רשמים ראשונים: 3DS
כן, מסך התלת-מימד באמת עובד. לא, זה לא רק גימיק - וטוב יעשו המתחרים אם ימהרו ליישר קו. לקחנו את קונסולת ה-3DS החדשה של נינטנדו לסיבוב ניסיון, ועכשיו אנחנו כבר לא מוכנים להיפרד ממנה
את הסיקור הזה אפתח, ברשותכם, דווקא בשורה התחתונה: בסיום סיבוב ההתרשמות על קונסולת ה-3DS החדשה של נינטנדו, כבר היה ברור לי לחלוטין שהפרידה ממנה לטובת עיתונאים אחרים תהיה זמנית בלבד. הצטרפתי לתור הרוכשים שמול חנות המשחקים הגבעתיימית "מדיה גיים" (היא גם זו שסיפקה לנו, באדיבותה, את היחידה לסיקור), ואני כבר לא יכול לחכות לרגע בו אפתח את הקופסה ואשלוף ממנה את היחידה שלי.
התלהבותי מה-3DS הייתה פושרת למדי עד הרגע שבו סוף-סוף הנחתי עליה את ידי. בתמונות ובתיאורים, היא נראתה לי כמו שדרוג לא מאוד מהפכני של ה-DS הוותיקה, מהלך מנומנם של נינטנדו הנותרת אדישה למול השינויים הגדולים בתעשייה, מקווה שהמודל ששירת אותה נאמנה במשך עשרים השנים האחרונות ימשיך וידחוף אותה להצלחה בכוח האינרציה.
בפועל, מדובר במוצר מהפכני לא פחות מכפי שה-Wii הייתה ב-2006, וללא כל ספק מכונת הגיימינג הניידת המרשימה ביותר על המדף. נינטנדו, שלא נחשבת כחברה "טכנולוגית" במיוחד, הצליחה לייצר גאדג'ט שעשוי לגרום לבעלי האייפד לקנא. כל זה לא אומר שהתחזית הקודרת בנוגע לקונסולות משחק ניידות - קטגוריה הצפויה להיבלע ולהיעלם באוקיינוס מחשבי הלוח והסמארטפונים - אינה מדויקת, אך אם זהו אכן הדור האחרון של מכשירי המשחק הייעודיים, אני לא יכול לחשוב על סיום הולם יותר למשפחת הקונסולות המצליחה ביותר בהיסטוריה.
זוהר ונחשק
אם נמשיך לרגע את הדיון במוצרים טכנולוגיים, הרי שקונסולות העבר של נינטנדו אימצו לעצמן בדרך כלל מראה מעט "צעצועי" וילדותי. ה-3DS, לעומתן, כבר נראית כמו צעצוע לגדולים. היא עשויה פלסטיק קשיח ואיכותי, מורכבת היטב ומשדרת ארשת רצינית ועניינית - אולי אפילו קצת רצינית מידי. כאשר המכסה שלה סגור, המוטיב העיצובי היחיד שמפריד בין הקונסולה הזו לרשמקול יוקרתי הוא מבחר המנורות הצבעוניות שאותן התקינה נינטנדו כמעט בכל פינה.
עם פתיחת המכסה מתגלה המבנה שאליו כבר התרגלנו מקונסולת ה-DS המקורית: צמד מסכים המוצבים זה מעל זה. העליון מעט רחב וגדול יותר, והוא זה האחראי לאפקט התלת-מימד נטול המשקפיים. התחתון הוא מסך מגע, מהסוג שאיננו מגיב היטב לאצבעות ומסתדר טוב יותר עם עט הפלסטיק הנשלפת מהמארז. את מקומם של החצים, שירדו קומה, תופס כעת סטיק אנאלוגי יעיל ונוח, ובתחתית מסך המגע הותקנו שלושה כפתורים המשרתים פונקציות שונות במערכת ההפעלה.
לא בכדי החליטו בנינטנדו להדגיש את המערכת, שנותרה הן ב-DS והן ב-Wii בעיקר מאחורי הקלעים. בכל רגע אפשר "למזער" את המשחק אל תוך הרקע, לעבור בין אפליקציות שונות, לשנות הגדרות ואפילו לצלם תמונה. מבחר התכנות המותקנות מראש בקונסולה מרשים: יש כאן שני משחקי "מציאות מורחבת" המתרחשים למעשה בביתכם (כפי שהוא נראה דרך עדשת המצלמה), תכנה ליצירת אוואטרים תלת-מימדיים, ואפילו תוכנה להקלטה ועריכה של קטעי צליל ומוזיקה.
תלת מימד: כן, זה עובד
המופע העיקרי בעבור רוב הרוכשים יהיה כמובן מסך התלת-מימד נטול המשקפיים, טכנולוגיה שאומנם לא פותחה על ידי נינטנדו עצמה ואפילו אינה חדשה כל-כך, אך משום מה טרם מצאה את דרכה למכשירי בידור אחרים. לדעתי, הגישה ההססנית הזו תשתנה מהר מאוד, שכן ה-3DS מוכיחה שהמסכים הללו, גם אם אינם מושלמים, בהחלט מוכנים לשימוש ההמונים. אפקט התלת-מימד באמת עובד, ולא גרם לתחושת אי-נוחות או עייפות לי או לאף אחד מהנסיינים האחרים שהזמנתי.
עוצמת האפקט תלויה מאוד במשחק, אך ככלל דעו שהטכנולוגיה מתאימה יותר ליצירת משחקים עם "עומק", כאלו שנראים כאילו הם נמשכים מכם והלאה אל תוך האופק, ולא בהטלת חפצים שונים לעברכם כפי שבמאי הקולנוע התלת-מימדי נהנים כל-כך לעשות (ואולי מספיק עם זה כבר?). המפגש הראשוני בהחלט יוצר תגובות "ואוו" מתבקשות, אך ההתלהבות לא חלפה גם שעות אחר כך. אם זהו גימיק - הרי שמדובר בגימיק מאוד, מאוד מוצלח.
לתלת-מימד יש גם מחיר. ראשית, זווית הצפייה מוגבלת מאוד: די להזיז את הראש בכמה סנטימטרים בכדי לאבד לחלוטין את המיקוד בתמונה, שתהפוך מול עיניכם מטושטשת. שנית, זמן הסוללה עלוב למדי. לכל היותר הצלחנו לשחק שעתיים ומחצית בטרם נדרשה הקונסולה להטענה חוזרת. אם לא בא לכם להקריב למען האפקט הגרפי, אפשר פשוט לכבות את תצוגת התלת-מימד וליהנות ממשחקים דו-מימדיים סטנדרטיים. גם כך ה-3DS מרשימה, ברמת גרפיקה המקבילה בערך למשחקי ה-Wii, וזו עוד בוודאי תלך ותשתפר בשנים הקרובות אם לשפוט לפי הקפיצה המדהימה שאותה רשמה נינטנדו לאורך חיי ה-DS.
משחקי ההשקה: יש מה לקנות
מבין מבחר משחקי ההשקה שהוצבו על המדף לצד הקונסולה, בחרתי שלושה שאותם לקחתי איתי לניסוי. זו כמובן רמאות לשמה: מכיוון שהזמן שלי עם ה-3DS היה מוגבל ממילא, החלטתי שלא לבזבז אותו על משחקים שדורגו באופן בינוני על ידי המבקרים בחו"ל, כך שהמבחר המתואר להלן בהחלט לא מייצג - לא כל משחקי ההשקה טובים כל-כך. עם זאת, לפחות את השלושה הללו בהחלט שווה לקנות, וזהו כבר הישג ליומה הראשון של ה-3DS בחנויות.
ראשון נכנס לכונן Pilotwings, כותר חביב שבו אנו טסים לנו ברחבי נוף צבעוני במטוסים, דאונים וערכות ריחוף, ומשלימים מגוון משימות ניווט ותמרון. אפקט התלת-מימד חזק ומרגש, והמשחק עצמו מהנה ומאתגר, אם כי לתחושתי איננו ארוך במיוחד. הוא עדיין נראה שווה קנייה ולו רק מפני שמדובר במשחק המרכזי של נינטנדו לתקופת ההשקה.
שני הגיע Ridge Racer 3D, כותר חדש בסדרת המירוצים האין-סופית של נאמקו. אם אפקט התלת-מימד ב-Pilotwings היה מרשים, כאן הוא כבר מטורף לגמרי, מדויק ומרהיב יותר לטעמי מזה של משחקי המירוץ של סוני לפלייסטיישן 3. המשחק עצמו כמעט זהה לחלוטין לכל קודמיו, אך למעריצי הסדרה זה כבר לא יפריע - התרגלנו.
הכותר השלישי שזכה ממני לסיבוב ניסיון בהחלט לא ממצה הוא Street Fighter IV 3D, גרסת תלת-מימד למשחק המכות המוצלח. גם כאן האפקט הגרפי מרשים ונדמה כי מדובר בהמרה מלאה של הגרסה הביתית, אל לא אעליב את המשחק החשוב הזה בניסיון לבקר אותו בתוך מספר שעות מוגבל. עם זאת אני די בטוח, על סמך כמה וכמה קרבות, כי חובבי הסגנון לא יתאכזבו.
מגיע לה להצליח
אז אותי, כפי שכבר בוודאי הבנתם, ה-3DS הצליחה לכבוש. לא בזכות תכונה אחת בולטת, אלא כמכלול של רעיונות אותם למדתי להעריך ולאהוב. זוהי מכונת משחקים, והיא טובה מאוד במה שהיא עושה ולא מתביישת להתמקד בכך. כל אחד ואחד מהחידושים הטכנולוגיים שהיא מביאה עמה מרגישים מלוטשים ומוצלחים, וכל עוד תצליח נינטנדו לשמור על תפוקת משחקים איכותית בקצב סביר - לא יהיה משעמם לרגע.
ועוד דבר: מסך התלת-מימד בהחלט עשוי להיות גימיק חזק מספיק כדי להפוך את ה-3DS ללהיט גם בישראל. בדרך כלל לא מוצאים כאן שימוש רב לקונסולות ניידות, אך במקרה הזה ייתכן שרבים יתלהבו מהאפקט עד כדי-כך שירצו להכניס אותו הביתה, וזו בוודאי רכישה סבירה יותר מטלוויזיה יקרה שלא פועלת בלי משקפיים מסורבלות. כך עשויה להפוך דווקא שירת הברבור של הקונסולות הניידות, לקונסולה הניידת הראשונה שבאמת תצליח כאן אצלנו. הגיע הזמן.