כרקוקלי על הימים שאחרי 7 באוקטובר: "לא רק שלא הצלחנו לכתוב מוזיקה, בקושי הצלחנו לדבר"
לקראת פרק הבכורה של "אוטו אוכל VIP", בו ישתתפו טלי ולירון כרקוקלי, שוחחנו עם השתיים על הקריירה המוזיקלית הזוגית ("יש אנשים שזה יהיה סיוט עבורם, אצלנו זה נורא טבעי"), הן שיתפו על ההופעה בשבעה של שתי אחיות שנרצחו במסיבה ברעים ("נזכרנו כמה כוח יש למוזיקה") - וסיפרו על הצילומים לתוכנית: "באנו לנצח ונהנו מהחוויה ברמות" | "אוטו אוכל VIP"
האחיות טלי ולירון כרקוקלי פרצו לתודעה בשנת 2013 לאחר ביצוע אייקוני לשיר "Toxic" בתוכנית "אקס פקטור", מאז עבר מעל עשור והשתיים לא הפסיקו לעבוד קשה, להוציא להיט אחרי להיט ולהופיע מול עשרות אלפי אנשים. לקראת פרק הבכורה של "אוטו אוכל VIP", שבו מתחרות האחיות, שוחחנו עם השתיים. בריאיון לדיגיטל 13 הן סיפרו על הקשר הקרוב ביניהן, דיברו על הזוגות המתחרים בתוכנית ("זכינו להיות עם החברה הכי קולים שיש") והתייחסו להכנה שעשו לפני תחילת הצילומים: "עשינו עבודת מחקר וניסיונות. ממש נכנסו לזה".
כמה אתן קרובות? מספרות אחת לשנייה הכול?
טלי: "מספרות יותר מדי אחת לשנייה, ברמת המתי עשיתי פיפי. לירון היא האחות הגדולה ואני הקטנה, אנחנו רק 2 בבית, ואני חושבת שבקשר של אחים בדרך כלל האח הגדול מכתיב את טון הקשר. אני גדלתי בבית שאחותי הגדולה אוהבת אותי, היא לא רבה איתי על בגדים או על בובות והקשר הוא קרוב. בזכות זה אני חוויתי קשר כזה של אחיות, אני לא מכירה משהו אחר. כשגדלתי וראיתי חברות שלי עם אחיות הבנתי שזה לא דבר שהוא ברור מאליו שאחיות הן גם באמת חברות. ואני חושבת שזה מה שמחזיק אותנו גם עכשיו במוזיקה. זו זוגיות לכל דבר, זה דבר שהוא לא פשוט, אנחנו אחת בתחת של השנייה 24 שעות ביממה. ואם הגרעין לא היה חזק אני חושבת שזה היה מתפורר. אני הכי אוהבת את לירון בעולם, היא אהבת חיי".
כמה זמן הייתן ביחד בלי הפסקה?
לירון: "זו שאלה שקשה לענות עליה, סביר להניח שמיליון שעות".
ומה הזמן הכי ארוך שהייתן רחוקות אחת מהשנייה?
לירון: "כשטלי נסעה לטיול אחרי צבא יחד עם בן הזוג שלה, זה היה שלושה שבועות, וזה היה נראה לי פשוט הזוי".
החלום שלכן תמיד היה לשיר ולהופיע?
לירון: "לשמחתנו ולצערנו זה הדבר שמהיום הראשון ידענו שאנחנו שייכות אליו, אני לא מכירה משהו אחר. זה ככה מאז שאני זוכרת את עצמי. אף פעם לא חשבתי על מקצוע אחר. זה פשוט מקצוע ממש קשה אז כל הזמן בדרך יש כל מיני רעשי רקע שאומרים לך שאתה צריך לחשוב על עוד אופציות ואולי ללכת ללמוד. אבל אנחנו תמיד היינו חדורות מטרה. גם כשהלכנו ועשינו דברים מהצד תמיד המוזיקה הייתה במקום הראשון עד שבאמת לא יכולנו לעשות שום דבר אחר מלבד המוזיקה".
"לקח לנו זמן לדייק את המופע שלנו"
טלי: "אני חושבת שלקח לנו זמן לדייק את זה. כי מן הסתם מבחינת פרפורמנס ונראות בימתית זה אחרת, זה לא מופע שיש זמר באמצע עם גיטרה והוא שר. צריך לדייק את זה. כשאני שרה אז לירון מה? היא מסתכלת עלי, מוחאת לי כפיים? זה משהו שלקח זמן להבין אותו. ואני חושבת שעכשיו לכל אחת על הבמה יש את הקטע שלה. אם לירון שרה אני פתאום הולכת לפסנתר ובכלל בעולם משלי, וכשאני שרה לירון רוקדת עם הגיטריסט. כל אחת מצאה את הביטוי שלה בדבר".
"זה גם הרבה פעמים עוזר לנו לחפות אחת על השנייה. הייתה איזו הופעה ביום העצמאות שאני הייתי גמורה, אמרתי אין מצב שאני מופיעה. הייתה לי מלא ליחה ואמרתי ללירון תקשיבי, הליחה הזאת תצטרך לצאת בהופעה כשאני הולכת אחורה את מחפה עלי. לקחתי כוס וכל פעם שהלכתי אחורה היא ידעה שאני מתרוקנת והיא מחפה עלי".
לירון: "כמעט שתיתי מהכוס הזאת. רציתי להביא שלוק מים כמעט הבאתי בזה שלוק".
"יש אנשים שלא יכולים לעבוד ביחד ויגידו לך שזה הסיוט של החיים שלהם. אצלנו זה נורא טבעי"
לירון: "נראה לי שזה עניין מאוד אינדיבידואלי, עניין של אופי. יש אנשים שהם בני זוג או אחים שלא יכולים לעבוד ביחד ויגידו לך שזה הסיוט של החיים שלהם, ויש אנשים שיגידו לך שזה פשוט כל כך טבעי. ללא ספק אצלנו זה נורא טבעי, זה פשוט קרה מעצמו. ואז כשזה קרה שאלתי את עצמי איך זה לא קרה עד היום?"
"הרגעים על הבמה הם הרגעים הכי יפים ללא ספק, אני חושבת שאמנים חיים בשביל הרגע הזה שהם בעצם נותנים את מה שיש להם להגיד לקהל, והקהל בא כי הוא רוצה לשמוע ולהקשיב. זה הרגע המזוקק הכי יפה בחיים האלה של המוזיקה שבחרנו בהם. ומן הסתם הדרך היא רצופת כישלונות ומאוד קשה, זה תחום מאוד קשה, דינמי, הפכפך וחסר ודאות. אבל, אני חושבת שאנחנו במקום שיש לנו כבר את הקהל שלנו והוא סומך עלינו, גם אם אנחנו הולכות טיפה ימינה או שמאלה אנחנו מרגישות שיש להם את הנכונות לבוא אחרינו".
ואם עבדתן קשה על שיר והוא לא הצליח כמו שציפיתן?
טלי: "אני חושבת שהדבר הכי חשוב זה שאנחנו ממש אוהבות את מה שאנחנו עושות, אחרי זה אנחנו משחררות את השיר לעולם ומה שקורה קורה. אני יכולה לחשוב ששיר הוא יצירת מופת והוא הלהיט הכי גדול בעולם וזה פחות קורה. אבל, הדבר שהכי חשוב לנו זה לעשות דברים שאנחנו מאמינות בהם, וזה לקח זמן. אני זוכרת אותנו שבע שנים אחורה, קודם כל חושבות מה יעבוד, איך זה יתקבל, מה הסלנג היום ואיזה חרוז הכי טוב, וברגע ששחררנו את זה ובאמת עשינו מה שאנחנו רוצות ומאמינות בו זה הרבה יותר הצליח. וברור שאנחנו אנושיות וכן אם אני אחשוב שמשהו מטורף ואני כל כך אאמין בו והוא פחות יצליח מן הסתם זה מבאס, אבל ממשיכים הלאה ומתקדמים. הכי חשוב שאני גאה בזה ואני אשמע את זה גם עוד עשר שנים מהיום ואני אחשוב 'איזה כיף שעשיתי את זה'".
"שרנו בשבעה של שתי אחיות שנרצחו במסיבת הנובה וברגע ששרנו נזכרתי כמה כוח יש למוזיקה"
לירון: "אנחנו עובדות על אלבום, שיצא ממש בקרוב, התחלנו אותו לפני השבעה באוקטובר ובמלחמה התווספו שירים חדשים, ואנחנו גם נשחרר בקרוב הפתעה מתוכו. חוץ מזה שאנחנו מחדשות את המופע הגדול שלנו עם הלהקה אנחנו עובדות גם על מופע חדש אינטימי ואקוסטי, שאנחנו הולכות לשתף עם הקהל שלנו, מלבד השירים המוכרים יהיה גם השמעת בכורה של החומרים החדשים מהאלבום".
טלי: "כשהתחילה המלחמה היינו ממש בשתיקה רועמת, כמו כולם. לא רק שלא הצלחנו לכתוב מוזיקה, בקושי הצלחנו לדבר. לקח לנו המון זמן לחזור לאהבה שלנו למוזיקה, אני במשך חודש לא יכולתי לשמוע תו, כל פעם ששמעתי צליל זה עשה לי צמרמורת. אני חושבת שזה נבע מזה שהיה כל כך עצוב שלא רציתי לעשות משהו שאני כל כך אוהבת, רציתי לסבול כמו האנשים שסבלו. שרנו בשבעה של שתי אחיות שנרצחו במסיבת הנובה וברגע ששרנו נזכרתי כמה כוח יש למוזיקה, יש איזשהו קסם שקורה שיש תו אחד בחדר. ייקח זמן לקלוט את מה שקרה כאן. לכתוב על התקופה זה קשה, זה עדיין מהדהד. אנחנו כותבות את מה שאנחנו מרגישות".
אתן עומדות להשתתף באוטו אוכל VIP, תספרו לי קצת על זה
טלי: "קודם כל משפט ראשון - אנחנו הכי אוהבות אוכל בעולם. ביום שאני יודעת שבערב יש לי איזו ארוחה טובה או שאני הולכת למסעדה אני מתרגשת. וגם אוכל זה משהו שליווה אותנו כל החיים. אנחנו חצי גרמניות וחצי עיראקיות, אז מהצד העיראקי זו באמת הייתה חגיגה של אוכל ומהצד הגרמני, גם היה אוכל, לא יודעת אם חגיגה".
"כשפנו אלינו זה היה מאוד אותנטי כי אנחנו באמת אוהבות לבשל, תמיד מביאות סירים לארוחות שישי וגם אוהבות לארח כל אחת בבית שלה. אבל, לפני התוכנית לא יצא לנו לבשל ביחד".
איך היה לקבל ביקורת על האוכל שלכן מהשופטים אסף גרניט ורותי רוסו?
לירון: "שניהם פשוט אנשים אגדה, זה נורא כיף להיות ליד אנשים שכל כך טובים ואוהבים את מה שהם עושים, זה מעורר השראה. הם שני אנשים שהם עד הסוף, זה מדהים להיות ליד דבר כזה. אני רוצה להאמין שכשהם נתנו ביקורת הם לא פסחו עלינו. נורא התרגשנו מהמחמאות שלהם, הלכתי לישון עם הביקורות החיוביות שלהם כמה ימים ברצף".
"התכוננו לתוכנית, עשינו עבודת מחקר וניסיונות, ממש נכנסו לזה"
לירון: "האמת שאנחנו ממש התכוננו לתוכנית. אנחנו לוקחות כל דבר נורא ברצינות, To much ברצינות אפילו. שף כפיר ינין הוא חבר טוב שלנו, נפגשנו איתו, הוא הסביר לנו על אוכל, עשינו טסטים והוא ממש פתח לנו עוד ממד של משהו מקצועי. אחרי זה בבית גם עשינו עבודת מחקר וניסיונות. קנינו, נפגשנו, קראנו. ממש נכנסו לזה".
טלי: "אני בעייתית באוכל והתוכנית ממש פתחה אותי לכל מיני עולמות, נגיד זיתים אני בחיים לא טעמתי. היו שם כל מיני דברים שפתחו אותי וגם דברים שסגרו אותי ואמרתי 'את זה אני לא אוכל יותר'".
באתם בשביל לנצח או בשביל החוויה?
לירון: "באנו לנצח ונהנו מהחוויה ברמות".
ואיך הייתה האינטראקציה עם שאר המתמודדים?
לירון: "זכינו להיות עם החברה הכי קולים שיש, מה זה הדבר הזה. היה מצחיק מאוד. יניב ודניאל הם פשוט אמא'לה, הכי מצחיקים בעולם. וגם הבוזגלו הן מקסימות עם לב רחב. היה ממש כיף. מעניין לפגוש אנשים כל כך שונים ממך אבל גם כל כך דומים לך".
אז, מה נאחל לסיום?
לירון: "אנחנו מאוד רוצות שהמצב הזה יהיה מאחורינו. אנחנו מקוות שאנשים יצליחו לשבת קצת, יחד עם הכאב, לראות טלוויזיה ולנסות קצת, למשך שעה, להעלות איזה חיוך. אנחנו מתפללות שיחזירו את כל החטופים ושנוכל לצאת מהמצב הזה כמה שיותר מהר".