הצצה לבית של ג'ני צרווני ורוני מאנה

הכירו את ג'ני צ'רווני, בת 35, מעצבת פנים ופרזנטורית של חברת האופנה "ICE CUBE", נשואה לרוני מאנה, בן 58, איש עסקים. השניים מתגוררים בתל אביב.

לרוני שני ילדים בוגרים מנישואיו הראשונים לניקול הלפרין, יולי בת 23 וסער בן 20, וביחד הם הורים לאמילי בת ה-3.5.

 

סדר היום בבית משפחת מאנה מתחיל כשג'ני מתעוררת סביב 6:30-7:00. "בבוקר אני חייבת להתאפס, חייבת זמן שקט לעצמי". ב-7:20 ג'ני מעירה את אמילי והן מתחילות את התארגנות הבוקר שצריכה להסתיים עד 8:15. "הכל בלחץ, לחץ, לחץ. יש מעט זמן וצריך להספיק להתלבש, לצחצח שיניים, לאכול ולהגיע לגן עד 8:30. לפני שבוע היה משבר חוצה גבולות, אמילי פשוט לא רצתה ללכת לגן ולא הסכימה להתלבש ולא רצתה ללבוש כלום, פשוט הירושימה בבית. באותו הרגע הבנתי שאני חייבת לעשות סדר, לשים לזה סוף ואמרתי לאמילי שמהיום היא תבחר לעצמה את הבגדים בערב ובבוקר היא תלבש את מה שבחרה. למזלי זה עובד. עדיין לוקח הרבה זמן להתארגן בבוקר: שוקו, קורנפלקס וכו'. הכל באווירה של הקראת זמנים, אבל בסה"כ עניין בחירת הבגדים עובד".

 

ב- 8:30 אמילי בגן וג'ני בדרכה לאימון הבוקר שמתחיל ב-9:00. אמילי נפרדת יפה בגן והחברות מאוד אוהבות אותה ומזנקות עליה כשהיא מגיעה. "אמילי ילדה נוחה, מתנהגת יפה לחברות, יודעת לחלוק דברים. היא ילדה קלה, אין קריזות שאני לא יכולה להרגיע, היא יודעת לעצור ולהקשיב, להבין ולהירגע".

 

אחר הצהריים ג'ני אוספת את אמילי מהגן, אלא אם היא בצילומים ארוכים ואז אבא רוני או המטפלת יעשו זאת. אחר הצהריים עמוס בחוגים, הופעות, חברות. "זה הזמן בו אני עובדת אצלה. החיים נחלקים לשניים: יש את ג'ני כשאמילי בגן ואת ג'ני כשאמילי לא בגן. מהשעה 16:00 אני מפסיקה להיות אני והופכת לאמא של אמילי. כל יום כשאני אוספת אותה, אמילי שואלת 'מה עושים היום?'"

 

אמילי ילדה חברותית ומאוד אוהבת לארח. יש ימים שמגיעות אליה אחרי הגן שתי חברות, מתחפשות, מכינות פיצות, אוכלות ארוחת ערב עם מפה. זו ממש חוויה להתארח אצלנו. כמו לכל ילדה, גם לאמילי יש את הרגעים שקשה לה יותר לחלוק והיא מתעקשת -'זה שלי!' אבל אני מלמדת ומדריכה אותה והיא ממש מקשיבה ובסדר עם זה".

 

גם את כזו? את ורוני אנשים חברותיים?

"אני לא כמוה. אני אדם פתוח, אשת שיחה, אוהבת לשוחח אם יש איש שיחה מעניין, אבל בקבוצה לוקח לי יותר זמן. אני איתה רוב הזמן, אבל יש לה הרבה בטחון עצמי וזה לדעתי מאבא שלה. הוא אדם מאוד פתוח, יכול לדבר עם כל אחד. אמילי היא מובילה. תמיד לוקחת אחריה את כולם, הרבה ביטחון, זה בטח מאתנו".

 

בערב אמילי אוכלת את ארוחת הערב עם חברות או עם אמא ג'ני. אבא לרוב לא אוכל איתן וגם כשהוא בבית, הוא לא בבית, ועסוק בשיחות עבודה. "אחרי ארוחת הערב ולפני האמבטיה יש לנו זמן מקסים ביחד, אני משמיעה מוזיקה ואנחנו קופצות ורוקדות יחד, מוציאות את כל האנרגיה של כל היום לפני שהוא נגמר. לעשות אמבטיה היא אוהבת, כי זה זמן כיף, קצף, זמן שלנו ביחד. משם אנחנו הולכות לחדר, אני מקריאה סיפור והיא נרדמת כשאני לידה. בלילה היא קמה בשקט ובאה אלינו למיטה, אנחנו מתים על זה".

 

איזו אמא את? איך היית מגדירה את האמהות שלך?

"אני חברה, כיפית, אבל יש גם גבולות. לפעמים היא אומרת לי שהיא מחליטה, אבל לרוב אין ויכוחים - אני מחליטה ויודעת מה חשוב לי והולכת עם זה עד הסוף, גם אם יש בכי, אני לא נשברת. אני יודעת מראש אם אני מתכוונת לזה או לא, אם מראש זה לא חשוב לי, אני בכלל לא נכנסת לוויכוח.

 

לרוני יותר קשה. הוא לא עומד בזה. קשה לו לעמוד מול התסכול שלה וכשקשה לו אני אומרת לו שיצא החוצה. כאמא מאוד חשוב לי הקשר, היחסים, התקשורת, זה שאנחנו מדברות. הגננת נתנה לי טיפ, לימדה אותי שחשוב לשתף. מאז אני אוספת מהגן ומספרת לה מה עשיתי היום, ממש מספרת לה את כל היום שלי ועכשיו אני רואה שהיא למדה, היא משתפת אותי ומספרת לי לפרטי פרטים מה היא עשתה היום בגן. היא ממש למדה לשתף.

 

טיפ נוסף שחברה נתנה לי הוא שיטת הפלוסים והמינוסים. אם היא מתנהגת יפה, אנחנו כותבות במחברת + ואם מתנהגת לא יפה או עושה משהו אסור אנחנו מסמנות - . אימצתי את השיטה, ובסוף כל שבוע אנחנו בודקות אם יש יותר פלוסים או מינוסים ואם יש יותר פלוסים היא מקבלת מתנה שהיא בוחרת. זה עבד כמו קסם, אפילו קצת היינו בהלם".

 

אתם מתמידים עם השיטה? זה מחזיק מעמד לאורך זמן?

"היא בסך הכל ילדה טובה, כך שאין בזה הרבה צורך, והיא גם למדה והפנימה שהיא עלולה לקבל מינוס ומתיישרת. למשל, בקיץ הייתה תקופה שהיא הייתה דורשת ומקבלת הרבה שוקולד קינדר. אני הייתי נותנת, רוני נתן, סבתא נתנה ושמנו לב שזה ממש מוגזם. היא כבר לא ידעה את נפשה מרוב המתוק והסוכר. ברגע שהגבלנו אותה, היו הרבה בכי וצרחות, אבל ברגע שהיא הבינה שהיא הולכת לקבל מינוס, הבכי פסק והיא הבינה מתי היא תקבל שוקולד ומתי לא תקבל.

 

כשאני מגיעה לקצה, אני מבקשת מרוני חמש דקות. הוא מחליף אותי ואני מתאווררת. אני לומדת הרבה על ילדים מאז שאני אמא, אני לומדת איך הילדים מבינים דברים. למשל, אמילי מדברת עברית ורוסית. עם המטפלת היא מדברת רק רוסית, עם אבא עברית ואיתי גם עברית וגם רוסית, תלוי בסיטואציה. רוני התנגד בהתחלה לכך שהיא תדבר רוסית, אבל התעקשתי, זה חשוב לי. מילות אהבה היא אומרת ברוסית, זו שפת האם שלה ואני מסבירה לה את זה, שזו השפה שאני גדלתי עליה".

 

איזה אבא רוני? זו הורות בגיל לא צעיר ואחרי שהוא כבר אבא לשני ילדים. זה יתרון או חיסרון?

"רוני אבא מפנק. הוא לא זוכר כלום מהגידול של הילדים הגדולים. לפעמיים הוא מתייחס אל אמילי כגדולה ולפעמיים כאל תינוקת, לא תמיד הוא מחובר לגיל האמיתי שלה או לציפיות ריאליות. רוני לוקח אותה היום להצגה, אבל זה לא קורה הרבה. יש להם דברים שהם עושים יחד, זמן עם אבוש, אבל רוב הזמן היא מבלה איתי."

 

ומה לגבי שיתוף פעולה הורי-זוגי? אתם מפגינים חזית אחת? יש פערים בסגנונות ההורות שלכם?

"אנחנו בסך הכל בסדר בשיתוף הפעולה הזוגי. רוני נותן לי את ההובלה. אני למעשה מחנכת שני ילדים, גם את אמילי וגם את רוני. אולי הייתה פעם אחת שאמרתי לאמילי לא ורוני המרה את פי וזו הייתה הפעם האחרונה. הם בעצמם סוג של ילדים. אני הסברתי לרוני שזה לא הופך אותו לאבא טוב, שזה לא עוזר אלא יותר גרוע, זה נותן לה כוח, עכשיו זה שוקולד קינדר ומחר אוטו ודברים גדולים אחרים".

 

יש לה קשר עם האחים הגדולים שלה?

"בטח. הם מגיעים לביקור פעמיים-שלוש בשבוע. הם אוהבים אותה ומתייחסים אליה מקסים, היא מבינה שהם האחים שלה אבל אני מניחה שזה מוזר לה ביחס לאחים של הילדים בגן. יש לה בני דודים שהיא קוראת להם 'אחים שלי', אולי זה קצת מבולבל אצלה".

 

איפה הדילמה ההורית שלך? במה היית רוצה שאעזור?

"איך אני מלמדת את אמילי לאכול אוכל בריא ומגוון יותר? אמילי היא לא ילדה שצריך להכריח לאכול, אבל היא לא מגוונת ולא מוכנה כמעט לטעום דברים חדשים. הייתי רוצה שתאכל טחינה, אוכל מבושל. בגן היא אוכלת רק את הפחמימה ואני כל הזמן מציעה לה ומבקשת שתטעם והיא מסרבת. אני משתדלת לא ללחוץ, אבל העניין של אורח חיים בריא חשוב לי. אני עושה ספורט, לא מעשנת, אוכלת בריא ואני לא מצליחה להעביר לה את זה".

 

ראשית, חשוב לזכור שילדים לומדים בעיקר מתוך צפייה והתבוננות בהורים שלהם. הילדים לומדים פחות ממה שאנחנו אומרים להם ויותר ממה שהם רואים, מה שאומר שהלמידה של אמילי בנושא אורח החיים והמזון המגוון מתחילה בלראות את אמא שלה אוכלת. את יושבת איתה לאכול? אמילי רואה אותך אוכלת טחינה, תבשילים ועוד?

"לא, לא יוצא הרבה, פה ושם אבל אני לא יושבת לאכול איתה בכל ערב".

 

אז זו הזדמנות טובה להעביר לה מסרים וערכים. יהיה מצוין אם לפחות בכמה ערבים בשבוע תאכלי בנוכחותה ותדאגי שעל השולחן יהיה מבחר מזונות. דבר נוסף שחשוב להקפיד עליו זה לא ללחוץ או להיכנס למאבקי כוח סביב עניין האוכל. אם את מרגישה שהנושא עלה הרבה על הפרק לאחרונה, זה הזמן לדבר עליו פחות.

 

כשאת מוצאת שעת כושר, ואם זה לא לוחץ או אינטנסיבי מדי, תציעי לה לטעום ממה שאת אוכלת כפי שהיית פונה לחברה ומציעה לה לטעום, פשוט תחלקי איתה. ההצעה צריכה להיות נעימה ומכבדת וכזו שמאפשרת לאמילי גם לסרב.

 

דבר נוסף שאפשר לעשות הוא לשים לב שאמילי באמת מגיעה רעבה לשעת ארוחת הערב. לעיתים ילדים מנשנשים כל כך הרבה אחה"צ והם מגיעים שבעים לארוחת הערב.

 

 

אם את תמשיכי לדגמן אורח חיים בריא, הערך יעבור ויחלחל לאמילי. סביר שההפנמה לוקחת זמן וצריך לקחת בחשבון שבררנות באוכל היא בהחלט דבר תואם גיל שמאפיין ילדים רבים. אנחנו ההורים נמשיך לחשוף אותם למגוון רחב של טעמים, אך לפני הכל נכבד אותם ואת הבחירות שלהם.