסיכולוגים האמריקאי, יחד עם מספר גופים נוספים שתפסו טרמפ, ערך השנה מחקר נרחב בכדי לבדוק איך האמריקאים מתמודדים עם לחץ. התברר להם שאחד מכל ארבעה אמריקאים פונה לאוכל כדי להקל על לחץ או כדרך להתמודד עם בעיות. כשרבע מהאוכלוסייה פונה למקרר בכל פעם שיש בעיה, יש כאן ממש בעיה.

לדברי אירית פורז, דיאטנית ראשית של שירותי בריאות כללית ומנהלת היחידה לתזונה ודיאטה ב"שניידר", האמריקאים לא לבד: "הקשר הראשוני של יונקים (ובכללם בני האדם) עם העולם הוא דרך היניקה, דרך הציצי. אנחנו לא עושים דבר בחודשים הראשונים שלנו בעולם מלבד לאכול ולישון. במרבית המקרים, ההאכלה הזו מלווה גם במגע גופני ובהחזקה אינטימית. מכיוון שאוכל הוא הקשר הראשוני שלנו ביותר לעולם, התגובה של רוב האנשים למצבים מסוימים היא דרך אוכל".

פורז מחלקת את האנשים לפי גישתם לאוכל. אלה ש"חושבים שמן" פונים לאוכל כדי להתנחם. לעומתם, אנשים בעלי "חשיבה רזה" הנמצאים באותה סיטואציה, אינם מסוגלים להכניס דבר לפה. בין אם החשיבה היא של דבה או של דוגמנית, התגובה למצבי משבר תהיה קשורה לאוכל.

לאחר מתקפת הטרור ב-9.11.2001, למשל, 20 אחוז מהאמריקאים דיווחו כי הרגלי התזונה שלהם נשברו, וכי פנו לאוכל ניחומים בתדירות גבוהה יותר. במדינות בהן המצב הביטחוני נע על פי תהום באופן קבוע, כדוגמת שוויץ או ישראל, הפניה לאוכל כדי לשכוח, להדחיק או סתם להתנחם, נפוצה מאוד. "במלחמה האחרונה," מדווחת פורז, "אנשים רבים השמינו או רזו, הכל בהתאם לסוג החשיבה שלהם".

גברים מפירה, נשים משוקולד

בניגוד למקובל לחשוב ולמה שמוכרת לנו הוליווד בסרטים שלה על כפילות ברידג'ט ג'ונס, אין הבדל בין נשים וגברים בנטייה לאוכל ניחומים: "גברים ונשים פונים לאוכל באותה מידה בכדי להתנחם," מסבירה פורז. מחקר שנערך במחלקה לתזונה באוניברסיטת אילינוי גילה שנשים פונות יותר לחטיפים, בעוד גברים מעדיפים לדפוק ארוחה של שלוש מנות. גברים מוצאים נחמה באוכל שמזכיר להם את מה שאמא היתה מכינה להם כשהיו מדוכאים בגיל שלוש, כגון פירה, פסטה ובשר. 40 אחוז מאלה הפונים לאוכל כדי להתנחם מעדיפים מרקים, פסטה וסטייקים. נשים מעדיפות לא לעבוד קשה במטבח, ובמקום זאת מטביעות את יגונן בשוקולד, חטיפים וגלידות. כשאנחנו שמחים, אגב, מסתבר שאנחנו מעדיפים לרדת על פיצה, ללא הבדלי מין דת וגזע.

החליפו את הצ'יפס ביוגה

ישנן דרכים רבות להקל על תחושות לחץ ודיכאון. במקום שנשמין חצי קילו אחרי כל פעם שהבוס צועק, אפשר לפנות לכושר, יוגה, מדיטציה, או סקס. סמים ואלכוהול, למרבה הפלא, עלולים רק להחריף את תחושת הלחץ.

הדרך לשינוי, כמו כל דבר בצה"ל, מתחלקת לפי פורז לשלוש: ראשית, הבינו שאתם פונים לאוכל בכל פעם שמשהו משתבש. הסתכלו במראה המטפורית וזהו את הדפוס. הבנתם שיש בעיה אבל עדיין בא לכם על פסטה בשמנת? "אם כל מה שבא לנו זה לבלוס," מציעה פורז, "עדיף ללכת על ארוחה רבת נפח ודלת קלוריות". אם השריטה של "המגיע לי" נמצאת שם ואתם רגילים להחליק אותה עם מגנום 1,500 קלוריות, נסו ללכת על אוכל שפשוט נראה גדול: סלט עשיר, למשל, או אורז.

חלופה שניה היא לרדת מהאוכל לחלוטין: "לכו על דיסק או ספר, לק חדש, פנקו את עצמכם במסאז'". אם נותרו לכם חמישה שקלים בעו"ש, עדיף לבחור בפעילות גופנית. שם טמונים מספר יתרונות: ראשית, זה מרזה. שנית, הכושר מעלה את אמת האדרנלין במוח, "תחושה הדומה מעט ל'היי' של ההתאהבות", לדברי פורז. זוהי תחושה שיוצרת התמכרות בצורה דומה להתמכרות הנוצרת מאכילת מתוקים, אבל לפחות לא משמינים ממנה.