מסיפורי למה ככה: מה הקטע עם המקלדת
למה סדר האותיות במקלדת שלכם חסר כל הגיון? התשובה נמצאת בימי המערב הפרוע (וקשורה גם ליידיש)
אין לכם בעיה עם הקלדה. אתם בטח קלדנים עוורים מצטיינים, שכותבים יותר מהר מכפי שאתם מדברים. אבל תנסו להיזכר בפעמים הראשונות שבהן השתמשתם במקלדת מחשב. אם אתם לא זוכרים, תנו לי להזכיר לכם: זה הלך ככה. אתם ישבתם שם, בוהים במקלדת, עם אצבע אחת שלופה כמו אי.טי., חיפשתם איפה לעזאזל שמו את הד', וקיללתם את האנאלפבת שהמציא את המקלדת. כל זה משום שבסדר האותיות במקלדת אין שום הגיון משום סוג. מה היה כל כך קשה לסדר את האותיות במקלדת לפי סדר הא'-ב'?! שאלתם, בעוד אתם סורקים שוב את כל הכפתורים ותוהים איפה לעזאזל נמצאת פה הף' סופית, ואם יכול להיות שבטעות קיבלתם מקלדת שבה היא חסרה.
יכול להיות ששאלתם איזה מבוגר אחראי, והוא הסביר לכם שסדר האותיות במקלדת נועד להקל על הקלדה עיוורת: האותיות הנפוצות יותר נמצאות בשורה האמצעית וקרוב למרכז, שבו אתם אמורים להקליד אותן בעזרת האצבע המורה, החזקה יותר; וכדי להקל על הזרתות החלשות, הן הופקדו על האותיות הפחות נפוצות. זה הסבר מצוין וסביר, הבעיה היחידה איתו היא שהוא בולשיט מוחלט. האות E, האות הנפוצה ביותר באנגלית, לא נמצאת בשום מקום קרוב למרכז המקלדת, אלא תחובה בשורה העליונה, רחוק משמאל; ולעומת זאת, האות J, אחת האותיות הכי לא-שימושיות שיש, קיבלה - בטח בפרוטקציה- את המקום הכי נחשק, בדיוק מתחת לאיפה שלימדו אתכם בהקלדה עיוורת להניח את אצבע יד ימין. בעברית נמצאת על אותו מקש האות ח', גם היא לא מהאותיות הנפוצות ביותר. עלק נוחות. אז מה ההסבר האמיתי?
WTF, QWERTY
כרגיל, זה עניין של מסורת. מקלדת המחשב קיבלה את צורתה מהאב הקדמון שלה, מכונת הכתיבה.
מכונות כתיבה הן עסק מסובך. לחיצה על כל מקש שולחת פטיש קטן, עם האות המוטבעת עליו, לעבר סליל הדיו והנייר שמאחוריו. הם זזו מאוד מהר, הפטישים הקטנים האלה, אבל לא תמיד מספיק מהר: אם היקשתם על שתי אותיות מהר מדי - בעיקר אם אלו היו שתי אותיות שנמצאות בסמוך זו לזו - הפטישים נטו להיתקע זה בזה ולהסתבך, ואז הייתם צריכים להפסיק את הכתיבה ולעשות את המקבילה הטרום-מחשבית ל-ctrl-alt-del: לחטט בנבכי המכונה כדי להפריד אותם זה מזה. זה היה קורה בממוצע פעם בדקה והיה מעצבן לאללה.
כדי לפתור את הבעיה, או לפחות להפוך אותה לפחות נפוצה, כריסטופר שולס - האיש שהמציא את מכונת הכתיבה - ניסה להפריד צמדי אותיות בעייתיים. הוא לא התעניין בשכיחות של כל אות בנפרד, אלא בשכיחות של כל צמד אותיות, ובמשך כמה שנים עבד על ארגון לוח אותיות שבו צמדי האותיות הנפוצים ביותר לא יהיו סמוכים זה לזה. העובדה שסדר הפטישים לא זהה לסדר האותיות במקלדת גורם לסדר להיראות עוד יותר מוזר: זוג האותיות הנפוץ ביותר באנגלית הוא TH, ושתי האותיות האלה דווקא די קרובות זו לזו במקלדת, אבל מבחינת סדר הפטישים, G, B, 6 ו-Y מפרידים כולם בינהם. במשך כמה שנים שולס ערך שינויים קלים בסדר המקשים במקלדת, עד שהגיע לסדר המוכר לנו, ה-Qwerty (על שם האותיות הראשונות בשורה העליונה משמאל).
זה קרה, במקרה ששאלתם את עצמכם, בשנת 1873. רגע אחרי מלחמת האזרחים האמריקאית. חמש שנים לפני המצאת הטלפון. עשרים שנה לפני הקולנוע. ברחובות שוטטו עגלות עם סוסים, ומערבונים היו ספרות אקטואלית. והיום, כשאנחנו מתקשרים עם לוויינים על בסיס יומיומי ותוהים למה לא טסנו למאדים עדיין, אנחנו עדיין משתמשים באותו סידור אותיות ארכאי במקלדת. כל זה מסיבה אחת ויחידה - כי התרגלנו, וקשה לשנות הרגלים. כשיצרנים אחרים התחילו לייצר מכונות כתיבה משלהם, הם השתמשו באותו סדר שקבע שולס, כדי לא לבלבל את הקהל. כשמכונות הכתיבה הישנות הוחלפו במכונות כתיבה חשמליות, שבהן אין פטישים ואין סכנת הסתבכות, זה היה מובן מאליו ש-Qwerty היא המקלדת. אותו כנ"ל כשעברנו להשתמש במחשבים.
יש אלטרנטיבות (אבל למי אכפת)
וזה לא שאף אחד לא שם לב שכל רציונל ב-Qwerty חלף מהעולם מזמן. לאורך השנים היו כמה ניסיונות ליצור תחליפים הגיוניים יותר. ב-1928 הוצגה פריסת המקשים של דבוראק, שבה האותיות הנפוצות יותר באמת רוכזו בשורה האמצעית. ההקלדה עליה אמורה להיות קלה יותר ומהירה יותר, ועד היום יש אנשים שמנהלים ויכוחים נמרצים בשאלה האם זה באמת המצב. (אתם יכולים לנסות בעצמכם: ב-Windows קיימת אפשרות להחליף את הקלט של המקלדת לתצורת דבוראק - כאן יסבירו לכם איך לעשות את זה - אם כי תצטרכו גם להדביק מדבקות עם האותיות החדשות על המקלדת אם לא תרצו לבלבל את עצמכם עוד יותר). בין אם היא באמת טובה יותר או שלא, מה שבטוח הוא שדבוראק לא תפס. אנשים, כבר אז, היו רגילים מדי ל-Qwerty, חסרת הגיון ככל שתהיה.
א יידישע קלוויאטור
ומה בנוגע לעברית? סידור האותיות העברי נראה מקושקש ממש כמו זה האנגלי. המקלדות העבריות הראשונות הופיעו רק עשרות שנים אחרי ה-qwerty הראשונה, כשבעיית הסתבכות הפטישים כבר לא היתה פונקציה. האמת היא שבסידור האותיות במקלדת העברית דווקא הושקעה מחשבה מראש - רק שהוא לא נועד לעברית. המקלדת העברית תוכננה עבור יידיש, ובהקלדה בשפה שבה הכל יותר מצחיק יש בה הרבה הגיון. כל האותיות הנפוצות ביותר נמצאות במרכז המקלדת, והאותיות הנדירות - בצדדים. זאת הסיבה, למשל, שהאות ט' קיבלה מיקום מרכזי כל כך: בעברית היא אמנם אחת האותיות הנדירות ביותר, אבל ביידיש תתקשו לעבור משפט שלם בלעדיה.
לאחר שמכונות הכתיבה הפכו למקלדות מחשב, נוספו להן בהדרגה עוד כפתורים, שרבים מהם איבדו גם הם את משמעותם ואת הצורך בהם במרוצת הדורות (Pause Break, למשל, או פרינט-סקרין). ושוב, אותו סיפור: אחרי שהתחילו לייצר מקלדות עם המקשים האלה, הם נשארו - לא בגלל צורך כלשהו, אלא רק כי ככה נהוג. מסורת.