הישראלים האלו כבשו את הוליווד - אבל מי בכלל זוכר שזה קרה?
אנחנו רגילים לעקוב אחרי כל צעד ושעל של ישראלי מפורסם מעבר לים, עד שנדמה לנו שאין כאלו שאנחנו לא מכירים. אבל מה עם אלו שהכרנו ושכחנו? לרגל עליית הדוקו-ריאליטי "האמריקאים" ביום חמישי ברשת 13, חזרנו לשחקנים המקומיים שכבשו את תעשיית הבידור הגדולה בעולם, שיותר מראוי לזכור מחדש
גל גדות, נגה ארז, דני אבדיה. נדמה שאם מישהו מאלו או שאר מייצגינו באמריקה רק יתעטש, הרשת תגעש ומהדורות החדשות ייפתחו בדיווח מיוחד מזירת האירוע. אך מה עם אלו שכבשו את הוליווד, הביאו הרבה כבוד לישראל - אך נשכחו בידי ההיסטוריה?
לרגל עלייתה מחר (חמישי) של "האמריקאים", הדוקו-ריאליטי החדש והמדובר של רשת 13, חזרנו לארבעה שחקנים שכאלו, שבהחלט יותר מראוי לזכור אותם מחדש.
כתבות נוספות בנושא:
-
"ניו יורק היא עיר של מהגרים - זה מה שהופך אותה לכל כך נהדרת"
-
אחרי 5 ימים בלבד: ההישג המטורף ושובר השיאים של "דברים מוזרים"
-
הבמאי שתיעד את כריס המסוורת' ואביו חולה האלצהיימר: "הזדמנות לתקשר, להבין ולהכיל"
חיה הררית
מי? תאמינו או לא, אך הייתה תקופה שבה שמה של השחקנית הישראלית, שהלכה לעולמה ב-2021 בגיל 89, נצץ חזק בשמי הוליווד. כשהגיעה ב-1955 לייצג את הסרט הישראלי המשמעותי הראשון - "גבעה 24 אינה עונה" - בפסטיבל קאן, עליו גם זכתה באותו אירוע בציון לשבח מיוחד, נתקלה השחקנית הצעירה מחיפה בבמאי ההוליוודי הנודע וויליאם וויילר ("חופשה ברומא", "מצחיקונת"), שסיפר לה כמה הוא מעריץ את ישראל וישמח לבוא לבקר בה. בתגובה, הררית ענתה לו כי "אל תאמר גם אתה דברים אלה. אם ברצונך לבוא לישראל - בוא. כולם כאן אמרו לי: אם רק יכולנו לבוא… מדוע אינם באים? אין ספק שביקורו של מפיק סרטים אמיתי בארצנו יכול להיות לברכה".
ויילר זכר לחיוב את אותה "חוצפה ישראלית", כשהזמין אותה במיוחד לאודישן באולפני צ'ינצ'יטה ברומא לתפקיד אסתר, הגיבורה הראשית באפוס ההיסטורי "בן חור", לצידו של צ'רלטון הסטון. "בן חור" לא רק הפך לאחד מהסרטים הרווחיים ביותר אי פעם, אלא גם זכה ב-11 פרסי אוסקר והזניק את הררית לכוכבות, גם אם קצרה. בהמשך הדרך כיכבה, בין היתר, לצד האייקון הצרפתי ז'אן-לואי טרנטיניאן ("גבר ואישה") ב"מלכת האטלנטיס" (כשהאגדה מספרת כי הועדפה על פני סופיה לורן, לא פחות) ונישאה לאחד מגדולי במאי הגל החדש הבריטי, ג'ק קלייטון ("מקום בצמרת", "גטסבי הגדול").
דליה לביא
עוד כוכבת סיקסטיז מקומית שסובבה ראשים מסביב לעולם הייתה דליה לביא, שהתחילה כדוגמנית ושחקנית מזדמנת ונעה תכופות בין קרייה מקומית לקריירה אירופאית, בין היתר בשוודיה, איטליה וצרפת. כישרונה לשפות פתח לה עוד ועוד דלתות, ובשנת 1962 הייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב על משחקה בסרט הדרמה של מלך מחזות הזמר וינסנט מינלי ("אמריקאי בפריז"), "שבועיים בעיר זרה" לצד קירק דאגלס, ושנתיים לאחר מכן הייתה לדוגמנית הישראלית הראשונה שהופיעה על שער מגזין האופנה "ווג", בעיני עדשתו של אחד מצלמיה הידועים של התקופה - דיויד ביילי.
משם, הופיעה לביא (לא פעם כ"פאם פאטאל" ובתפקידים שכללו עירום) במספר קלאסיקות קולנועיות, כמו אפוס המלחמה "לורד ג'ים", לצידם של פיטר או'טול ("לורנס איש ערב") וג'יימס מייסון; הקומדיה בכיכובו של לואי דה פינס, "השוטר מסן טרופז"; "קזינו רויאל", פרודיית ג'יימס בונד בכיכובם של פיטר סלרס, וודי אלן ואורסון וולס; וסרטי ה"ג'יאלו" (אימה איטלקית מסוגננת) האהובים "Il demonio" של ברונלו רונדי (משותפי הכתיבה הקבועים של פדריקו פליני) ו"The Whip and the Body" של מריו באווה (מי שנחשב בעיני רבים לאבי הז'אנר).
את קריירת המשחק החליפה בהדרגה בקריירת זמרה מוצלחת בגרמניה, עד שעברה לאמריקה בשלהי שנות ה-70, שם התגוררה עד מותה ב-2017.
חיים טופול
לא יהיה זה נכון להגיד שחיים טופול הוא "כוכב נשכח" - בכל זאת, מדובר אחד מהשחקנים הגדולים ביותר של ישראל בעשורים הראשונים לקיומה, וזה ששמר על ההילה עד למותו לפני כשנתיים - אבל עדיין, נדמה שלעיתים לא מובנת מספיק תהילתו בעולם הקולנוע הבינלאומי.
מי שזכה לשם הבמה "טופול" מחוץ לישראל, השחקן הוותיק כבר טעם תהילה הוליוודית כשהקלאסיקה הישראלית בה כיכב, "סלאח שבתי", הועמדה בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר בטקס האוסקר וזכתה בקטגוריה המקבילה בגלובוס הזהב ב-1964. במהרה מצא עצמו טופול לא רק עובד צמוד לבמאים בקנה מידה עולמי כדוגמת קרול ריד ("האדם השלישי") וג'וזף לוסי ("המשרת"), אלא גם על במות הווסט אנד בלונדון בתפקיד טוביה החולב, במחזמר "כנר על הגג".
כשהבמאי נורמן ג'ואיסון (שלמרות שמו, לא היה יהודי) החל להפיק את הגרסה הקולנועית למחזמר, הוא בחר בטופול על פני בחירות מוכרות וברורות יותר, כמו זירו מוסטל (שגילם את התפקיד בברודווי ואיתו נותר מזוהה), אורסון וולס ואף מרלון ברנדו. הסרט כמובן הפך ללהיט, זכה בשלושה פרסי אוסקר - ואף העניק לטופול מועמדות על משחקו (אותה הפסיד לג'ין הקמן על "הקשר הצרפתי") - ושני פרסי גלובוס הזהב, והותיר את השחקן הישראלי על המפה גם בעשור הבא, כשזכה לתפקידים בסרטים נודעים כדוגמת "פלאש גורדון" ו"לעיניך בלבד" מסדרת סרטי ג'יימס בונד.
מילי אביטל
היום היא נדמית כמו שם מהעבר הרחוק, אבל לפני עשורים בודדים השחקנית מילי אביטל הייתה לגדולת המייצגות של ישראל בהוליווד. מי שהייתה לשחקנית מקומית צעירה, שפרצה לתודעה עם תפקידה זוכה פרס האופיר ב"מעבר לים", סרטו של יעקב גולדווסר מ-1991, עזבה ב-1993 את הקריירה הישראלית לטובת לימודי משחק בניו יורק.
שם, כשעבדה במשרה זמנית כמלצרית, התגלתה על ידי סוכנת הוליוודית, ובמהרה מצאה את עצמה מככבת לצד השמות החמים של שנות ה-90: סרט המד"ב "סטארגייט" של רולנד אמריך ("היום השלישי"), לצד קורט ראסל וג'יימס ספיידר ("הרשימה השחורה"); "איש מת", המערבון הארטיסטי של ג'ים ג'רמוש בכיכובם של ג'וני דפ, איגי פופ ורוברט מיצ'ם ("ליל הצייד") בתפקידו האחרון; ו"נשיקה בין חברים", קומדיה רומנטית לצד ג'ייסון לי ("קוראים לי ארל") ודיויד שווימר, לנצח רוס גלר מ"חברים", שהפך לבן הזוג שלה לתקופה. ב-1999, כיכבה אביטל בפרק הפיילוט של סדרת הטלוויזיה האהובה "חוק וסדר: מדור מיוחד", שהפכה לימים לסדרת הדרמה הוותיקה ביותר בפריים טיים האמריקאי.
הכתרתה לשחקנית הצעירה המבטיחה ביותר על ידי מגזין תרבות "ואניטי פייר" והזוגיות המתוקשרת שלה עם שווימר שמו אותה בלב הביצה ההוליוודית. מאז, נעה אביטל לסירוגין בין קריירה מקומית (כאן כיכבה בסרטים נודעים כמו "אהבה קולומביאנית" ו"נודל") לאמריקאית, וכעת מתגוררת בניו יורק עם בעלה, התסריטאי זוכה האוסקר צ'ארלס רנדולף ("מכונת הכסף") ושני ילדיהם.



