איזה מין אבא הוא יובל המבולבל?

הכירו את יובל שם טוב (יובל המבולבל) בן 44, כוכב ילדים אהוב, נשוי למיכל בת 40 - עמוד השדרה של הבית. השניים הורים לפלג בן 12, גיא בת 10, אופק בן 8, בר בן 6, מטר בן 3 וגפן בן 8 חודשים.

 

סדר היום במשפחת שם טוב לא ממש מתחיל בילדים שמתעוררים עם יובל המבולבל ולובשים חולצה מהרגליים ומכנסיים מהראש... "מטר מעריץ את הדמות שלי", אומר יובל, "הוא כל יום לובש את הבגדים של יובל המבולבל. אבל ברצינות, אנחנו לרוב קמים סביב 6:30. לפעמיים אני מכין סנדוויצ'ים ולפעמים מיכל, פעם אני מלביש ופעם מיכל. לפעמים יוצא שאני חוזר מאוחר מהופעות ואז מיכל עושה את הכל. הגדולים מתארגנים לבד, את פלג לוקח זמן להעיר. מיכל אחראית על הסדר ואני... מנסה להיות סמכותי. מטבעי אני כמו ילד - הכל בסדר, קשת וחיוכים.

 

אני אוהב לשחק ולצחוק, ולפעמים מיכל חושבת שזה מוגזם. למדתי את חשיבות הגבולות והבנתי שחשוב שהחופש יהיה במסגרת הגבולות, אחרת אין באמת חופש. זה לא שאין גבולות, יש גבול למשל סביב המסכים, שעה מסכים ביום. זה עובד לנו טוב. בהתחלה היה קשה, הילדים הפגינו נגד החוק החדש אבל אחרי כמה ימים ראינו תוצאות, פחות עצבנות וממש תענוג לראות איך הם מדברים ביניהם. זה היה רעיון גאוני של מיכל".

 

איך מתפעלים בית עם שישה ילדים?

"מדהים לראות איך כל אחד מושך את השני למעלה. הגדולים מושכים את הקטנים, מלמדים את הקטנים, מטפלים בהם. יש שלב שזה פשוט זורם והגדולים לגמרי נותנים יד לקטנים".

 

יש הרבה מריבות?

"למיכל יש כללים. בגדול, לא מתערבים במריבות עד שזה מגיע לאלימות. אני לפעמים מכבה שריפות וזה לא טוב, אני יודע. למשל, אם רבים על צעצוע אני אקנה עוד אחד ואני יודע שזו טעות. אני לומד הרבה ממיכל".

 

עד כמה הילדים מעורבים בקריירה של יובל המבולבל?

"אני נעזר בילדים. פלג אלוף בלהמציא סיפורים ולצייר דמויות, ונעזרתי בו במהלך כתיבת הספר 'המסע לכוכב'. הוא ממש היה לי להשראה ועזר לי לפצח את הדמויות. הספר מדבר על מסע פנימי לאור שנמצא בכל אחד, הרעיון הוא לחפש את הכוכב הפנימי. הריפוי נמצא בלאהוב את עצמנו וזה מסר שחשוב לי מאוד. אני מעביר אותו בכל דרך אפשרית לילדים שלי.

מטר, למשל, התחיל לראות ביוטיוב את פינוקיו ואז אמר לי יום אחד: "למה אתה לא עושה הצגה על פינוקיו?" ומשם נולד הרעיון הראשוני להצגה החדשה שלי, 'פינוקיו', שעלתה לאחרונה לבמות ומשם התפתחה להרפתקה סוחפת, מוזיקלית, עשירה וצבעונית. מטר אפילו כתב שירים להצגה, שלא נכנסו, אבל אני מבטיח שאם הוא יבוא לראות את ההצגה, אני אשיר לו אותם".

 

הילדים באים להופעות?

"הם באים לחזרה הגנרלית. הגדולים פחות בעניין, יותר מחפשים להסתלבט ומחפשים חורים בעלילה. הקטנים ממש נשאבים וחיים איתי את זה".

 

איזה אבא אתה בבית? אבא יובל או אבא יובל המבולבל?

"בבית אני אבא יובל, אבל אין ספק שאני אבא אחר. אני ממציא משחקים, מצחיק אותם, יש בי משהו מיובל המבולבל, כל הדמות מבוססת על אמת. לי בעצמי קצת קשה להפריד".

 

אתה אדם עסוק. כמה זמן יוצא לך לבלות עם הילדים?

"יש לי חוק- אם יש לי שעה פנויה, אני הולך הביתה להיות איתם. בשבתות אני איתם, זה הזמן ביחד. שישי בבוקר זה הזמן שלי עם מיכל, עושים קניות, מסתובבים ואז הילדים חוזרים ומתחילים להתארגן לשבת. אנחנו משמיעים מוזיקה לשבת, כמו רמי קלינשטיין. בר אחראי על עמדת המוזיקה, אני מכין טחינה, זו המומחיות שלי, ואז עושים קידוש, כיפות, אוכל. הילדים יודעים שקידוש זה קידוש גם אם לא בא להם. בזמן הארוחה הילדים בעיקר מסתלבטים על השטויות והקולות שאני עושה. אחרי האוכל יש מנהג קבוע- אנחנו רואים כולם יחד סרט שאני בוחר, ואני מדבב את כל הסרט. סרטים כמו שליחות קטלנית, הנסיכה הקסומה, הסיפור שאינו נגמר, המספריים של אדוארד ועוד. בשבת אנחנו לרוב מטיילים".

 

איך אתם יכולים לטייל, לא עוצרים אותך כל רגע? איך הילדים מגיבים לזה?

"אנחנו תמיד מחפשים מקומות נטולי אנשים, סתם... אני לא יכול להסתגר. יש לי שיטות להיות בלתי נראה, משקפי שמש, כובע ובגדול אנחנו לא הולכים למקומות עמוסים בילדים ומשפחות".

 

אם בכל זאת מתנפלים עלייך ילדים והורים בזמן טיול משפחתי?

"אם יש לי זמן, הילדים מתורגלים, הם מחכים בזמן שאני מצטלם עם הילדים. אני מיומן, כבר יודע לתפעל הכל מהר. אם אין לי זמן, אני אומר בצורה מכבדת שאין לי זמן ושאני עכשיו עם המשפחה שלי".

 

הגדולים מפרגנים? הם כבר בגיל ההתבגרות, אתה לא עושה להם בושות?

"הגדולים יודעים שבזכות מה שאני עושה אני מפרנס את המשפחה בכבוד. הם מבינים שזו הפרנסה של הבית ומכבדים את זה, הם גם יודעים שמעבר לכך, עבורי זו שליחות של ממש. הם לא מתביישים בי, אולי לרגעים נבוכים אבל יש מעמד במדינתנו הקטנה והם יודעים להעריך את זה.

 

עכשיו, למשל, התחלתי לעשות הרצאות למבוגרים ואני מרצה בבית הספר של הבן שלי, והוא דווקא מקבל את זה באהבה ופרגון".

 

מה מאתגר עבורך בהורות?

"מה שהכי מאתגר אותי זה להיות השוטר הרע. אני מטבעי לא כזה, אבל התחלתי לאחרונה להבין באמת, שחוסך שבטו שונא בנו וזה לא קל פתאום להיות כזה, שנים לא הייתי אבא כזה.

 

מטבעי אני רוצה לבחור תמיד בשמחה, אבל אני מבין שלטובת הילדים צריך להיות גם סמכותי. לפעמים אני חי על תרבות ה'יאללה, נזרום', וזה כבר לא עובד. אני מבין שאני חייב לקחת אחריות. אני נמצא בסיפור ואני הסופר, אני יכול וצריך לנתב אותם. אני לא רוצה לגדל ילדים מפונקים אלא ילדים שיכולים להתמודד עם החיים, עם מסגרות.

עברתי תהליך בשנה האחרונה. מיכל, אמא נפלאה, עשתה ועושה כל כך הרבה טוב ואני הייתי על תקן הסבא שכיף להשתולל איתו. בשלב מסוים שמתי לב שהילדים לא ממש שמים עלי ובמקביל עברתי משהו עם עצמי שהיה ממש מקביל לסיפור של פינוקיו. מצאתי את עצמי בכלוב של זהב. לא הייתי מאושר. אמרתי לעצמי שאני רוצה לחזור חזרה למקורות, כמו פינוקיו שרוצה לחזור לסבא ג'פטו. זה הוליד שינוי בהורות שלי, הפכתי ליותר מעורב, מעורב בבוקר, משתדל לבלות איתם אחד על אחד (אתמול למשל לקחתי את מטר להצגה של דוד חיים, רק אני הוא)".

 

אתה מצליח למצוא זמן אחד על אחד עם שישה ילדים?

"גם 10 דקות ביום זה משהו. עם גיא אני מנגן יחד על הפסנתר והיא אוהבת חידות. עם פלג יש לי עולם שלם סביב הקומיקס, לאופק יש חוש עסקי מפותח, הוא אוהב חשבון, אז אנחנו 'עושים עסקים', בר אוהב להשתולל ולעשות קרבות, מטר צולל איתי לדמות של יובל המבולבל ופינוקיו וגפן, הוא כולו חיוך, כיף של ילד".

 

יש דילמה נוספת שמעסיקה אותך סביב התפקיד ההורי?

"כשגדלתי, אבא לא היה בבית וגם אני לא הרבה בבית. מצד אחד, אני מבין שחשוב שאבא יהיה בבית ומצד שני צריך לפרנס ויש לי שליחות, ואני כל הזמן מנסה לאזן בין הורות לקריירה. אבא שלי לא היה בבית אבל למדתי ממנו מה זה מוסר עבודה. הייתי רוצה להקפיד להיות לגמרי איתם כשאני כבר בבית. אני משתדל לכבות את הטלפון ופשוט להיות איתם, אבל מודה שהאיזון הזה או שאלת האיזון מעסיקה אותי כל הזמן".

 

5 טיפים בנושא סמכות הורית והצבת גבולות:

גבולות עושים באהבה

גבולות הם ביטוי לאהבה, כבוד ודאגה. בכל מערכת יחסים מתבסס באופן טבעי הרצון לשמור על יקירינו, לדאוג לבריאותם ושלומם, לאפשר להם להרגיש בטוחים בקשר וכדאי לכבד אותם ואת עצמנו. הילדים לומדים שיש מי ששומר עליהם, מגן עליהם וסולל להם את הדרך ללמוד מה נכון או לא נכון, מה מותר או אסור. ילד שחווה הגנה דרך גבולות גזרה ברורים שחוקי הבית מאפשרים, יכול להיות פנוי רגשית לעבור תהליכי התפתחות, לחקור את העולם, לפתח כישורים ופשוט להיות ילד.

 

משמר הגבול

גבולות הם לא דיקטטורה. השאיפה היא שבבית יהיו מספר גבולות בודדים שהם בגדר "ייהרג ובל יעבור". מעבר לכך, יש הרגלים וחשוב שיהיה גם הרבה מקום לבחירה, לעצמאות ולהרגשת חופש במסגרת הגבולות. אם בבית יהיו הרבה חוקים וכללים, ההורים יעבדו קשה על מנת לאכוף אותם, הילדים ככל הנראה יתנגדו או ינסו בכל דרך להשיג מעט חופש ושליטה, ובסופו של דבר המצב יוליד מאבקי כוח ותשישות של ההורים.

 

שיח חיובי

את חוקי הבית רצוי ולרוב אפשר לנסח על דרך החיוב- מה כן אפשר אצלנו בבית? למשל, אצלנו בבית אוכלים סביב השולחן, אצלנו בבית אוכלים ממתק אחד ביום. ההצגה החיובית מייצרת פחות התנגדות של הצד השני ומלמדת מה כן אפשר, ולא משאירה את הילד עם חווית ההרעה בתנאים.

 

עצור! גבול לפנייך

הגבולות הם שלי. את הגבול אני לא מציב לילד אלא מבטא את הגבולות שלי, ההורה. בהצבת גבול אני מעביר את הערך שלי ומה אני אעשה כשאתה תעשה.

 

לכולנו יש גבולות המבוססים על סולם הערכים שלנו. חשוב שנקשיב לגבולות הפנימיים ונפעל מתוך מי שאנחנו ולא מתוך מה שאומרים לנו שנכון שיהיה. אין חוק או גבול או כלל שיהיה נכון לכל המשפחות ולכל הילדים. נכון לעצור ולהתבונן במשפחה הפרטית שלנו ולראות מה הצורך, איפה יש חוסר בהירות ואיפה הילדים ואנחנו זקוקים לסדר.

 

נחישות, בהירות ועקביות

הסוד טמון ביכולת של ההורה להיות עקבי, נחוש ובהיר לילדיו.  אם אנחנו מציבים את הגבולות של עצמנו בצורה מאופקת, מכבדת ועקבית ומוכנים להכיל את התסכול של ילדינו, סביר שהמסר יעבור והילדים יפנימו את הערך. אם עובר זמן ועדיין אנו מוצאים את עצמנו במאבקים או מו"מ, חשוב לעצור למחשבה ולהבין מה לא מאפשר לילדים להטמיע את הערך והלמידה.