מדוע המדינה לא מספקת שירותי אבחון וטיפול לילדים אוטיסטים?

המצב הנוכחי פוגע בסיכוי של אחד מכל 88 ילדים - הנמצאים על הספקטרום האוטיסטי - לרכוש כישורי חיים, ובינתיים, כמות המאובחנים רק הולכת וגדלה בקצב בלתי נתפס

שוהם, ילדה על הספקטרום האוטיסטי
שוהם, ילדה על הספקטרום האוטיסטי | צילום: חדשות עשר

בתזמון סמלי משהו, שבוע לפני סגירת המרכז באיכילוב, חל ביום שלישי יום ההתרמה השנתי לילדים על הספקטרום. אם מדינת ישראל לא מסוגלת לעמוד בהוצאה הכבדה של אבחון מוקדם, יתכבדו נא הילדים - וייצאו לקבץ נדבות.

 

ד"ר נילי קרקו ראיינה בחודשים האחרונים מאה משפחות של ילדים אוטיסטים. הממצאים שמפורסמים כאן בפעם הראשונה מציגים תמונת מצב קשה. למרות שהחוק קובע שאבחון צריך להתבצע בתוך שלושה חודשים מיום ההפניה, כמעט מחצית מהמשפחות, ליתר דיוק 43 אחוז מהן, חיכו קרוב לשנה. אבל לא רק האבחון מתבצע באיחור קריטי - גם הטיפול עצמו בילדים. 62 אחוזים מהמשפחות דיווחו שחיכו יותר משלושה חודשים לטיפול.

 

אבחון אוטיזם אצל ילדים דורש משאבים רבים: 8 שעות פסיכולוג, 4 שעות נוירולוג ושימוש בכלי אבחון ייעודיים. אלא שהתעריפים של השירותים האלה התעדכנו בפעם האחרונה ב-1997, לפני יותר מ-20 שנה, וגם בג"צ לא עזר.  כך קורה שעל כל ילד שמאובחן כאן, מפסיד איכילוב יותר מ-1,000 שקלים, ועל כל שעת טיפול פסיכולוגי יותר ממאה ושמונים שקלים.

 

בישראל כ-17,000 ילדים על הספקטרום. המספרים גדלים בקצב בלתי נתפס: רק בשנה האחרונה נרשם גידול של 25 אחוזים במספר הילדים שאובחנו בגוש דן. כשמחברים את הנתון הזה לסגירת המרכז הציבורי היחיד שנותן מענה הוליסטי - כולל חינם - כבר קשה שלא לכעוס.