מה קורה בבית של שרון אילון?

הכירו את שרון אילון, בת 44, מנהלת שיתופי פעולה עמותת 'גדולים מהחיים', פרודה ואמא לשלושה ילדים: קארין בת 11, דניאל בת 8, דן בן 5.

 

שרון מתעוררת ראשונה כל בוקר ומנסה להקדיש לעצמה רבע שעה של קפה וקריאת עיתון בשקט. "קארין כבר עצמאית לחלוטין ומבצעת את כל המטלות לבד", היא מספרת על התנהלות הילדים בבוקר. "היא מנהלת את הזמן, אבל עדיין מבקשת שאעשה לה קוקו. את דניאל קשה להעיר, תמיד היא זקוקה לעוד דקה ועוד דקה במיטה, עוד התפנקות ועוד חיבוק . דניאל מקפידה להתרחץ בכל בוקר כבר מגיל מאוד צעיר ומאוד חשובה לה ההופעה החיצונית. לקארין הנראות בבוקר הגיעה בגיל מאוחר יחסית, אני חושבת שרק בשנה האחרונה. דן, בן הזקונים, כבר מתחיל להראות עצמאות. יש בקרים קלים שבשעה  07:30 הם יורדים למטה, אוכלים משהו ומתארגנים, אבל עדיין בשעה 08:15  אני כבר צריכה לשים את הבית על מצב טורבו ומדד הלחץ עולה, בעיקר בשל העובדה שלדניאל לוקח זמן. לי קשה עם האיטיות של הבוקר כך שהרבה פעמים אני יכולה לקחת את דן ברגל, לחזור ואז לקחת את הבנות ברכב (ברמת השרון מתחילים ללמוד ב- 08:30).

 

דן נמצא במסגרת הגן עד 16:30 ואז בא אליו חבר או שהוא הולך לחבר. השנה לא היו לו חוגים. הבנות חוזרות הביתה בצהריים. אני לא נמצאת ומקבלת אותם מטפלת שמכינה להם אוכל. אני חוזרת מהעבודה ב-16:30. בזמן שאני לא נמצאת הן בדרך כלל רואות טלוויזיה. לדניאל היו פעמיים בשבוע שיעורים פרטיים. עברנו שנה לא פשוטה מאחר והיא שברה את הירך.

 

אחר הצהריים מוקדש לחוגים וחברות ואז כמובן בשיתוף עם ארז (אבי ילדיי ובן זוגי לשעבר) אנו חולקים את מטלות ההסעות.

ארוחת הערב מוגשת בשעה  19:00, משימה לא פשוטה בעליל. הרגלי האכילה של דן לא טובים ובכלל קשה להושיב אותם לארוחת ערב".

 

 

איזו אמא את? והאם את האמא שחלמת להיות?

"אני מאמינה בעצמאות לילדים. אני לא אכין לילדים את השיעורים ואני חושבת שזו אחריות של הילדים, בד בבד אני משתדלת לדעת מה קורה. קארין עושה את הכל בעצמה, דניאל צריכה שאבדוק מה היה, אם היא אומרת לי שאין שיעורים אז אני מאמינה לה. המציאות מראה שאני צריכה לבדוק אותה יותר ואנחנו עובדות על זה. אנחנו בתהליך ולפני העלייה לכיתה ג' אצטרך לקבוע גבולות וחוקים. הם תמיד יתקשרו/ישאלו אותי לגבי הליכה לחברים או הזמנת חברים אליהם ואת זה אני מאוד מעריכה ואוהבת. אני אוהבת את האמא שאני, אני מרגישה שאני מאוד נוכחת בחיים של ילדי מצד אחד ומצד שני לא משתלטת להם על החיים. אני חושבת שהתערבות יתר לא תורמת לעצמאות של ילדים. אני משתדלת לתת להם בוקר נעים ותמיד פותחת בחיבוק ונשיקה. לפני כל יציאה מהבית אני תמיד דואגת להיפרד מהם ולתווך את המקומות אליהם אני הולכת. חשוב לי שהם ידעו שאני אמא עסוקה. משעה מסוימת של היום זה הזמן שלי וחשוב לי שהם ידעו את זה".

 

את עוסקת הרבה בעשייה חברתית ותרומה לקהילה, הילדים לוקחים בזה חלק?

"הילדים בהחלט מעורבים ויודעים על העשייה החברתית שלי. הסיפור הכי מצחיק הוא, שפעם עשיתי סדר ושמתי דברים בצד והם חשבו שהכל לתרומה. את קארין לקחתי כבר יותר מפעם אחת לעזור לי בפעילויות וכל הנושא החברתי נמצא אצלם על סדר היום".מה הסוד שלך לשילוב בין קריירה ואימהות?

"אין סוד. היום מאוד צפוף ואני מנסה למצוא זמן לכל דבר. יש תקופות לחוצות יותר ותקופות לחוצות פחות, אבל אצלי קודם כל זה אימהות ואח"כ קריירה. מאוד קשה לי לחזור אחרי 16:30-17:00 הביתה ואני ממש מרגישה חוסר נוחות עם זה . אם הייתי צריכה לבחור אחד משני הדברים הייתי בוחרת בהורות, כי אני לא מאמינה בלנהל את הילדים מרחוק, אני רוצה לראות ולהרגיש אותם. חשוב לי לעשות איתם פעילויות מגוונות ולא רק להיות נהגת. בעיקר אני אוהבת להיות איתם בטבע, בים, או בטיולים.

מה שכן למדתי עם השנים זה יותר להאציל סמכויות ופחות לנסות ולעשות הכל בעצמי, כי זה פשוט לא הולך. כן לבקש עזרה ולתווך את הדברים שצריך לעשות".

 

האימהות השפיעה על קבלת ההחלטות שלך בתחום הקריירה לאורך השנים? היו דברים שלא עשית או לא לקחת על עצמך כי את אמא?

"לאורך כל השנים ההחלטות שלי היו מושפעות מהעובדה שאני אמא, כי תמיד היה לי ברור שאני רוצה להיות בבית בשנה הראשונה שלהם עד שהם מתחילים ללכת למסגרות.  יחד עם זאת, אני  זוכרת את קארין בסלקל בפגישות כאשר הייתי מנכ"לית עמותת "לב אוהב".

כשילדתי את דניאל ישר הלכתי ללימודים במכון אדלר, ועם דן היו גם פרויקטים שעשיתי . היה לי מזל ולא הייתי צריכה לעבוד במשרד מלאה למחייתי בשנים שגידלתי את הילדים. עכשיו המצב קצת שונה ואני מרגישה את העומס והלחץ. מצד שני, הילדים כבר קצת יותר גדולים ועצמאיים".

 

איך היה עבורך המעבר לאימהות? המעבר מזוג לזוג פלוס ילדה?

"הגעתי לזוגיות עם ארז כבר מאוד בשלה לאימהות, שנה אחרי היכרותנו כבר דיברנו על זה וזמן קצת לאחר מכן נכנסתי להריון, כך שלא הייתה לנו תקופה ארוכה מידי שהיינו רק זוג. המעבר היה מאוד טבעי . השינוי הרציני הגיע עם הלידה של דן, אני חושבת שהוא הפך את המבנה המשפחתי למורכב יותר עבורי ופעם ראשונה הרגשתי שאני לא משתלטת על הכל".

 

נפרדת לא מזמן מבן זוגך, צעד משמעותי למשפחה כול., איך הילדים קיבלו את הבשורה? מה עזר לך ברגע הזה שצריך לתווך לילדים את המציאות החדשה?

"אני חושבת שזו ההחלטה הכי קשה שקיבלתי בחיים והסיבה לכך היתה כמובן הילדים. כל הרעיון של לפרק משפחה היה עבורי בלתי נתפס והמחשבה על הצורך 'להתחלק' בילדים ולפרק להם את התא המשפחתי תלווה אותי תמיד. אבל, בסופו של דבר, צריך לחשוב מה טוב בשבילנו ואם התיווך לילדים הוא טוב אז הדברים עוברים חלק עד כמה שאנחנו יכולים לשלוט בתהליך. אני וארז רואים את טובת הילדים לנגד עינינו כל הזמן, לכן לפני שסיפרנו להם הלכנו לייעוץ מקצועי על מנת שיסבירו לנו איך להסביר להם. ילדים הם חכמים וככה אני גם תמיד מתייחסת אליהם. לשמחתי הם קיבלו את כל העניין בצורה מאוד בוגרת. הם רואים הורים שאוהבים אותם ומכבדים אחד את השני ואלו ערכים שמאוד חשובים לי".

 

מתבגרת אחת כבר יש לך בבית והשנייה מתקרבת אליה בצעדי ענק. את מרגישה כבר את ניצני גיל ההתבגרות ביומיום שלכן?

"תמיד אני אומרת על קארין, בתי הבכורה, שהיא נולדה מתבגרת והתפתחה להיות ילדה בוגרת ואחראית. את גיל ההתבגרות אני רואה בעיקר בלבוש שלהן ולעיתים בתשובות שלהן, אבל נכון לעכשיו אני מחבקת את שתי הבנות שלי ומוקירה את ההתנהגות שלהן . בינתיים אין לי תחושה של מרד נעורים, אבל כולם מזהירים שאי אפשר להתחמק מזה וזה עוד יגיע. אני לוקחת את הדברים בקלות יחסית ובפרופורציה ואני גם לא אמא חרדתית, כך שאני מאחלת לעצמי לעבור את זה בקלות".

 

איך היחסים בין הילדים? מה הקו המנחה מבחינתך בהתמודדות עם יחסי האחים?

"כקו מנחה אני משתדלת לא להתערב בעניינים שלהם שביניהם, כאשר הקו האדום שלי הוא אלימות. הם אוהבים להשתובב ולתת כאפות אחד לשני, אבל כשאני רואה בבירור מי מתחיל אני מיד מפרידה ויש לי אפס סובלנות לאלימות".

 

הדילמות ההוריות של שרון

"דילמה עיקרית סובבת סביב הלימודים של דניאל, שמאד קשה לה לשבת לבד לעשות שיעורים, לקרוא, לבצע מטלות ולהיות אחראית להגיע הביתה, לפתוח תיק ולראות מה היה היום. איפה עובר הגבול שלי כאמא? בעיקר שאני לא חושבת שאני צריכה לעשות עבורה ולהזכיר לה כל הזמן. הנושא השני הוא סביב הארוחות המשפחתיות, שמאד קשה לי להושיב אותם אפילו לעשר דקות בשקט לארוחת ערב".

 

גליה: "בנוגע לארוחת הערב זה באמת לא פשוט. נכון שמדברים בשבחה של ארוחת ערב משפחתית, אך בפועל כולנו יודעים שזה לא פשוט לארגן את כל הילדים לישיבה נינוחה באותה שעה של היום ולא פעם הארוחה הופכת מתוחה, כזו שמלווה בהרבה ביקורת והערות ולא בדיוק זמן האיכות שייחלנו לו.

 

לכן העצה שלי היא לחשוב עד כמה זה חשוב לך, להסתכל רגע על התוצר ולשאול האם זה לא מייצר בדיוק את ההיפך? את הרגשת הסלידה, את זה שלא כיף לשבת לארוחת ערב או שמגיע לחץ סביב זה? כשאנחנו באים להציב גבול חשוב מאוד שאנחנו ההורים נהיה סגורים על ההכרחיות שלו, נראה שהוא מתאים לבני הבית. הילדים יכולים ליישם אותו ואנחנו יכולים לאכוף אותו. לפעמים יש כללים ששווה לבדוק את השפעתם על האווירה המשפחתית ולנסות להגיע לפתרון ביניים. חשוב לשאול את עצמנו מה חשוב לי יותר? אווירה נעימה, ארוחת ערב קלילה או שכולם ישבו על הטוסיק סביב השולחן?

 

לעיתים, הדרך הטובה ביותר להכניס שינוי מתחילה בלהרפות, לשחרר, להמשיך להוות דוגמא כמבוגר, שזה חשוב לו ולחכות לשעת הכושר כשכבר אין מאבק ואז לנסות ולחזור לזה מתוך שיחה והסכם עם הילדים. כשהמחיר עולה על הרווח שווה לעצור למחשבה".

 

טיפים בנושא מטלות, הכנת שיעורי בית ולמידה במהלך חופשות החגים:

"אני את בית הספר כבר סיימתי" - נכון שיש גישה רווחת של הורים שאומרת שהשיעורים המטלות והאחריות כולה של הילדים, כמו שיש הורים שלוקחים על עצמם את מלוא האחריות וזו ילדותם השנייה. חשוב לזכור, שהמקום הטוב כמו תמיד נמצא באמצע, ויש גם "אבל". למעשה, ילד שמתחיל כיתה א' הוא כמו מבוגר שמתחיל מקום עבודה חדש ועל אף שיש לו את כל היכולות והכישורים המתאימים הוא זקוק לחפיפה על מנת ללמוד את דרישות התפקיד. יש ילדים שמצליחים לקחת על עצמם את האחריות ולהפגין עצמאות מהר יותר ויש שקצב ההסתגלות שלהם למערכת הדרישות איטית יותר והם נדרשים לחפיפה ארוכה יותר.

 

העברת האחריות צריכה להיות הדרגתית - בהתחלה מדריכים, עוזרים להתארגן, מזכירים אם צריך, עוזרים בהבנת המטלה ולאט לאט מעבירים יותר ויותר אחריות לילד.

יכולת התארגנות - יכולת ההתארגנות משמעותית ומשפיעה על מידת לקיחת האחריות של הילד. ילדים שמתקשים בהתארגנות יזדקקו לעזרה (בהמשך החיים יהיו להם כל מיני כלים טכנולוגים ואסטרטגיות על מנת להתנהל על אף קשיי ההתארגנות). אפשר להתאמן בבית על יכולת ההתארגנות דווקא באזורים שלא קשורים לבית הספר. כמו למשל, ללמד איך לארגן תיק לפני שהולכים לישון אצל חברה, איך מארגנים תיק לחוג וכו'. החלק הכי קשה בהכנת שיעורי הבית זה השלב של ההתארגנות לקראת... בשלב זה יהיה הגיוני ונכון שנעזור לילד שקשה לו ההתארגנות תוך שאנחנו מדריכים אותו ולא מבקרים אותו.

 

אבחון במידת הצורך - אם לאורך זמן, בצורה שיטתית בכיתה ובבית רואים קושי בהתארגנות והתגייסות למשימות שווה לתת את הדעת ולבדוק האם יש בסיס אובייקטיבי לקושי.

 

מערכת היחסים לפני הכול! חבל לקלקל את הקשר בגלל שיעורי הבית. אם צריך תעזרו במורה פרטית, תנו להורה שנהנה מזה יותר לעזור בשיעורים, רק שלא תגיעו לאמירות ורגשות קשים שהילדים ייקחו איתם בהמשך הדרך. חשוב להגיד לילדים שהם חשובים לנו יותר מכל מטלה ושאנחנו שם לעזור להם, אך לא לעשות במקומם.

 

בחופש חשוב להיות בחופש - נכון שחשוב לעשות את המטלות שנתנו לחופש וגם חשוב לשמר את הקריאה, אך גם חשוב לאפשר לילדים להתאוורר. הדרך הנכונה ביותר לעשות זאת היא לקבוע "כללי חופש", שאומרים שלא בכל יום יש למידה, תרגול או חזרה, אבל יש ימים קבועים ומספר פעמים קבוע בשבוע ופרק זמן מוגדר מראש לחזרה ותרגול. נסו להכין תכנית שבועית עם הילד כך שיש לו את הבחירה מתי נכון לו להתחייב לתרגול ואז דאגו לעזור לו לעמוד במשימה.

 

עידוד - לעידוד זקוק הילד שקשה לו. כל הילדים רוצים להיות ילדים טובים ותלמידים טובים אבל לחלקם המשימה קשה יותר מכל מיני סיבות ובדיוק משום כך הם זקוקים לעידוד שלנו, גם אם זה על מאמץ קטנטן. חשוב לראות את ההתקדמות ולהדגיש שאנחנו יודעים שהם לא מתים על זה או שזה קשה להם ובכל זאת עשו את זה (גם אם זה לא מושלם). בלי עידוד המוטיבציה הולכת לאיבוד וזה חבל! בואו נגיד מילה טובה, ננמיך צפיות בתור התחלה וניתן להם את הבוסט ההתחלתי.