היטלר מחפש קונה

כבר זה זמן רב מאד שאני חושב על זה, אבל סוף סוף נראה לי שהגעתי למסקנה מה אני רוצה לעשות עם הכסף שנשאר לי מהבר מצווה. נכון, בשש שנים שעברו מאז הוא לא עוד הספיק לצמוח עד לכדי 12 מיליון השקלים שאני אצטרך לשם כך, אבל כמו שלמדנו מהחדשות של השבוע, צריך להיות ממש אידיוט ולעשות טעויות ממש בוטות בשביל שמשטרת ישראל תצליח לתפוס אותך, לא משנה איזה פשע עשית, כמו למשל, להשאיר את הבגדים שלך בזירת הפשע. מה קרה, דמיאן קרליק? אין CSI עם כתוביות ברוסית? טמבל.

בכל אופן, מסתבר שהעיירה ברנאו מתכוונת למכור תמורת סכום כסף זה ממש את הבית בו נולד (לפני איזה 110 שנים ככה כבר) אדולף היטלר. אני לא אגיד שום דבר רע על היטלר. זה פשוט נראה לי ממש בנאלי לנזוף בו כבר. חוץ מזה, אחרי שטרנטינו חיסל אותו בצורה כל כך מספקת, מה כבר אני יכול להוסיף? קטונתי, באמת.

אז שחשבתי להרהר באמת מה אפשר לעשות עם הבית על היטלר – כי לשרוף זה בנאלי, ולשבור את הזכוכיות זה משעשע אבל לגמרי פאסה (מה, 1936). אולי אפשר לפתוח שם מאפיה, כי הבחור היה טוב עם תנורים. משרדים של חברת החשמל האוסטרית, אבל רק אם הם עדיין עובדים עם גז. סוכנות מכוניות, אבל של פולקסווגן כמובן. נו, יש ממש הרבה אפשרויות.

סך הכל נראה לי שאנחנו כבר די בשלב שבו אנחנו מרשים לעצמנו לצחוק חופשי על היטלר. ובעיני זה הדבר האמיתי, אם כבר מנסים להכניס לו באבי-אביו. קחו את כל הסרטונים האלה של "היטלר מחפש חניה" ודומיהם, למשל. נכון שכבר שחקו את זה מכל כיוון, אבל מה שאדיר בלראות את זה הופך לטרנד כל כך נפוץ, זה בעצם לגלות איך מתפוררת יראת הכבוד והפחד שהסתובבה סביב השם שלו. לפני איזה דור וחצי היטלר עדיין היה מין דמות מהסיוטים, משהו להפחיד בו ילדים לפני השינה, מישהו שלא אומרים את השם שלו בקול רם מדי, שמא פתאום הוא יגיח מהאדמה כמו מפלצת בסוף של סרט אימה מחורבן. עכשיו זהו: גם כל הקטע של "אסור להשוות דברים להיטלר" כבר די התפוגג, גם יוטיוב, ועכשיו גם ימכרו את הבית שלו למישהו שיפתח שם איזה מוזיאון קטן עם חנות מזכרות ממש ממש יקרה, ויעשה על זה קופה. רוצים ש"ימח שמו וזכרו", כמו שהדתיים הזקנים אומרים? אז זו הדרך.