הקונדיטורית הישראלית שמשגעת את האינסטגרם

תמונה

הקדמה

שבועיים לפני פסח 2014 החלטתי שאני זו שאכין קינוחים לארוחת ליל הסדר השנה. כמו בכל הצהרת כוונות שכזו, נפתחים ספרי בישול, אתרי מתכונים, בלוגים ואפליקציות. החלטתי ללכת על קינוח שמעולם לא הכנתי: טארט קרמו עם פירות אדומים וזיגוג מבריק. אחרי יומיים של הכנה קדחתנית, העליתי את התמונה הסופית לאינסטגרם עם הכותרת: "אחרי יומיים של ניסויים, ליל הסדר, מאחוריך!". לא עברו 5 דקות ולפתע - תיוג, כמו דפיקה מפתיעה בדלת, של משתמשת שאינני מכירה: "אני מבינה שאת מחפשת דברים מיוחדים באוכל, אז אני ממליצה לך להיכנס אלי לפיד. דפדפי מטה ותראי את התכשיטים האכילים שאני יוצרת. עוגות ראווה, מקרונים מעוצבים. מאמינה שתאהבי!"

 

פסקה 1 + תמונה פטיפור שושנה

מודה, הופתעתי. כבר יצא לי לקבל: "עקבו אחרי אלירז שדה", ו-"בגדי מעצבים בזול, חובה לעקוב", אבל בכזה שיווק ישיר עוד לא נתקלתי. לחצתי על הפרופיל המסקרן של RACHELIVER1 שקיבל פתאום פנים של בחורה צעירה, בלונדינית יפהפייה עם עיניים ירוקות ענקיות, מאות תמונות של קינוחים מעוצבים ואלפי עוקבים. "מעניין" חשבתי לעצמי, מי זו הבחורה הזו שיש לה כל-כך הרבה עוקבים? ומעבר לעוקבים, היא נראית כמו ברבי! אין מצב שהיא מכינה את כל הקינוחים האלה, טועמת ועוד נראית ככה. החשדנות הבסיסית והקנאות הנשית התחלפו בסקרנות עיתונאית. התחלנו להתכתב דרך האינסטגרם ועברנו לפייסבוק. המשכתי לעקוב אחריה, אני ועוד עשרת אלפים איש נוספים, מתמוגגת מתמונות המקרונים, עוגות הבוטיק והקינוחים המעוצבים שהיא מכינה בסדנאות ובבית.

 

פסקה 2

אוטוטו מגיע פסח 2015, ואחרי שנה של "הכרות" וירטואלית החלטתי שהגיע הזמן להכיר באמת מי האישה שעומדת מאחורי הפרופיל. דילגתי על ארוחת בוקר, אספתי את אפיק גבאי הצלם ונסענו לגבעת זאב לסדנת פטיפורים וקינוחים אישיים של רחלי. החוש העיתונאי הריח שיש שם סיפור מעניין והחוש הקולינרי הריח שיש שם מקרונים שאני פשוט חייבת לטעום.

תודה למארק צוקרברג

תודה למארק צוקרברג

פסקה 3

וכמו בתמונות, כך במציאות: רחלי ור-ניר (25) פותחת את הדלת ולא נותר אלא להתעלף - עקבי סטילטו ורודים, מכנסיים צמודים וחולצת שף שחורה ומגוהצת. כל שערה במקום, עיניים שמתחשק לשחות בהן וחיוך ממיס. היא כנראה מודעת להופעה הממגנטת שלה, ולכן תוך רגע היא ניגשת לחבק בחום, מנשקת על שתי הלחיים ומדברת כל-כך בגובה העיניים שמיד רציתי להוריד נעליים ולהגיד: "אני בבית".

 

ור-ניר עורכת את סדנאות הפטיסרי במרתף ביתה במטבח קטן ומאובזר. בעלה, דודו, מתפקד כסו-שף, שוטף כלים, גובה כספים, סוכן ויח"צן. גם הוא מקבל אותנו בחיוך רחב, מיד שואל מה אנחנו רוצים לשתות ומכין את המטבח להכנת המתכון הראשון. תוך רגע השם דודו מתחלף ב"מאמי", כינוי שרחלי מאשרת לכל באי הסדנא להשתמש בו ודודו מקבל באהבה.

 

פסקה 4 (הבנות)

"יש כל-כך הרבה עמודי אוכל בפייסבוק, אבל משהו ברחלי משך את תשומת ליבי" מספרת יעל, 52, משפטנית מרמת השרון שהגיעה לסדנא "סגנון הכתיבה שלה הוא כל-כך נעים וענייני - היא פשוט סוחפת בשניות". מעברו השני של השולחן סיגל, 45, מהנהנת בשיא המרץ "גם אני שמעתי עליה דרך הפייסבוק, האסתטיקה והיופי בסגנון שלה משכו אותי. דיברתי איתה ומיד הרגשתי חיבור". שני, 23, שהגיעה כל הדרך מבאר-שבע עם חברה מספרת שהיא ראתה שמישהו מחבריה עשה לרחלי לייק בפייסבוק והשאר היסטוריה "אני נורא רוצה ללמוד קונדיטוריה, אז הגעתי הנה ללמוד ממנה ולהתייעץ איתה איפה כדאי לי ללמוד".

 

אבל רחלי מעולם לא למדה באופן מקצועי.

 

חצאיות פליסה וביטחון עצמי נמוך

חצאיות פליסה וביטחון עצמי נמוך

פסקה 5

היא גדלה בירושלים למשפחה חרדית בת 14 נפשות, חונכה בבתי-ספר חרדים, עד שיום אחד החליטה שחצאיות פליסה, חולצות תכלת וגרביונים אטומים זה ממש לא בשבילה. בגיל 16 היא שכרה דירה קטנה, עבדה יום-יום ולמדה במקביל איפור. "הייתי כמו אישה קטנה" היא מספרת "ניהלתי בית, בישלתי לעצמי אוכל כל יום, פשוט קיימתי את הדת בתנאים שלי. למזלי ההורים שלי ידעו למצוא את האמצע, ולכן נשארתי מאמינה עד היום. זה לא ברור מאליו בציבור החרדי". המגורים בגפה גרמו לה להתאהב במטבח, בכל פעם שרצתה לברוח קצת מקשיי היום-יום התחילה לבשל.

 

"התחביב שלי היה להכנס ליו-טיוב, להקליד מילה בצרפתית מעולם הקונדיטוריה שלא הבנתי - ולצפות במאות הסרטונים שקיימים שם". היא הייתה יושבת שעות מול המסך, מפענחת את הטכניקות של השפים המצולמים והקונדיטורים הנחשבים. במקביל לצפייה היא התחילה לקרוא, לעקוב אחרי טובי המקצוע בכל הרשתות החברתיות ולעשות ניסויים אצלה במטבח. "פשוט פתחתי מעבדה בבית עד שהגעתי לתוצאות שאני אוהבת. יש לי OCD קשה לאסתטיקה, בכל דבר, לכן עד שהקינוחים לא היו פיקס - לא העזתי לצלם ולהעלות כלום".

 

פסקה 6

אבל האסתטיקה של רחלי לא קשורה רק לקינוחים, היא נוכחת בכל רגע ביום שלה: כשהיא מתלבשת, כשהיא מתאפרת, שהיא מכינה ארוחת ערב לחברים או כותבת הודעה בוואטס-אפ.

יכול להיות שהאסתטיקה ה"מוגזמת" היא למעשה אנטיתזה לעולם החרדי שממנו באת?
לא יכולת לתאר את זה יותר טוב. זה מן רצון לצעוק: "אני לא אעלם מתחת לבגדים שלכם, אני לא שקופה!" לגדול כחרדית זה מתכון מצוין לחוסר ביטחון עצמי בעתיד: את מכוסה בשכבות, אף אחד לא מסתכל עליך בכלל. השינוי שלי התחיל מתוך רצון לבלוט בשטח, אבל היום זה כבר 100% אני. אין מצב שיכנסו אלי הביתה ואני, כמו האוכל שלי, לא נראית מיליון דולר. זה מכנה אחד משותף: אסתטיקה, ניקיון, אוכל, קינוח - אני צריכה שהכל יראה כמה שיותר קרוב למושלם.

 

פסקה 7 + תמונה א' אקזוטיקה

ובאמת בסדנא הכל נראה מושלם. היא מדברת בקצב, מסבירה פעמיים על כל פעולה שהיא עושה; אם מישהי נבהלת למראה המדחום המקצועי או משקל האפייה היא מסבירה בחיוך ש"כאן אין בישול לפי העין, פה זה לא מרוקו" ומעניקה טיפים מצוינים שאפשר ליישם בקלות בבית. היא מתחילה בהכנת הקינוח המשמעותי של הסדנא, "אקזוטיקה", מנת הדגל שלה שבנתה בעצמה במשך מספר חודשים: בצק פריך נימוח עם קוקוס ושקדים, שכבת שוקולד לבן קריספית, שכבת קרמו קוקוס-וניל, שכבת מוס מנגו עם קולי מלון בשמנת - כשעל כל האושר הזה מרוסס שוקולד חלב בטכניקה ייחודית.

 

תמנה ב' אקזוטיקה

פירוט קינוחים + תמונה פטיפור רחליז' שחיתות

בין הקפאת הבצק הפריך להכנת הקרמים, היא מלמדת איך להכין את ה"שוקולוז", מוס שוקולד חלב עם פירורי קראנץ'. יש גם את "פטיפור השושנה" המפורסם - גנאש תות לימוני עם מוס תות וניל, והיא לא שוכחת לסיים עם "רחלי'ז שחיתות" - בצק פריך עם שוקולד קריספי, פקאן, ברולה וניל, מסקרפונה וקראמבל שוקולד. ולשאלתכם - זה גנים. היא נראית ככה בגלל גנים טובים.

 

סיום

בזמן שכולן כותבות ומצלמות, דודו - הידוע בכינויו מאמי - מנקה, שוקל, מכין את המצרכים למנה הבאה ומכין עוד קפה למי שצריכה זריקת אנרגיה. הם הכירו בגיל 15, כשהייתה חרדית, אבל מצאה בו חבר קרוב. כשהייתה בת 21 הם התחתנו ותוך שנה כבר נהוראי נולד. אחרי ש"נכנעה ללחץ" של העוקבים ברשתות החברתיות והחליטה להקים עסק לסדנאות קינוחים, היה ברור לשניהם שהוא יהיה עזר כנגדה - והזוגיות, כמו העסק, פורחת.

התפרסמת והרמת עסק לגמרי בזכות הרשתות החברתיות. איפה נמצא אותך עוד 5-10 שנים?
אין ספק שהרשתות החברתיות עזרו מאוד, משם הגיעו לסדנאות שלי "אנשים אמיתיים" שממשיכים להגיב לי ולהביא עוד אנשים לסדנאות שלי. בדיעבד לא ידעתי את זה, אבל היום אני לא רואה את עצמי עושה שום דבר אחר. הייתי רוצה שיהיה לי בית-ספר משלי, משהו גדול, אבל אני מפחדת מהיום הזה. יש משהו נורא נוח בקטן, בביתי שלי. בינתיים טוב לי כרגע, אבל אם כבר שאיפה זה לגדול במה שאני עושה כיום.

 

לא עוקבים?

לא פוגשים כל יום בחורה כמו רחלי, היא אולי בת 25 אבל בתוך העיניים הגדולות האלו מסתתרת נשמה בוגרת, שקולה וחכמה הרבה יותר מהגיל הצעיר והתמים הזה. יצאתי מהסדנא עם קופסאת מלאה בקינוחים מטריפים, המון ידע חדש ותהייה מה יקרה איתי ועם רחלי בפסח 2016.

 

למתכונים, תמונות וטיפים, עקבו אחרי רחלי:

כנסו לעמוד הפייסבוק שלה, לבלוג החדש וכמובן גם באינסטגרם: racheliver1@