Bioshock 2

פסקה חדשה

הרבה מחשבות עברו לי בראש כשסיימתי את ביושוק המקורי, לפני קצת יותר משנתיים. אף לא אחת מהן הייתה "ואוו, אני כבר מת לשחק בהמשך!".

זה לא היה, חלילה, מפני שביושוק לא היה משחק מוצלח. בדיוק להפך - החוויה שהוא העניק לי הייתה כה שלמה ומלאה, עד שלא הרגשתי שום צורך בפרק נוסף שיגיע כדי להשלים את החורים. ביושוק היה מקרה נדיר של משחק המצליח להגשים את כל הפוטנציאל הגלום בו, ועוד הרבה מעבר לכך. זה הפך אותו לאחד המשחקים הטובים ביותר של שנה מצוינת, אך לא הותיר מקום רב למשחקי המשך המתרחשים באותו עולם.

 
והנה, אנחנו שוב מתכנסים כדי לדון על ביושוק 2. אני יודע - לא, אני מרגיש - שהמשחק הזה לא יכול להיות משהו חוץ ממיותר. אין לו סיכוי להתעלות על קודמו, לעמוד בציפיות שהשם הזה גורר אחריו. ברור לחלוטין שהאינטרס העסקי הוא זה שהוביל להפקתו, ולא שום צורך אמנותי להמשיך ולפתח עולם שכבר הספיק למצות את עצמו בשעות האחרונות של ביושוק המקורי.

בכל זאת, קשה לי שלא להמליץ עליו לכל מי שנהנה מביושוק, בכלל לכל מי שאוהב משחקי פעולה ותפקידים. בהתחשב במשימה האדירה שהוטלה על כתפי מפתחיו, התוצאה הסופית מצליחה לשחזר ברגעים רבים את אותה חוויה מופלאה שעברנו בראפצ'ר ב-2007. אני עדיין משוכנע שהיה מוטב להותיר את העיר המקוללת הזו מאחורינו, אבל חייב להודות שזה היה יכול להגמר הרבה יותר גרוע.

 

ייעוץ פסיכולוגי

ביושוק 2 מתרחש שמונה שנים אחרי תום עלילת הכותר המקורי. מותו של אנדרו רייאן, איש החזון והקבלן המבצע של ראפצ'ר, הותיר את הבמה פנויה לטיפוסים אחרים שלא בהכרח חלקו עמו את רעיונותיו. אל החלל הזה נכנסת סופיה לאמב, פסיכולוגית שהציעה את שירותיה לתושבים שחשו בודדים ומנותקים (תופעת לוואי די מובנת מאליה של החיים בעיר תת-מימית), אולם כעת הפכה למנהיגת כת השולטת ברחובות. עמדתה האידיאולוגית הפוכה לחלוטין לזו של רייאן: במקום אינדיווידואליזם קיצוני, מגיע פשיזם שלא היה מתאפשר לעולם ללא שימוש בטכנולוגיה המטורפת שפותחה בראפצ'ר. המתח הזה שבין טובת הפרט והכלל הוא היסוד המרכזי בעלילה של ביושוק 2, וכל מילה נוספת בעניין תהווה ספוילר רציני.

בתחילת המשחק אנו נכנסים למגפיו הכבדות של ביג-דדי - לא סתם עוד אחד מהאמודאים המסיירים ברחובות העיר, אלא האבא הראשון והוותיק מכולם. הילדה שהוצמדה אלינו, אלינור, נחטפה על ידי סופיה לאמב, ואנו יוצאים באיחור מה למבצע ההצלה. המעבר הזה מדמותו של אדם פשוט במשחק הראשון ללוחם כבד ומשוריין בשני משנה פחות מכפי שהייתם מצפים. למעשה, ההבדל הדומיננטי ביותר בין הדמויות הוא יכולתו של הביג דדי לנוע בתוך המים, גם באיזורים מוצפים לגמרי. המקדח האגדי שלו הוא נשק Melee בסיסי שבסופו של דבר לא תעשו בו שימוש רב, ושאר הארסנל מזכיר מאוד - אם לא מהווה העתקה ישירה - של כל כלי-הנשק שכבר מצאנו והכרנו.

בכלל סובלת המשחקיות מחוסר מקוריות, המרגיש לעתים כמו ניסיון מאולץ לשחזר את הדילמות המוסריות שעמדו בליבו של ביושוק. כך לדוגמא, בתור ביג-דדי, יזדמן לכם מידי פעם בפעם לחסל אבות אחרים ולחטוף מהן את האחיות הקטנות. ברגע זה תנתן לכם הבחירה, האם "לקצור" את הילדות כדי להרוויח כמות מקסימלית של אדם (משאב המשמש לרכישת שיפורים ויכולות תקיפה חדשות), או אולי דווקא לשמור עליהן מפני תושבי העיר ובסופו של דבר לשחררן לחופשי. החלטות שכאלו יקבעו בסופו של דבר איזה סיום תזכו לראות (מתוך שישה סופים אפשריים), אלא שסוגיית הבחירה החופשית כבר טופלה היטב במשחק המקורי, וכאן היא יוצאת כלא יותר מגימיק.

 

בשורה התחתונה: נופל מקודמו

בכל הנוגע לעיצוב האמנותי, ביושוק 2 פוגע בול. הוא מצליח משך רוב הזמן לשחזר את האווירה המאיימת של הכותר המקורי. העיצוב הגותי והמגלומני לצד ההזנחה וההתפרקות מספקים כמה רגעים נפלאים, וברמות הקושי הגבוהות המשחק נותר מאתגר וממכר, לא מעט בזכות האחיות הגדולות - משוריינות וחמושות כמו אבא, אבל הרבה יותר זריזות ואתלטיות. ו

 

בסופו של דבר נופלת העלילה מרמתו של ביושוק הראשון. הדמויות שבהן תתקלו פחות מעניינות, הרבדים הנוספים להיסטוריה ולסיפור ההתהוות של ראפצ'ר לא באמת תורמים דבר-מה משמעותי, והשורה התחתונה - המלווה כמובן בטוויסט חביב - פשוט פחות חדה ומעניינת. בתום פחות מעשר שעות תוכלו לסיים את הקמפיין לשחקן יחיד שבוודאי יסב לכם הנאה מרובה, אך לא דורש את אותו דיון אינטלקטואלי שאותו יצר קודמו.

אולי מתוך מודעות לחסרונות אלו, ניסו המפתחים להעניק לכותר ערך מוסף דרך מצב מולטיפלייר עלילתי המתרחש רגע לפני אירועי ביושוק המקורי. בוחרים אחת משש דמויות שונות, ומצטרפים למלחמת האזרחים של ראפצ'ר - זו שהביאה בסופו של דבר לחורבן העיר. הקרבות מרובי-המשתתפים מחולקים לשבעה סגנונות שונים, וריאציות מקובלות על Deathmach, תפוס את הדגל והחזקת שטחים. עם צבירת הניקוד והניסיון, תזכו לקטעי עלילה נוספים החושפים עוד פרטים מההיסטוריה המוקדמת יותר של העיר התת-מימית.

הכל נשמע טוב ברמת הרעיון, אולם בזמן כתיבת הביקורת נתקלנו בבעיות טכניות קשות, עד חוסר יכולת טוטאלי לשחק במשך שעות. זה לא משהו שטלאי או שניים לא יוכלו לסדר, אך קשה להתייחס למצב המולטיפלייר כיתרון במצבו הנוכחי. זה שוב משאיר אותנו עם משחק שמצב עלילתי מושקע ורציני הוא האלמנט המרכזי שבו, וביושוק 2 מצליח להצדיק קנייה עבור אלו שמאוד נהנו מהמשחק המקורי, גם איננו באמת טוב ממנו. בהחלט לא מדובר בניסיון ציני וזריז להרוויח עוד כמה מטבעות על חשבון המותג, אלא בהרפתקה מושקעת ומרתקת שסובלת אך ורק מההשוואה הבלתי נמנעת לכותר המקורי.

 

בעד

ראפצ'ר חוזרת לחיים, עם אותו העיצוב והאווירה שהפכה את הכותר המקורי ללהיט

קרבות מרתקים ומהנים נגד יריבים קשוחים במיוחד

מצב מולטיפלייר שנראה מעניין על הנייר...

נגד

...אבל בינתיים עוד לא ממש עובד

העלילה נופלת ברמתה מזו של הכותר המקורי

אחרי הטוויסט של אנדרו רייאן כבר יהיה קשה מאוד להפתיע אותנו - ונדמה שביושוק 2 בכלל לא מנסה

 

ציון 87

בואו לדבר על זה בפורומים..   פורום פעולה   פורום פלייסטיישן 3

 

פלטפורמות ותאריכי יציאה
09/02/10	09/02/10	09/02/10