איך נדבר עם הילד שלנו על יום השואה - וממה כדאי להימנע?
יום הזיכרון לשואה ולגבורה הגיע, וכהורים לילדים נשאלת השאלה איך להסביר להם על האירוע הכי שחור בתולדות האנושות. מה להגיד לילדים בגילאי גן ובית ספר - ואיך להתמודד עם שאלות שיצופו?
שואה הפכה מהגדרה כללית למושג שמגדיר את מעשי הרצח ורדיפות היהודים כשהנאצים עלו לשלטון. מושג כזה אפילו לנו המבוגרים קשה לעכל, אז איך נעביר אותו לילדים שלנו - והאם יש צורך בכלל שיחשפו?
פעוטות שטרם הגיעו לגן עירייה אין צורך לחשוף כי לא רק שאין בכך תועלת, הם גם לא יבינו את משמעות המקרה. עם זאת, את הילדים שלנו שהולכים לגני עירייה חשוב שנחשוף ונכין לפני שיחשפו במסגרת, מכיוון שחלק מהתוכנית החינוכית היא גם לשתף בהתאם לגיל את אותה תקופה שהיא חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו. אז איך עושים את זה נכון בלי לייצר לילדים שלנו לחץ וחרדה שמא דבר כזה יכול לחזור על עצמו?
כשנרצה להסביר לילדי גן על יום השואה, נשמור על שיח פשוט ומושגים שהם מכירים. נציין בפניהם שהיום הוא יום חשוב ומיוחד, יום אחד בשנה בו אנחנו מזכירים ונזכרים בתקופה מאוד עצובה וקשה שקרתה מחוץ לישראל, בה נגרם עוול לעם שלנו, היהודי, תקופה בה לא התנהגו אלינו יפה, ואנחנו היהודים חולקים את אותו רקע ובסיס, ולכן זהו יום עצוב גם לנו.
כדאי שנכין אותם לצפירה, כך שלא ייבהלו ויבינו על מה מדובר, נשמיע להם לפני כן איך צפירה נשמעת ונסביר להם שזו צפירה קצרה שבמהלכה אנחנו עומדים בשקט ולא זזים לכבוד אותו יום חשוב. נציין שהם מוזמנים לעמוד יחד עם הגננת, אך אם קשה להם במהלך הצפירה הם יכולים להתפנות בשקט בחזרה לעניינים שלהם.
יתכן שההסבר שלנו לא יספק אותם והם ירבו בשאלות ויבקשו פירוט, עלינו לשמור על סבלנות ולא להתחמק, אך מצד שני לא נשתמש במילים כמו רצח ומוות. נסביר שלא אהבו אותנו היהודים בעבר ונישען על החלק החיובי, על הגבורה והעצמאות שקיבלנו בעקבות כך ונחדד שעכשיו הכל בסדר על מנת להחזיר אליהם את הביטחון. חשוב שנסביר שזה היה לפני המון זמן, לפני שאפילו אמא ואבא נולדו.
כדי להוריד את סף הלחץ עלינו לחזור ולהדגיש שזה מאורע שהתרחק מאיתנו עשרות שנים, כל כך רחוק שהיום מזכירים אותו בכדי שפשוט לא נשכח, ואנחנו במקום שונה ומוגן היום. היום יש לנו את המדינה שלנו ולכן זה רק זיכרון רחוק שלא מאיים עלינו.
חשוב לא להשתמש במטאפורות ולא לסבך את השיח, זה רק יוצר בלבול ועלול לעלות שאלות ותהיות שלא התכוונתם אליהם, אלא לשמור על שיח פשוט ולתת לילד שלנו להתמקד בשאלות שחשובות לו ולא אלה שחשובות לנו על מנת לא להעמיס מידע לא נחוץ, וגם לא לסבך את עצמנו בהסברים.
לילדי בית ספר יסודי מושג השואה כבר מוכר, הם יותר חשופים לפרטים. הם נחשפים למושגים הרבה יותר מפורטים, לסיפורים אישיים ולסרטונים וסרטים. לשוחח איתם בנושא בהרחבה יהיה בלתי נמנע, בטח שהם נחשפו לסיפורים בבית הספר. עם זאת, כדאי שאנחנו נישען יותר על הפן הרגשי, מכיוון שאת הסיפור הם כבר מכירים. עלינו להיות רגישים אליהם, גם אם הם נמנעים מלשוחח, זה לא אומר שזה לא השפיע עליהם, לעיתים הילדים שנוטים לדבר פחות הם אלה שהושפעו הכי הרבה.
לכן, אחרי בית הספר, חשוב שנשב ונדבר איתם על התחושות שזה מעלה בנו, ולהתעניין בהם, לשאול איך הם קיבלו את זה ומה הם חושבים על השואה. להימנע משיח רק עלול להגביר את תחושת הלחץ והחרדה, ולכן עלינו להראות רגישות, להרגיע ולמצוא את נקודות האור להישען עליהם, לספר על אלה ששרדו ובזכותם אנחנו כאן מוגנים במדינה משלנו.