קטן ומטומטם

איך מתארים בן אדם?

אני שונא את המצבים בהם יש רק דרך פשוטה אחת לתאר אדם מסוים, אבל אסור להשתמש בה משום שהיא מעליבה. לא מזמן הגעתי לחנות ספרים, בגלל בלבול בהזמנה שביצעתי לפני חודש וחצי עם אחת המוכרות. המוכר בחנות ביקש ממני לתאר את המוכרת, על מנת שיוכל לברר במי מדובר. הבעיה היא שאותה מוכרת שקלה יותר ממאה קילוגרם והיה לה רווח גדול בין השיניים. אבל מסיבות מובנות, נאלצתי לנקוט באסטרטגיית תיאור יותר מקובלת, ולנסות לצייר במילים במשך 5 דקות את נקודת החן מעל השפה שלה ולחקות את ההמהום בדיבור שלה. בסופו של דבר יצאתי מהחנות בידיים ריקות. נראה שיעבור זמן רב עד שאדע סופית אם הקטר יכל או לא.

קסם הצילום

אחת התופעות הפחות מובנות בעיניי בחברה הישראלית היא הצורך, במקרה בו נכנסים לפריים של מצלמת טלויזיה, להתקשר באותו רגע להודיע לכולם שאפשר לראות אותך על המרקע. אני מכיר ארבעה אנשים שאחת מגפיהם הייתה ברקע של צילום של צוות חדשות, וכל אחד מהם התקשר מיד הבייתה להורות למשפחה להדליק את הערוץ המתאים. ואני שואל אתכם כעת - מה יש בנפשכם המורכבת והאינפנטילית, שמאלץ אותכם לצעוק לעולם בהתלהבות אומוסקסואלית - "תראו! כוחותיה הקסומים של המצלמה פועלים גם עליי"???

העבודה בנענע 10

אחת הסיטואציות השנואות עליי היא כאשר נחה עליי השראה אלוהית לקטע שאני עובד עליו, ואני עט על המחשב ומתחיל להקליד בקצב מטורף, מרוכז במקלדת, ובטוח שהשפה שבה אני כותב היא עברית, וכעבור חמש דקות אני מרים את הראש אל המסך להביט במה שהקלדתי וחוטף כאפה מהעורך שלי. זה תמיד מוציא אותי משיווי משקל, ואני שוכח מה רציתי לכתוב.

נקודות

אני שונא לסיים משפט במילה "ד.נ.א.", כי המילה הזאת נגמרת בנקודה. אבל גם משפט נגמר בנקודה. ולכן המשפט מסתיים ב"דנא..", כאשר נראה כאילו שתי הנקודות מסמנות כמקובל "יאדה יאדה יאדה", ולא סוף של משפט תקני. מה גם שלא אמורים לסיים משפט ב"..", אלא תמיד ב"...". או ב".". אבל אף פעם לא ב".."... למישהו יש פתרון לזה???

עד כאן בינתיים.

גם לכם יש דברים קטנים ומעצבנים שאתם שונאים? בעיה שלכם!!! וגם - ספרו לנו בטוקבקים