"הסדנה" - פסיכותרפיה יצירתית 

מכתב תודה מפסיכולוג בראשון לציון למטופלים הנותנים בו אמון

איפה להתחיל? בדרך כלל אתם אלו עם הצורך לדבר ואני כאן כדי להקשיב. זה מה שאני אמור לעשות. דרכך הקשר אתכם,  למדתי כמה הקשבה אינה פעילות פסיבית אלא סוג של התמסרות לאדם אחר , התמסרות לעולמו של אדם אחר, ובמובן מסוים ועמוק להפוך לאדם אחר הנותן בי די אמון כדי להיפתח בפני. אחת האמירות שאני מהרהר בהן שוב ושוב היא זו של קארל רוג'רס, אבי הפסיכולוגיה ההומניסטית-"אם אתן לעצמי באמת להבין אדם אחר, אני עלול להשתנות על ידי ההבנה הזו. וכולנו חוששים משינוי. אז כמו שאמרתי, זה לא דבר קל לאדם להרשות לעצמו להבין אדם אחר". רוג'רס מדבר על הקושי שבהבנה, ואכן להבין באמת ובתמים אדם אחר -אינו דבר פשוט ובאופן העמוק של המובן לעולם ההבנה זו תהיה חלקית, בדיוק כפי שההבנה של אדם של עצמו היא תהליך שאינו נגמר. אבל אני חושב על המתנה שהבנה של אדם אחר, שלך, מעניקה לי.  ולמתנה הזו יש צדדים רבים.

"הסדנה" מספקת שירותי פסיכותרפיה בגישה יצירתית - פסיכולוג ברחובות.

אני אמור להקשיב לך אבל לא לשתף. אני שומר הסודות, האדם שאתה הופך להיות ילד כואב ופגיע איתו מדי שבוע. האדם שאתה מכלה בחברתו עשרות חבילות של טישו לניגוב דמעות. אני אמור להחזיק את הפגיעות הזו, להציע אמפתיה וכלים בתמורה, אבל לספר לך מעט מאוד על עצמי תוך כדי. כי צריכה להיות היררכיה ברורה אם כי לא מוחלטת שבה אתה במרכז. אתה תעזוב ותתהה אם הייתה לך השפעה עלי, ומה היא? או אם אי פעם אחשוב עליך. כאשר מערכת היחסים שלנו תסתיים, אתה תוהה מה נשאר ממך בי ואם אזכור אותך בהמשך הדרך.

אוקיי אז עכשיו בוא נסגור בפעם האחרונה את דלת הקליניקה מאחורינו ונדבר. אני לא חושב שתקפוץ מהגג לשמע הבשורה המרעישה שאני בן אדם עם כל הדפקטים שיש באדם. בוא נהיה אמיתיים. כשאנחנו יושבים יחד, ואתה נפתח ומגלה לי את המחשבות הכי אפלות שלך, הפחדים שלך וההתמודדויות שלך. אני מרגיש את זה, ואני אסיר תודה, לנצח, באמת אסיר תודה על זה שנתת בי אמון כזה. אני אסיר תודה כי דרכך אני מבין את עצמי, סולח לעצמי, מקיים מערכת יחסים עם עצמי, מרפא את עצמי. במערכת היחסים בינינו בן מטפל ומטופל יש שלבים בהם אני זה שצריך להחזיק את האמונה והתקווה שלך בעתיד ובחיים. אבל מדברים פחות על מה שקורה בלבו ונשמתו של מטפל כשהוא נפגש באדם הנלחם על חייו. ולא הכרתי מטופל שבדרך כל שהיא בעצם ההחלטה להגיע לטיפול - לא נלחם על חייו.

אתה מודה לי לעתים קרובות. אתה מודה לי אחרי הפגישות. אתה מודה לי כשאנו  מסיימים את עבודתנו ביחד. לפעמים, אתה אפילו מודה לי שנים מאוחר יותר, כשאנחנו נפגשים בדרך אגב! מה שאני תמיד מרגיש בליבי, המילים שתמיד קופצות לשפתיי כשאני שומע את זה הן, "לא, תודה לך" אומר- פסיכולוג בנס ציונה.

תודה שנתת לי את ההזדמנות לשבת איתך בזמן שאתה פגיע. כעדות אמתית למה הוא אדם ומה הכוחות שיש בו. אתה מופיע כשאתה מרגיש חלש ואפור כשאתה מרגיש שאתה אינך ראוי למאכל אדם, כשלהביט לי בעיניים זו משימה בלתי אפשרית, כי המבט כואב לעזאזל כמו פצע. ואז, למרבה הפלא, אתה ממשיך לחזור לדבר איתי, למרות המפגש בכאב למרות כל מה שהמילים הכואבות שאמרת עשו לך. תודה על זה שאתה מלמד אותי על העוצמה שיש בפגיעות, אין לך מושג איזה שיעור חשוב זה עבורי וכמה הוא משנה אותי.

למרות שאתה מבין מהר שטיפול הוא כמו כוויה מתמשכת, בעצם כמו כווית קור, זה כואב כשהיא מתרפאת, כשהקיפאון מפשיר, אתה מופיע. פָּגִיעַ. כואב. ומוכן לעבור שוב ושוב את ההפשרה המכאיבה. תודה שנתת לי את עצם ההזדמנות לשבת מולך בזמן שאתה עושה את העבודה הסיזיפית והתובענית הזו.

תודה שהראית לי את הכוח, העקשנות ויכולת הצמיחה וההתגברות של הרוח האנושית. רוב האנשים הולכים לעבודה כדי לסבול יום מרדד נפשית של שמונה שעות בהייה במסך מחשב. אני הולך לעבודה כדי לקבל השראה מהכוח האמתי שטמון באדם.

כל שעה איתך לאורך היום מראה לי שיש דרך, דרך להיות בחיים ולהיות חי, דרך להתמודד, דרך לספוג כאב ולהמשיך גם בחלקים הכואבים וההרסניים ביותר של המסע הזה שאנחנו קוראים לו חיים.

 

אז תודה. תודה שלימדת אותי כל כך הרבה. ותודה שנתת לי הרבה כל כך, ושינית אותי.  על החתום-פסיכולוג ברחובות.