אז מה אנחנו עושים בפייסבוק?

אחרי שהתלהבנו למצוא בפייסבוק את החברים מהיסודי ועוד כל מיני מכרים עלומים, שפתאום הבנו למה שכחנו - גילינו את עולם האפליקציות.

פתאום כל הדיוט פייסבקואי מצוי מדבר על אפליקציות. שולח אותן, מוריד אותן, חוקר אותן, מתלהב מהן, מוחק אותן. זו נהייתה מילה שגורה ממש כמו "הזוי". לעיתים נשמע גם הצירוף המופלא: "אח שלי, קיבלתי אפליקציה מה זו הזויה חבל על הזמן".

נכון להיום זמינות באתר כמה עשרות אלפי אפליקציות, רובן זהות מבחינה טכנולוגית, לרוב גם תוכנית. יישומונים בסגנון "בחן את עצמך" של מעריב לנוער, עם קצת שינויים סמנטיים כמו "איזה סופר גיבור אתה?", "איזה דמות מסיינפלד/סאות'פארק/סימפסונס אתה?" וכדומה. כמובן שברוב המקרים לא מסתתרת מאחוריהם איזו קונספציה מקצועית ברורה, וכמו שכל אחד יכול להוריד כזו אפליקציה - כל אחד יכול לייצר אותה (כותב שורות אלו עדיין מזדעק על שנבחר להיות מארג' סימפסון).

סכנת נפשות

אך לאחרונה מתגברים הקולות של שובע מהול ברוגז מכל הקונספציה. גולשים רבים מגלים למשל שהורידו אפליקציה שמדרגת את החברים שלהם. אתה מקבל שני חברים או חברות וצריך לבחור מי ביניהן "מושכת", "חכמה", "ידידותית" וכיוצא בזה. אם יש לך עיניים חדות, תגלה פתאום שכל מי שלחצת שהיא "חמה" מופיעה במקום בולט בעמוד שלך.

אתה גם יכול לגלות ששלחו לך משהו להוריד, לחצת "כן", הורדת אותו, לא קלטת כלום ומתברר ששלחת נשיקה למישהי. מעניין מה לבת הזוג שלך יהיה לומר בנידון. כל הקלקה שלך היא סכנת נפשות.

בשורה בניחוח מסחרי

דומה שהגיע הרגע שאותן אפליקציות צריכות להמציא את עצמן מחדש. יש תחושה של עייפות מסוימת, וכולם מחכים לגל הבא, שישא עמו איזו בשורה חדשה, למרות שלא בטוח שכולנו נאהב אותה, מאחר שכל הסימנים מעידים על בשורה בניחוח מסחרי.

אסי שרעבי, פסיכולוג ואסטרטג רשת בחברת Poke הבריטית, ניסה למפות בבלוג הנפלא שלו, No Man's Land, את האפליקציות וליצוק ברייטינג שלהן איזו משמעות. מעקב צמוד אחר הטרנדים של היישומונים ניתן למצוא ב-Adonomics, שירות שמיועד בעיקרו למפתחים, שמעוניינים לדעת אילו אפליקציות חמות עכשיו בפייסבוק, ומטבע הדברים, מתמקד בתמונת מצב עדכנית ופחות בסקירה היסטורית.

האפליקציה הפופולרית ביותר היא "Top Friends" עם קרוב ל-23 מיליון התקנות ו-8% של משתמשים בשימוש יומי. בכל זאת, המיפוי הוא כדלקמן:

• 43% מסך כל האפליקציות שהגולשים מורידים הן "Identity Formation", שמתייחסות בדרך זו אחרת לזהות שלנו.
• 18% מתוך ה-43% הם כלים להגדרה עצמית כמו "Hotlist" ו-"Ilike", ו-24% הם אפליקציות בהן אנחנו מבקשים מהחברים שלנו לעזור להגדיר את הזהות שלנו. כל ה-Define me למיניהם.
• 37% מסך האפליקציות הן "Phatic Communication", שמשדרגות את התקשורת בין החברים.
• 20% הן "Others", פשוט כי אין מאפיין מוגדר שמאחד אותן. מתוך רכיב הזהות ניתן גם לפרוט תתי רכיבים שנותנים מיפוי מרתק.

טיפול נפשי אינסטנט

המיפוי נותן תמונה על הקסם היישומוני ששורר בפייסבוק. זהו קסם של אגו והתפלשות עצמית. אנחנו למעשה מבלים את רוב זמננו בסוג של טיפול נפשי אינסטנט. לפעמים אנחנו זקוקים לאחרים כדי להגדיר את עצמנו, אבל לרוב מעדיפים לעשות זאת לבד (כך לפי הנתונים).

חשוב לציין: אנחנו עושים זאת על פי רוב רק עבור עצמנו, חברינו לא ממש נחשפים לכל המידע האגוצנטרי הזה. מדי פעם אנחנו תוקעים אמנם ייצוג שלו בעמוד שלנו, אבל הוא לא הופך למשהו מובנה. הוא נותר משהו ברמה הקוריוזית, הגימיקית.

זה מעלה שאלות מהותיות בקשר למחקר של חברת הייעוץ faberNovel, שקבע כי MySpace היא רשת חברתית בה אנחנו ממציאים לעצמנו זהות, ואילו בפייסבוק אנו נותרים עם הזהות האמיתית שלנו. זו אמנם זהות אמיתית, אבל היא מורכבת מפיקסלים ואלגוריתמים חסרי משמעות. אני לא באמת ספיידרמן כמו שאני לא באמת "המשמיד האוראלי 37".

פייסבוק היא רשת של אגו וזה, מלבד כמות הטראפיק שמייצרת בסיס חברתי רחב, כנראה הקסם והערך המוסף שלה. ועדיין, זה לא ממש תחליף לטיפול נפשי.