דן פרט – פסיכותרפיסט

נראה שתקופת הקורונה הציפה את קליניקות המטפלים והפסיכותרפיסטים. אך להבדיל ממה שרבים נוטים לחשוב, יש משפחות שזה דווקא עשה להן טוב. בשיחה עם דן פרט, מטפל משפחתי וזוגי ובני נוער העלנו סוגיות שכיחות בקליניקות היום מתוך עולמם של הילדים ובני הנוער בכלל ובתקופה זו בפרט.

בשירותו בצבא מילא תפקיד של קצין בריאות נפש לאורך תקופה בת שתים-עשרה שנים. במהלך תפקיד זה השתלם בטיפול בנפגעי קרב ובפוסט-טראומה. עם זאת הוא למד לסייע למועמדים לשירות חובה וכן לחיילים הטירונים, במיוחד בחדשי השירות הראשונים, להתאים את עצמם למסגרת החיים החדשה והבלתי מוכרת בעליל ולהסתגל אליה בצורה "חלקה" והרמונית יותר.

דן פרט עוסק כבר יותר מארבעים שנה בתחום הטיפול הרגשי-נפשי. למד בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב ולמד פסיכותרפיה ביחידה ללימודי המשך בפסיכולוגיה במכון מגיד באוניברסיטה העברי בירושלים. התמחה בטיפול מערכתי-משפחתי וזוגי והתמקד גם בטיפול בילדים ובני נוער.

במהלך עבודתו הוא עוסק רבות בליווי משפחות בתקופות הגיוס של ילדיהם. ההליכה לצבא היא אבן דרך במעגל חיי המשפחה בארץ אשר מחייבת הסתגלות מהירה לתהליכים בעלי פוטנציאל משברי של פרידה מבן ומבת ואשר פותחת אצל רבים תקופת חיים חדשה ובלתי מוכרת המחייבת היערכות והשלמה שחשוב להיערך אליהם מבעוד מועד.

תקופת הקורונה הפגישה את פרט עם משפחות רבות שחוו שינוי מהותי בדינמיקה המשפחתית, מה שבא לידי ביטוי בשינויים במערכות היחסים בין כל בני הבית. לדבריו, תקופת הסגרים, סגירת מערכת החינוך, הבידודים וחוסר הוודאות שאפף את כל התקופה הזו ועדיין נוכח בבתים רבים, יצר מתחים אך יחד עם זאת, אצל משפחות רבות השינוי היה דווקא מבורך. פרט: "להבדיל ממה שרבים נוטים לחשוב, הרבה ילדים נהנו מהשהייה בבית, בעיקר משום שניתנה להם ההזדמנות להיות עצמאיים יותר. למרות הסגרים והבידודים, הרבה ילדים הרגישו יותר חופש ולא מעט משפחות ניצלו את התקופה הזו כדי לחזק את מערכות היחסים בתוך המשפחה."

 

אילו סיפורים מציפים את הקליניקה שלך בתקופה הזו?

פרט: " אני לא אפתיע אותך. היום, כמו לפני תקופת הקורונה, אני נתקל די הרבה בחוויות לא קלות של ילדים ומתבגרים בעיקר בתחום החברתי אך גם, לא פחות מכך בתחום היחסים בין הורים וילדים. מדובר בעיקר בתופעות של חרם, בקשיים בהבנת הפוטנציאל המזיק שקיים ו/או שעלול להופיע בעצם ההשתתפות ברשתות החברתיות, קשיים שהילדים לא תמיד יודעים איך לתקשר אותם או איך להעביר ולשתף בהם את הוריהם. כתוצאה מכך ילדים רבים נמנעים מלפנות לעזרה.

אכן, מה שעומד אחרי לא מעט מהמקרים הוא הרצון של הילדים לפתור את הבעיה בכוחות עצמם. אנו מדברים על ילדים מגילאים 11-12 בערך, גיל שבו תהליכים התפתחותיים ונורמטיביים מתחילים לקבל יותר ויותר משקל בעולמם כגון: הרצון להרחבת העצמאות האישית והיפרדות מהתלות בהורים ובשאר מבוגרים, בחיזוק מקדמים של אינדיבידואליות וזהות אישית. כל אלה הינם תהליכים נורמטיביים וטבעיים שדוחפים אותם להתנסות באופן עצמאי בפתרון בעיות מבלי לקחת בחשבון סיכונים להם אינם ערים ואינם מכירים עדיין."

(לפתיחת ערוצי התקשורת עם הילד שלך מומלץ לתאם פגישת ייעוץ 050-5587674)

 

איפה זה מקשה על ההורים?

פרט: "רובם המכריע של ההורים רוצים להיות מעורבים, אך לא כולם יודעים איך לעשות את זה בצורה יעילה שגם תשיג את מטרתה. במרבית המקרים הילד, ועוד יותר מכך המתבגר, מתעקשים להוכיח להורה שהוא יודע לעמוד בניסיון ולמצוא לעצמו את ה"פתרון הנכון". זה לא תמיד עומד בקנה אחד עם המציאות האובייקטיבית או האמיתית.

הפערים בין תפיסת המציאות של ההורים כפי שהם מבינים אותה לעומת תפיסת אותה מציאות והבנתה אצל הילד עוצרים את הילד מלשתף את ההורים. לפעמים מחשש מפני גישתם הביקורתית כלפיו ולפעמים מכך שהילד לא רוצה לקבל את ההגבלות והאיסורים של הוריו ולכן פועל לעיתים מאחורי גבם כדי לממש רצונו ו/או לפתור בעיותיו. כתוצאה מכך מתמודדים ילדים רבים עם בעיות בלתי מוכרות להם ובשל רצונם לשמור על עצמאותם ועל זהותם האינדיבידואלית הם גם חושפים עצמם לסכנות שהתערבות מקדמת יותר של ההורה יכלה למנוע את נזקן."

בכל אופן, ההורה רוצה לדעת מה עובר על הילד שלו ולעזור לו אינסטינקטיבית. באיזו גישה כדאי להורים לנקוט על מנת לגרום לילד לשתף אותם ולעזור לו.

פרט: " חשוב להקנות לילד תחושה שהוא נתפס ונלקח בחשבון על ידי ההורים ברצינות רבה. זה אומר להימנע מדברי ביקורת, מהאשמה ומפסילה מיידית גם אם ברור שכוונותיו ורצונותיו של הילד אינן מתאימות לו ולמצבו. ביקורת עליו, פסילה והאשמה מעוררים בילד בראש ובראשונה התנגדות והתבצרות בעמדותיו הוא. חשוב להבין שלילד יש מקום בזכות עצמו בתהליך לקיחת האחריות להחלטותיו. וחשוב עוד יותר לכבד מקום זה.

הדבר שהורים יכולים לעשות בצורה אקטיבית, גם כאשר הם משוכנעים בצדקת תפיסתם ובמסקנותיהם, הוא שבמקום לבקר ולפסול רעיונותיו ורצונותיו של הילד, כמו גם את מעשיו, יש להראות לו ולחשוף אותו לדרכי פעולה אחרות, נכונות יותר, בטוחות יותר, או במקרים אחרים, נכון, גם לשכנע אותו בשפת ההיגיון שכדאי לו הפעם לוותר. אין צורך לפסול ולשלול מחשבות, רעיונות, רצונות, ומעשים של הילד אלא אם כן הם עלולים, לפי הבנת ההורה ו/או המבוגר האחראי להעמידו בפני סכנה אמיתית של פגיעה מסוכנת בו ו/או באחרים. כך גם לא רצוי להפעיל סמכות לגיטימית בצורה כוחנית ומתגרה. הורה מסוגל "להכניע" את הילד בכוח ולגרום לו לציית בצורה עיוורת לרצונו אך בכך הוא לא בהכרח ישיג את הבנתו והסכמתו של הילד עם דרכו."

 

מה הקושי העיקרי עמו מתמודדים הילדים ברשתות החברתיות?

פרט: " הבעיה העיקרית היא שהרשתות החברתיות מהוות בעבור הילדים מעין מראה תדמיתית שבדרך כלל אינה אמיתית ואינה משקפת את הבבואה אותה רוצה הילד ליצור לעצמו. ילדים צעירים אינם יודעים ואינם מצליחים להבחין בין מה שנמצא בפנטזיה בראשם, בעולמם הפנימי לבין מה שמתקבל בפועל במציאות. הילדים מנסים לממש פנטזיות מבלי שהם מבינים בכלל שאת מה שרצונם להשיג נמצא ונובע בעצם מדמיונם. כאשר מבחן המציאות מציב אותם מול משהו אחר ושונה ממה שנראה להם מלכתחילה, נוצרות בעיות.

חוסר הקורלציה לעיתים קרובות בין מה שמוצג על ידם ברשתות החברתיות לבין מה שמתקבל בפועל במציאות עצמה עלול להוות שורש לבעיות רבות וגם קשות. דיסוננסים כאלה עלולים להימצא מחוץ לטווח היכולת של הילד לפתור אותם מה שעלול להחמיר עוד יותר את מה שנאמר קודם על רצונם של ילדים לפתור בעיות בכוחות עצמם. הרבה יותר מידי ילדים נפגעו תדמיתית ואישית עקב משובים שקבלו באמצעות הרשתות הללו לעיתים היו הפגיעות גם קטלניות."

 

מרבית ההורים מוטרדים מכך שבתקופת הקורונה זמן המסכים עלה משמעותית

פרט: " אני בהחלט מבין את החשש של ההורים אבל העניין הוא שזמן המסך כשלעצמו אינו מהווה אינדיקציה שצריך להסתמך עליה. נוכחתי לדעת שברוב המקרים ההורים טרם הפנימו את הטכנולוגיה החדשה ככלי שמשרת את שעות המשחק של הילד והם אינם מכירים גם את תוכן המשחק ואת סוג הפעילות הנדרשת בו. אבל עיון מדוקדק יותר בהם מוכיח שבמקרים רבים משחקים הילדים במשחקים המחייבים חשיבה אסטרטגית הדורשת פיתוח מיומנויות של קבלת החלטות, טכניקות של לימוד מניסיון מצטבר ותרגול אינטלקטואלי ברמה מופשטת. אלה ניואנסים חשובים וחיוביים בזכות עצמם לא פחות, אולי, מהליכה למוזיאון, קריאת ספר או כל פעילות פנאי אחרת. יחד עם זאת רצוי מאוד שפעילות הפנאי של הילדים תהיה מגוונת מבחינת האמצעים והמטרות ולא ממוקדת רק בתחום ספציפי אחד.

נראה לי שהיום הדור הצעיר מפותח שכלית ואינטלקטואלית יותר מדור הוריהם ובוודאי שיותר מדור הורי הוריהם. גם מנעד הידע האישי רחב ועשיר יותר ממה שניתן היה להתרשם אצל בני נוער לפני שלושים וארבעים שנה. אמנם דורות הסבים וההורים פתחו את האמצעים הטכנולוגים בהם עושים הילדים שימוש רב כיום אך נראה שבדרך כלל נעשה באמצעים אלה שימוש נכון ופורה.

בעניין זה, חשוב ללמד את הילד שיש בכוחו לבחור מתוך האפשרויות העומדות בפניו, לתמוך בו כשזה נראה מתאים ולהביע דיעה כשזה לא נראה מתאים. עם זאת, גבולות צריכים להישמר ועוד יותר הביטחון האישי והימנעות מסיכונים מיותרים."

 

הקליניקה של דן פרט ממוקמת ברחוב תרשיש 10 ברמת השרון.

לפרטים נוספים ניתן לבקר באתר הבית שלו

טלפון ליצירת קשר: 050-558-7674