"אסף פחות סבלני, אבל אני פחות סבלנית לאסף ספציפית": רותי רוסו ואסף גרניט מורידים את הכפפות

הם מככבים על המסכים של כולנו, אחראים למתכונים אייקוניים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהקולינריה הישראלית, והחל ממחר הם הולכים להעביר את אהבתם הגדולה לאוכל לשחקנים, זמרים ומשפיענים כחול-לבן, שיתמודדו בריאליטי האוכל "אוטו אוכל VIP"

לרגל עליית התוכנית החדשה של רותי רוסו ואסף גרניט, הושבנו את זוג הבשלנים לשיחה כנה על אגו, חברות, ריבים, ולא פחות חשוב - מי מכין פיצה יותר טעימה. היה מפתיע.

רותי ואסף, עם יד על הלב - מי יותר מצחיק?

אסף: אני.

רותי: לא.

רותי: קשה לענות. זה כמו שבן אדם יגיד על עצמו 'אני לא סחי'.

אסף: אני כן סחי.

רותי: אני לא מוצאת אותך מצחיק יותר ממני.

אסף: אני מצחיק אותך הרבה.

רותי: וגם מעציב אותי הרבה.

אוקי, נלך לכיוון אחר: מי פחות סבלני?

רותי: התחרות קשה מאוד. אסף פחות סבלני אבל אני פחות סבלנית לאסף.

אסף: על הסט רואים את זה, וזה פחות או יותר התמה של התוכנית - שאני מעצבן את רותי והיא מתעצבנת.

מי שולח יותר וואטסאפים לשני?

רותי: שלי בטוח יותר ארוכים. אצל אסף זה יותר פעמים. הוא שולח מילה, מילה ואז עוד מילה, ואז מתקן אותיות בעוד הודעה.

אסף: אצלך זה הודעות ארוכווווות.

רותי: יש לי בפנתיאון את הפעם ההיא ששנייה לפני שאסף עלה לפרזנטציה סופר חשובה, רציתי לאחל לו בהצלחה וחשבתי שהוא כבר עלה, אז שלחתי לו הודעה מוקלטת של שלוש דקות וחצי שהייתה מיועדת לאחרי הפרזנטציה.

אסף ממשיך: הודעה של שלוש דקות וארבעים שניות על זרם תודעה, שאין לה שום קשר לפרזנטציה המאוד מלחיצה שאני עומד לעשות, וכל האנשים כבר יושבים ומחכים שאני אתחיל לדבר, ואני עומד שם ומקשיב כי אני לא יכול שלא להקשיב. ואני מקשיב ומקשיב ומחכה שתהיה פואנטה, ואין שם שום פואנטה.

רותי: זה באמת היה מיועד לאחרי הפרזנטציה, פשוט שכחתי עם מי יש לי עסק.

אסף: אני אומר 'שלוש דקות, בטוח קרה משהו' ומחכה שיגיע המשהו החשוב הזה בזמן שכולם בוהים בי.

כיף לכם להיות על המסך ביחד?

אסף: אני נהנה לעשות טלוויזיה באופן כללי כבר הרבה שנים, ואז בשנים האחרונות מתחיל להיות לי קשה לעשות טלוויזיה כי אני עושה המון מזה, ובתוך אורח חיים המטורלל שלי זה מתחיל להיות קשה. דווקא אוטו אוכל הוא פורמט טלוויזיוני שממש ממש כיף לי לעשות אותו. הוא פיל גוד, הכול מתקתק, יש מתמודדים מעניינים, וגם אנחנו ביחד מסתדרים.

רותי: אנחנו נהנים לעשות הרבה דברים ביחד וגם טלוויזיה. זה עובד לנו ממש טוב. יש אווירה טובה ונעימה ומצחיקה. זו לא הפקה של לחץ ועצבים. ואנחנו גם חברים ממש טובים. זה ממש כיף לעבוד עם מישהו שהוא גם חבר טוב שלך וגם את סומכת עליו. זה סוג של לוקסוס שאין בהרבה דברים שאתה עושה בחייך.

אסף: אנחנו גם חברים טובים מחוץ למסך אז זה הופך את הכל ליותר קל על המסך.

כתבות נוספות ביאמיז:

• קבלו אותם: אלה ההמבורגרים הכי טובים בתל אביב
• במסעדת השף הזאת המנה הכי יקרה בתפריט עולה 54 ש"ח
• מאסף גרניט עד אהרוני: המתכונים של השפים למנות פסטה מנחמות

יש אגו?

רותי: אנחנו בכלל לא בעניינים של אגו.

אסף: להיפך. יש לנו גם הומור סביב זה. רותי יכולה לצחוק עלי שאני שתלטן, ואני יכול לצחוק על זה שהיא משפיטה אותי כל הזמן.

רותי: והקשר מספיק עמוק ובטוח כדי שאף אחד לא יעלב מהשני. אי אפשר לזייף את הדברים. גם למי שרואה אותנו מהצד יהיה ברור שאנחנו קרובים וחברים מאוד טובים.

כמה אתם שומרים על קשר מחוץ למסך?

רותי: אנחנו מאוד קרובים ואנחנו חברים בלי קשר לצילומים, אבל הקשר בינינו בגלל הטיפוסים שאנחנו, הוא קשר נפיץ. זה קשר שמשאיר את שנינו דרוכים. זה לא חברות של מילואימניקים. אנחנו לא חברים הרבה זמן, אבל בתקופה הזאת עברנו 7 מדורי חיים וגם עברנו כל מיני תהפוכות בינינו בתוך הקשר וגם בחיים המקצועיים המשותפים שלנו. אנחנו יכולים להתפוצץ, אנחנו יכולים לריב, זה לא מין קשר שהכל על מי מנוחות ושיעמום.

ריבים שחורגים מהסט?

רותי: ברור.

אסף: קרה ככה מעט פעמים, 10, 15.

רותי: 60.

אסף: ביום.

מי משלים?

אסף: לרוב מי שאשם.

רותי: שנינו. בסוף לשנינו יותר חשוב להישאר חברים גם אם שנינו מתעצבנים.

אסף: אני הרבה יותר דרמה קווין, ילדה קטנה, עושה סצנות. כל הזמן דרמה. אוהב דרמה.

במה אוטו אוכל שונה מתוכניות אוכל שעשיתם בעבר?

רותי: אני חושבת שנעשו מעט מאוד תוכניות כאלה בטלוויזיה. בכלל, לא רק בארץ. פורמט של משהו שהוא נעים וכיפי ושמח ופיל גוד. אין כמעט כאלה בטלוויזיה. אנחנו מביאים אנשים מאוד שונים ומגוונים. בכל תוכנית רואים את המטבח הישראלי על כל נגזרותיו וסגנונותיו. נותנים המון כבוד ליצרנים מקומיים, לבשלנים, לכל המרחב של הקולינריה הישראלית.

אסף: זו תוכנית בלי ציניות. כולם פה כי הם רוצים להיות על המסך, לחוות את התתרגשות הזאת של לבשל אחרים ולהתחרות אחד בשני. אנחנו פה כי כיף לנו להראות את מה שיש לארץ להציע ברמת חומרי הגלם, וגם לאתגר את המתמודדים. אני גם נהנה לראות אנשים שהם מאוד מצליחים בתחום שלהם, כאלה שמילאו איצטדיונים ומופיעים בסרטים זוכי פרסים, פתאום נכנסים לתפקיד של מתמודד.

רותי: וזה נורא קריטי להם איך זה יצא להם, כי באוכל יש משהו כך כך חשוף.

אסף: וזה עוד יותר כיף כי כולם פרופורמרים. החבר'ה מקופה ראשית, למשל. יכולתי לעמוד פה 24 שעות ורק לדבר איתם. הם כל כך מצחיקים וחכמים. פשוט כיף טהור.

אמרתם שאין ביניכם אגו. מי הכין פיצה יותר טעימה לדומינוס: הפיצה פולנטה של אסף או פיצת הענבים של רותי?

רותי ואסף: וווואו

אסף: בטוח שהפרזנטציה שלי על הפיצות הייתה יותר טובה ושהפיצות של רותי יותר טובות, למרות שלא טעמתי את שלה.

רותי: ואני לא זוכרת את הפיצות של אסף. תזכיר לי מה אתה הכי שונא על פיצה?

אסף: אננס

רותי: אני גמבה.

אסף: טוב זה קל, גמבה מבושלת אני שונא בכל מקום חוץ ממטבוחה.

אגב מטבוחה, אתם מחליפים ביניכם מתכונים?

רותי: בכלל לא. אנחנו מתייעצים על הכול רק לא על אוכל.

אסף: מה שכן, אני יודע מה רותי בחיים לא תאכל. זה קל, כמוני - שמיר. זה יצא במקרה, אבל אולי זה הבסיס לחברות העמוקה בינינו.