ווליום נגד Musix - חנויות המוזיקה הסלולריות מעלות הילוך

שירותי המוזיקה של החברות הסלולריות אינם יוזמה חדשה, אלא שלאחרונה נפתחו שתיים מהחנויות הללו - Musix הותיקה של פלאפון ו"ווליום" של חברת סלקום שהצטרפה אליה - ללקוחות כל החברות. כלומר, לא משנה מי המפעילה הסלולרית שלכם, באמצעות הצטרפות לשירות תקבלו גישה בלתי מוגבלת למאגר גדול של שירים, בהזרמה לסלולרי או למחשב.

למה לשלם אם אפשר להוריד בחינם?

 

בואו נענה קודם כל על השאלה הראשונה שלכם: לשלם? על מוזיקה באינטרנט? מי עושה דבר כזה? הרי את הכל כולל הכל אפשר למצוא ולהוריד.

 

נכון. המלחמה הראשונה של שירותי המוזיקה בתשלום היא נגד המוזיקה הפיראטית - וזו מלחמה שבה הם כבר הפסידו. קשה לשכנע אנשים לשלם על מה שהם התרגלו לקבל בחינם. הטיעון העיקרי נגד פיראטיות הוא "אבל זה לא יפה", אבל הוא לא משכנע אנשים רבים. עד לא מזמן האלטרנטיבה החוקית היתה, בואו נודה על האמת, מגוחכת. לקנות דיסקים? לשלם 50 ש"ח ומעלה עבור עשרה שירים? מי יעשה את זה? אבל השירותים מקוונים חדשים - והחוקיים, כמובן - של פלאפון ושל סלקום מציעים יתרונות שהופכים אותם לתחרות אפילו לאלטרנטיבה הפיראטית.

 

כאמור, שני השירותים מציעים מאגר גדול של שירים. שלא כמו באופציות הפיראטיות למיניהן, השירים זמינים מיידית: חפש ושמע. ניתן ליצור רשימות השמעה משלכם (שיסתנכרנו בין המכשיר הסלולרי למחשב), לקבל המלצות ועוד.

 

החיסרון של השיטה הוא שלהבדיל מהורדת קבצי MP3, הקבצים לא נמצאים אצלכם על המחשב. לא ניתן לצרוב דיסקים או להעביר את השירים הלאה, ואם תחליטו להתנתק מהשירות - תאבדו את הגישה לכל השירים "שלכם" ואל רשימות ההשמעה שיצרתם. למעשה אתם שוכרים את השירים, לא קונים אותם. ברוב המקרים, זה לא יפריע לכם - והיי, באמת נעים לדעת שהמוזיקה שלכם לא גנובה. האמנים שלהם אתם מאזינים מקבלים על כך תמורה כלשהי, ואל תעמידו פנים שמחיר של מנת שווארמה בחודש לא מצדיק את זה. באופן עקרוני אנחנו לגמרי מאחורי השירותים האלה.

 

מה שנשאר הוא לראות איזה משניהם עדיף.

ממשקים: ידידותיים, אבל בעלי מוזרויות קטנות

לשתי החברות יש אתרים המאפשרים חיפוש שירים והאזנה דרך המחשב האישי, אבל נראה שהמטרה העיקרית שלהם היא להאזנה דרך הסלולר. בדקנו את שתי האפליקציות של החברות למכשירי אנדרואיד.

 

הממשק של האפליקציה של Musix ידידותי למדי, אבל מלא בבעיות קטנות שהיה אפשר וצריך לפתור. בכמה מקרים האפליקציה פעלה בצורה איטית ואפילו נתקעה לגמרי; היא לא משתמשת בכפתורי האנדרואיד - "חיפוש" "חזור" ו"תפריט", שהשימוש בהם הופך לטבע שני לאנשי אנדרואיד. לחיצה על "חזור", במקום לחזור לתפריט הקודם בתוך האפליקציה, סוגרת אותה לגמרי. כשכבר מחפשים, ניתן לחפש שם שיר, אלבום או מבצע - אבל לא את שלושתם יחד - וזה מרגיז גם בפעם העשירית שבה אתם מגלים שזה לא שהמיוזיקס לא מכיר את יזהר אשדות, פשוט שכחתם לספר לו שזה שם של זמר ולא של שיר. בנוסף, במקום כפתור "חפש" במקלדת צריך ללחוץ "בצע" ואז על כפתור "חיפוש" באפליקציה עצמה. כשאתם מוסיפים שירים לרשימת המוזיקה שלכם, צריך לצאת ממנה ולחזור אליה כדי לראות את העדכונים.  

 

בנוסף, בין אם אתם מחפשים אמן, שיר או אלבום, התוצאות יגיעו כרשימה של אלבומים - עניין מבלבל. הרבה אמנים לוקחים חלק באוספים, וכדי למצוא את השיר תצטרכו להיכנס אל האלבום ולמצוא את השיר הבודד של האמן שחיפשתם בתוכו. כל אלה עניינים קטנים אולי, אבל הם מצטברים לחווית שימוש פחות מהנה משהיתה יכולה להיות.

סלקום ממשק

ברוב התחומים, הממשק של האפליקציה של סלקום עולה בהרבה על זאת של פלאפון. כפתור "חזור" פועל כפי שהוא אמור לפעול, החיפוש קל יותר, והתוצאות מוצגות באופן ברור יותר (ניתן לקבל רשימת שירים ולא רק רשימת אלבומים). גם במקרה הזה יש כמה מוזרויות. משום מה, דווקא הפעולה הפשוטה של הוספת שיר לפלייליסט מורכבת יותר - צריך להתחיל להשמיע את השיר ואז ללחוץ על אייקון ה"לב" - ובמסך הנגן יש כמה אייקונים שפשוט לא פועלים.

 

דבר דומה קורה גם באתרי החנויות המיועדים למחשב האישי: האתר של Musix בנוי כולו בפלאש, והוא מעט מגושם ולא תמיד אינטואיטיבי; אתר ה-HTML5 של ווליום ידידותי וקל לשימוש יותר.

ווליום: פלייליסט מהרדיו

לווליום יש כמה תוספות נחמדות: אחת מהן רשימות השמעה של שירים מתחנות רדיו ישראליות שונות. אי אפשר אמנם לשמוע רדיו דרך האפליקציה עצמה, אבל אפשר למצוא את רשימת השירים. שמעתם שיר שנהניתם ממנו, אבל אתם אפילו לא יודעים איך קוראים לו - פתחו את ווליום ותוכלו למצוא את השיר ולהוסיף אותו לרשימת ההשמעה שלכם מיד. עוד תוספת היא לוח הופעות, שאמנם אי אפשר להזמין דרכו כרטיסים ישירות, אבל הוא כולל מספרי טלפון לכל הופעה ואת האפשרות להתקשר אליהם ישירות. נחמד.

מבחר: אלפי שירים - בעיקר מיינסטרים

כל שירות מוזיקה כזה קם ונופל על גודל הקטלוג שהוא מציע. שתי החנויות מציעות מאות אלפי שירים, אבל המספר הזה עלול להטעות: גם המבחר הגדול הזה רחוק מלהיות כל המוזיקה שבעולם, והוא תלוי בלייבלים שאיתם יש לחברות השונות הסכמים. ככלל, כל עוד הטעם המוזיקלי שלכם מיינסטרימי, לא תתקשו למצוא את כל מה שתחפשו בשתי החנויות: אבל אם אתם סוטים אפילו מעט לשוליים, תתקעו מהר מאוד.

דוגמאות למבחר

את הלהיט החדש של אייל גולן, "תמונה שבורה", מצאנו במיוזיקס, אבל לא בווליום. לעומת זאת, הגירסה המקורית (והעדיפה בהרבה) של השיר, של מוני ארנון, לא נמצאה באף אחד משניהם. גם את Useless ID מצאנו רק במיוזיקס. נועם רותם, לעומת זאת, נמצא רק בווליום ולא במיוזיקס.

 

כשחיפשנו את הלהקה They Might Be Giants, מצאנו בשתי החנויות מדגם קטן של אלבומיה בלבד. הלהקה האוסטרלית החמודה Frente נעדרה היא לגמרי משתי החנויות. הזמרת Poe יוצגה על ידי שיר אחד בלבד במיוזיקס, ואפילו מיוז - מהלהקות הידועות בעולם - יוצגה בווליום על ידי שני אלבומים בלבד (לעומת כל האלבומים במיוזיקס). ואולי החוסר הבולט ביותר - אין ביטלס. בכלל. באף אחת משתי החנויות.

 

רשימת החוסרים הזאת אולי יוצרת את הרושם השגוי ששתי החנויות מוגבלות מאוד. זה לא המצב - רשימת השירים והאמנים שחיפשנו ומצאנו בשתיהן ארוכה הרבה יותר. אבל המבחר רחוק מלהיות מושלם; בשביל דיסקורפיות מלאות, ואמנים שרחוקים מהפלייליסט של הרדיו הישראלי, תצטרכו לחזור לדרכים ותיקות יותר, כמו לקנות אלבומים.

השורה התחתונה: מוצלחים להאזנה שוטפת

סביר שווליום ומוביקס לא יחליפו את אוסף ה-MP3ים שבניתם במשך שנים. אבל להאזנה שוטפת למוזיקה בסלולר, שניהם מוצלחים למדי ומציעים גם מבחר עברי גדול, שלא תמצאו בשירותים דומים מחו"ל. מבין שתי החנויות, ווליום מוביל בממשק, אבל מיוזיקס מוביל במבחר. כדאי להתנסות ולבדוק איזו משתי החנויות חזקה יותר במוזיקה המועדפת עליכם.