העתיד נמצא במסכי מגע

עידו גנדל מאמין שמסכי מגע הם בעיקר גימיק, טכנולוגיה אופנתית מגניבה שלא מציעה מספיק יתרונות למשתמש כדי להצדיק את עצמה. והוא צודק – היום. אמנם מסוכן להשמיע נבואות (על העכברים הראשונים נאמר ש"אף אחד לא ירצה להשתמש בזה"), אבל אין לי ספק שמסכי מגע יהפכו, בסופו של דבר, לאחד מאמצעי הקלט העיקריים שלנו במגע עם מחשבים. מסיבה אחת: זה לא סתם אינטואיטיבי – זה הכי אינטואיטיבי.

הצילו, עכבר בבית

המפגש הראשון שלי עם עכבר מחשב התרחש באייטיז, במשרד אדריכלים שעשה שימוש במחשבי מק – היחידים שכללו את ההמצאה החדשה הזאת. עד אז, לכל המחשבים שהכרתי היו רק מקלדות, או מקסימום ג'ויסטיקים. העכבר היה המצאה מגניבה: זה זז כשמזיזים אותו! אבל לומר שזה היה אינטואיטיבי? לא, לא בדיוק: לוקח זמן עד שנוצר הקישור האוטומטי בין תנועת היד לבין תנועת הסמן. היום, כשילדים נולדים עם עכבר ביד, קל לומר שהשימוש בעכבר הוא "אינטואיטיבי", אבל זה לא לגמרי נכון: זאת "אינטואיציה" שנובעת מהרבה אימון, וצריך ללמוד אותה.

אבל הזזת אובייקטים על מסך מגע? תנו לילד בן חמש מחשב Surface ותוכנה גרפית, והוא יוכל לצייר לכם ציור מיד. אין צורך בשום הוראות, ואין עקומת למידה. כל זה, מסיבה פשוטה: העולם שסביבנו, זה שמחוץ למחשבים, מבוסס על ממשק מגע. אנחנו לומדים לגעת לפני שאנחנו לומדים לראות. בכל פעם שאתם אוחזים במשהו – נייר, עט, מזלג, ידית של מכונית, שקית ביסלי, בובה של גודזילה – וגוררים, סוחבים, מושכים או דוחפים אותו למקום אחר, אתם מבצעים פעולה בעזרת ממשק מגע. מסכי מגע גורמים למחשב לעבוד באופן קצת יותר דומה לעולם האמיתי.

עולם עם מולטיטאצ'

עידו גנדל מתלונן על כך שהידיים שלנו לא שקופות, ושבזמן שימוש במסך מגע אנחנו בהכרח מסתירים לעצמנו חלק מהתמונה. זה נכון – אבל זה עניין של הרגל. גם במציאות החוץ-מחשבית הידיים שלנו לא שקופות, וזה לא מפריע לנו לבצע בעזרתן פעולות מורכבות כמו לשטוף כלים, לאכול פיצה, לקלף תפוחי אדמה, לקשור שרוכי נעליים, להשחיל חוט במחט או אפילו – וזוהי פעולת מגע מסובכת במיוחד – להקליד על מקלדת.

טכנולוגית מסכי המגע עדיין רחוקה מלהיות מושלמת. מסך המגע המושלם יעבוד תמיד בתגובה מיידית, בלי שום דיליי מורגש; הוא ייתן לך חיווי חושי כשאתה "מחזיק" משהו – כלומר, תוכל להרגיש את זה באצבע, ולא רק בעין; הוא יהיה חסין טביעות אצבע ולכלוכים. אנחנו עוד לא שם, ובינתיים, כמו בכל טכנולוגיה חדשה שמחפשת כיוון, חלק מכיווני הפיתוח לא נכונים. מאמצים רבים, למשל, הושקעו ועדיין מושקעים באתגר הלא פשוט של לגרום למחשב להבין כתב יד, כדי שתוכלו לכתוב ישירות על המסך. הרבה פחות מאמצים הושקעו, כנראה, במחשבה על השאלה מי לעזאזל בכלל רוצה לכתוב בכתב יד על מסך מחשב. איזה בנאדם יעדיף לשרבט אותיות בסדר מופתי ובתקווה שהמחשב אכן יבין אותו, כשאפשר פשוט ללחוץ על כפתור במקלדת – אמיתית או וירטואלית? גם הניסיונות ליצור ממשק משתמש ללא כל מגע נראים די מגוחכים: זה אולי נראה מרשים בסרטים, אבל זה לא נראה נוח, לא יעיל ובטח שלא אינטואיטיבי.

מחכים לאפל

יש דבר אחד שמונע מטכנולוגית מסכי המגע להדיח כבר היום את העכבר, וזה לא הבעיות הטכנולוגיות, אלא העובדה שלא באמת חייבים את זה. זה נחמד, זה נוח, אבל זה לא הכרחי: כל עוד יש לך מקלדת ועכבר, אתה לא באמת חייב שיהיה לך מסך מגע. אבל מה אם אין לך מקלדת ולא עכבר? מה עם המכשיר שבידיך הוא מסך בלבד? בתחום הטלפונים הסלולריים, זה כבר קרה, כידוע: אפל הוציאה את האייפון, והעולם הסלולרי לא חזר להיות כשהיה. מסכי המגע הלכו והשתלטו על שוק הסמארטפונים, והם כבר מתחילים לגלוש גם לטלפונים פחות חכמים.

בתחום המחשבים הניידים זה עדיין לא קרה: יש מחשבים שכוללים אפשרות למסך מגע, אבל כולם כוללים גם מקלדת ומשטח עקיבה לעכבר. גם כאן, זאת אפל שעומדת, כנראה, לשנות את המצב. כפי שכולם יודעים (וכפי שאפל עדיין לא הכריזה רשמית), היא עומדת בקרוב להוציא לשוק את ה"טאבלט" שלה – מחשב נייד שהוא מסך בלבד, או אייפוד טאץ' מגודל. מיקרוסופט כנראה תבוא מיד אחריה, עם ה-Courier שנראה מגניב עוד יותר (וכולל, לפי הדיווחים, פתרון מקורי ומגניב במיוחד להקלדה על המסך). ההצלחה של המכשירים האלה לא מובטחת, אבל אני נמצא במחנה שמאמין שהם בהחלט יעשו לשוק המחשבים הניידים דבר דומה למה שהאייפון עשה לסלולריים. ברגע שאנשים יתנסו בשימוש במחשב שהוא מסך בלבד, פתאום כל אמצעי קלט אחר ייראה כמו מטרד. למה בעצם לסחוב איתך מקלדת פיזית כבדה ומגושמת לכל מקום, ולהושיב את המחשב על הברכיים, כשאפשר פשוט לקחת אותו ביד כמו ספר (או קינדל)? מסך מגע אידיאלי יהפוך גם את המקלדת וגם את העכבר למיותרים – ואחרי שמספיק אנשים יתנסו במסך כזה, הם לא ירצו יותר עכברים בבית.