הצצה לבית של נתי קלוגר

השחקנית נתי קלוגר רוזנברג היא אמא לתאומות ולאדם, שנמצא בעיצומו של גיל שנתיים האיום. איך נתי יכולה להתמודד עם התפרצויות הזעם והבכי טוב יותר? שלחנו את יועצת ההורים שלנו לטיפול משפחתי

נתי קלוגר ומשפחתה
נתי קלוגר ומשפחתה | צילום: נתי קלוגר

הכירו את נתי קלוגר רוזנברג (40),  שחקנית בתיאטרון בית לסין בהצגה ״קוראים לו מלך״, ו״חיית מחמד״. היא נשואה לבועז רוזנברג, במאי קולנוע וטלוויזיה, ואמא לאנה ואמילי, תאומות בנות כמעט תשע של אדם, כמעט בן שלוש. המשפחה מתגוררת בתל אביב.

 

יום במשפחת קלוגר רוזנברג:

 

נתי: "הימים שלנו מתנהלים בשגרה כמעט משעממת ועם כמה שאני בן אדם שחובב יציאות משגרה אין ספק ששגרה היא מבורכת ומעניקה סדר ארגון ורוגע לכולם .אני קמה ב-6:30, שותה את הקפה שלי בנחת ומעירה את הבנות בחמישה לשבע. הן מתארגנות בנחת בזמן שאני מכינה כריכים על פי בקשתם.

 

"בשעה 07:30 אדם מתעורר וקשה להעריך את המצב רוח שאליו הוא קם... בצהריים יחזרו הבנות והן כבר די עצמאיות ודואגות לעצמן. לפעמים הן יחזרו עם חברות ולפעמים בלי חברות. הן ילכו, יבואו, יאכלו, ייהנו וכשאדם יצטרף נעשה משהו יחד.

 

"בערב אנחנו מנסים לארגן אותם בזמן למיטות עם שאיפה שירדמו בשעה 20:30.  זה כמעט תמיד לא קורה ולכן אנחנו מוצאים את עצמנו מתחילים 'לנבוח' עליהם בשעה 21:30.בשעה 22:00 ישרור שקט מסוים. שעמום נו...".

 

את זוכרת את עצמך חולמת להיות אמא? מחכה ליום הזה?


"אף פעם לא חלמתי להיות אמא, בכלל אי אפשר לדמיין או לחלום את האמא שאת כיוון שהילדים שלך, בן הזוג שלך והחיים עצמם הופכים אותך לאמא שאת. אני שלמה עם האמא שאני. וכל הזמן מודה לילדים שלי על כך שהם מחזירים אותי לילדות וגורמים לי להתבגר בקצב שלי, שצריך גם את זה".

 

נתי קלוגר ובנה אדם
נתי קלוגר ובנה אדם | צילום: נתי קלוגר

איך את מצליחה לשלב גם קריירה?

"שילוב של קריירה ומשפחה הוא לא פשוט, בוודאי לא במציאות כמו שלנו בה שני בני הזוג צריכים לעבוד כדי לשרוד. הילדים שלנו נולדו לבית הזה, בית של שני הורים עצמאיים, חרוצים, אוהבים לעבוד, חולמים, מגשימים, מתאכזבים. אלה הערכים שהם גדלים עליהם כולל זה שאמא לא תמיד תהיה האחרונה להגיד להם לילה טוב לפני השינה. ברור שלאורך השנים היו וויתורים ועוד יהיו ואלה דברים שנלקחים בחשבון בכל משפחה. בגדול אנחנו מנהלים בית לא רגיל לגמרי במובן הזה ואנחנו משתדלים אפילו מאוד לסדר ולהסתדר בתוך סוג כזה של בלאגן חיים".

 

איך זה לגדל תאומות?

"אני כבר כמעט תשע שנים אמא לתאומות וזה לא נעשה קל יותר, רק מתרגלים. אני יכולה להגיד שבשנים האחרונות אני גם נהנית מזה, מהן, מכל אחת מהן בנפרד והכי הכי משלושתנו יחד. זה הכי כיף שאפשר לבקש".

 

עצה להורי תאומים?

"אני ממליצה להורים העתידים לתאומים לקחת כל עזרה שיכולה להינתן לכם - גם בכסף וגם באהבת חינם כדי שלכם יהיה זמן גם לאהוב את עצמכם, אחד את השני ואת הילדים. בגידול תאומים מרגישים הרבה פעמים, במיוחד כשהם תינוקות כמו במפעל. חשוב גם למצוא זמן לאהבה טהורה".

 

ילדיהם של נתי קלוגר ובועז רוזנברג
ילדיהם של נתי קלוגר ובועז רוזנברג | צילום: באדיבות נתי קלוגר

הדילמה ההורית של נתי

"דילמות לא חסרות, אבל בעיקר קשה לי עכשיו עם אדם, שיש לו מצבי רוח משתנים, וזה מה שמכתיב לנו את סדר היום. מצבי הרוח האלו יכולים להתבטא בכעס, מכות, בכי היסטרי, המון 'לא' ואז פתאם חיוך, צחוק וחוזר חלילה. לדעתי, הגיע הזמן שהוא  יסיים את סצינות המשחק המוגזם...אז איך מגיבים? איך מתמודדים עם המופעים הללו? מה נכון לעשות על מנת להתייחס אליו אבל גם להפסיק את המופעים האלה"?

 

טיפים להתמודדות עם מופעי גיל שנתיים


גליה אלכסנדר: "גיל שנתיים הוא גיל ההתבגרות הראשון, יש לו מאפיינים של גיל ההתבגרות כמו צורך באוטונומיה, התפתחות רגשית, קוגנטיבית, וורבלית, חברתית, תהליך נפרדות, התקפי זעם, תסכול.

 

"התקפי הזעם מקורם ברוב במקרים באמת מתחושת תסכול עמוק אבל לא תסכול מהדבר עצמו, לא בהכרח ממה שרואים על פני השטח, אלא מדובר בתסכול ממושך שמלווה את הילד לעיתים כחלק בלתי נפרד מתהליך w עדכון הגרסה' של עצמו."

 

אדם, בנם של נתי קלוגר ובועז רוזנברג
אדם, בנם של נתי קלוגר ובועז רוזנברג | צילום: באדיבות נתי קלוגר

אז מה עושים?

מתבוננים ולומדים -הכוונה היא להתבונן בילד ולנסות להבין מה יכול לגרום לתסכול בתקופה זו, האם קשה לו לבטא את עצמו? האם הוא דורש יותר עצמאות ומתוסכל שלא מקבל זאת? האם היום שלו עמוס והוא מגיע לסוף היום מותש ומוצף? התבוננות מתוך הבנה שאנחנו צריכים לנסות ולזהות את מקור התסכול העמוק יותר ולא רק את זה שעל פני השטח יכולה לעזור לנו לזהות סמנים מקדימים וכמובן לעזור לו.

 

אופטימום -בתקופה זו חשוב להקפיד שהילד יהיה בנקודת האופטימום לפחות בכל המובנים שלנו יש שליטה עליהם. כמו למשל, לדאוג שיאכל טוב לאורך היום, לדאוג לחזור הביתה מהגינה/חבר בשעה מוקדמת יחסית על מנת שיהיה לו מספיק זמן להרגעות טובה, להקפיד על שעות שינה מספיקות והליכה לישון בשעה סבירה וכשהוא לא גמור מעייפות, לעשות טקס ישנה/סיכום יום, לצמצמם אתגרים וגירויים למינימום.

 

אחד על אחד -התרופה הטובה ביותר לתקופות סוערות ומוצפות היא להחליט באופן מודע ומאורגן לאפשר זמן אחד על אחד כמעט כל יום. זה יכול להיות 5-10 דקות של משחק משותף בחדר ללא אנשים נוספים בסביבה, זה יכול להיות זמן שנכנסים לחדר והילד בוחר מה הוא רוצה לעשות עם ההורה בזמן שלהם. מה שחשוב זה לפנות זמן באופן יזום, להראות לילד שאנחנו רואים אותו ורוצים לבלות איתו, שאנחנו משאירים את הטלפון בצד ואיתו את כל העולם החיצון.
אפשור-  בגיל זה הילד זקוק ליותר מרחבים. אם נאפשר זאת באופן יזום נצמצם את מופעי התסכול. אפשרו להם יותר עצמאות, כן, גם אם זה נעשה באופן איטי יותר או יעיל פחות, קחו נשימה עמוקה ואפשרו להם את ההתנסות, היא תתסכל בהתחלה (אותו ואתכם) אבל תהיה המפתח לעידוד האמיתי שהוא זקוק לו. אפשרו יותר בחירה והשתמשו במילה "לבחור",נסו לעצור ולהקשיב בסבלנות ועם כל הלב גם כשמתקשה להסביר את עצמו.
money time - זה הרגע המאתגר ביותר, רגע ההתפרצות כשהילד מאבד את זה, מה אז חשוב? חשוב לזכור שאנחנו גלגל ההצלה ושעכשיו אנחנו במחלקת התגובה והיא הכלי החינוכי שלנו. מה זה אומר? שהתפקיד שלנו ברגע הזה הוא לנשום עמוק! לזכור שאנחנו המודל, הילד מסתכל איך אנחנו מתמודדים עכשיו כשקשה לנו.להזכיר לעצמנו שהתפקיד שלנו עכשיו הוא לא לפתוח את הבעיה של הילד, לא להעביר אותו שיעור אלא לעזור לו לאסוף את עצמו, להכיל את הכעס, להציל אותו מעצמו. זה יכול לקחת זמן והרבה אבל אם התגובה של ההורה, עקבית, אסופה, מכילה וצפויה מראש אז אנחנו נראה ירידה משמעותית בתדירות ובעוצמת המופעים. כשהילד נרגע חשוב שלא לפצות אותו או להעניש. מה שכן, תנו מילה טובה ועניינית על כך שהצליח להתגבר, הצליח לאסוף את עצמו.

 

אפסטר