האם הפחדה משפיעה על התנהגות בני אדם?

המחקר והניסיון הקליני מוכיחים שהפחדה אינה מהווה מניע מספיק לשינוי התנהגות, ובמידה והיא אכן משפיעה, השפעתה נמשכת לטווח קצר ולאחר מכן  חלה חזרה לדפוסי התנהגות קודמים. יתרה מכך, רמות גבוהות של הפחדה עלולות להגביר תחושות של אובדן-שליטה, חוסר אונים, לעורר התנהגות הפוכה להנחיות ("אם אין מה לעשות אז לפחות נהנה כל זמן שאפשר"), או לחילופין הכחשת הסיכון ("לי זה לא יקרה").

מחקרים שעסקו בתקשורת רופא-חולה הראו שתקשורת סמכותית, חד כיוונית, בה הרופא מורה לחולה לציית להנחיות הטיפול, אינה בהכרח תקשורת יעילה. חולים רבים מגלים התנגדות ואינם מצייתים להנחיות, או שהם מצייתים להן באופן חלקי. לעומת זאת, תקשורת בה הרופא מסביר לחולה את חשיבות ויעילות הטיפול, בודק שהחולה אכן הבין את הנאמר, ומוודא שהחולה מוכן ליישם את הטיפול מתוך בחירה, הינה תקשורת המניבה היענות ושינוי התנהגות.

ציות משמעו התנהגות ללא אפשרות בחירה, בעוד שהיענות מבוססת על הבנה, החלטה ושיתוף פעולה מתוך בחירה.

עולה מכך שהפחדה בימי קורונה לא בהכרח מקדמת שיתוף פעולה מצד האוכלוסייה. כדי לקדם את היענות האוכלוסייה להנחיות משרד הבריאות נדרש הסבר הגיוני על ידי איש מקצוע מהימן ואשר יוצג על דרך החיוב. הבחירה במילים ובניסוח העובדות הינה קריטית. כך למשל, במקום לדבר על אלפי מתים (איום בלתי משכנע) ניתן לדבר על סולידריות חברתית המאפיינת את החברה הישראלית בימים קשים, ובכך לגייס את האזרחים לאמץ התנהגות אשר מחד תגביר את תחושת השליטה ומאידך תתרום לאותן קבוצות בחברה שניזוקו מהסגר, כלכלית ונפשית.  את אופן מסירת המידע יש להתאים לקבוצות הגיל השונות באוכלוסייה. בעיקר יש להתאים את ההסברים לילדים, לבני נוער ולקשישים, בשפה ובהסברים שיקרבו ולא ירחיקו אותם.

לסיכום, בניגוד להפחדה, אשר עלולה להוביל מחד לתגובות דחק קיצוניות ומאידך להכחשה והתעלמות, הסברה בגובה העיניים, מותאמת לאוכלוסיות השונות, תוך מתן דגש על חיזוק יכולות הפרט והחברה יגבירו את הסיכוי להשגת התנהגות רצויה אשר תתרום לבריאות הגופנית והנפשית.

פרופ' רבקה יעקובי - פסיכולוגית קלינית ורפואית ראש המגמה לתואר שני בפסיכולוגיה רפואית באקדמית תל אביב-יפו. מומחית בינ״ל לנושא דחק (סטרס) וחרדה.