טיפול משפחתי: הבית של שירז טל

הכירו את משפחת טל/אנדרס. שירז טל (41), דוגמנית בינלאומית, מנחה ובעלת חברת הפקות אירועים, חייה בזוגיות עם רוב אנדרס (41), סטרטאפיסט, מתעסק באומנות דיגיטאלית. שניהם הורים לתומר (9.5), בנה של רוב נשואיו הראשונים, לירם (9.5), בנה של שירז מבעלה הראשון ויחד הם הורים לניה בת השנה.

 

יומה של שירז מתחיל ב-6:30 ביקיצה טבעית, או כאשר ניה מעירה אותה. "אני אוהבת את הבוקר", היא אומרת, "החלטתי לאהוב את הבוקר".בבוקר ניה מקבלת בקבוק, הכלבה מקבלת אוכל, שירז מכינה סנדוויצ'ים ואז מעירים את לירם שמתארגן עצמאית וקם יחסית בשמחה. "ללירם חשוב להיות ראשון בבית הספר על מנת להספיק לשחק כדורגל, אז אנחנו יוצאים כבר ב7:20", מדווחת שירז.

 

ללירם טוב בבית הספר. "בהתחלה רציתי להעביר אותו בית ספר כשעברנו דירה אבל הוא ביקש שלא ואמר שטוב לו", היא מספרת, " אז הייתי מוכנה לשלם את המחיר ולהסיע בכל בוקר וצהריים לבית הספר שלא קרוב לבית. יש לו חברים, בלימודים הוא בסדר גמור ומה שחשוב זה, שטוב לו שם". בביתה של שירז כמו ברוב הבית בחודש הראשון לתחילת שנת הלימודים יש לא מעט בלגן, כי לא קל להכנס לשגרה אחרי החופשים. "ניה התחילה משפחתון ולירם כבר בכיתה ה' וזה מאוד אינטנסיבי הימים האלו של ההסתגלות", אומרת שירז. אחרי בית הספר לירם חוזר הביתה.

 

"אני אוהבת להיות בצהריים בבית ואני משתדלת להיות בבית אם אין ענייני עבודה דחופים. אני אמא שמקבלת בבית עם ארוחה חמה", היא מתוודה. אחה"צ יש חברים, חוגים והרבה הסעות. "הפכתי להיות אמא שמכינה צהריים, זה חשוב לי, כי אז יש לי הזדמנות לשמוע מעבר ל'איך היה היום? כיף!'. זה נותן לנו יותר זמן ביחד לסיפורים על אף שהזמן הכי טוב לזה הוא ללא ספק לפני השינה. יש לנו רבע שעה של שיחה כל ערב לפני השינה. בערב אנחנו ביחד, אך ההרכב משתנה. בראשון כשכולנו יחד אז יש ארוחת ערב משותפת וגם בסופי השבוע אחת לשבועיים כשהבנים איתנו אנחנו מקפידים על ארוחות משותפות.

בגדול אני מאמינה גדולה בסדר יום, זה עושה לילד חיים קלים יותר. יחד עם זאת יש אצלנו גם הרבה גמישות כי הבנים מביאים הביתה הרגלים שונים ואל נשכח שיש לכל אחד מהם עוד הורה מחנך. בגדול אין הרבה וויכוחים על סדר היום, מקסימום אני אגיד ללירם ללכת לישון ב-21:00, הוא יגיד 22:00 ונסגור על 21:30. את השעות של תומר רוב מכתיב, וכשזה לא עניין שלי אני לא מתערבת , כשזה של כולנו אני מביעה דעה".

 

עד כמה את מעורבת בלימודים ובהכנת השיעורים?

"כמו כל הילדים יש פעמים שהוא לא רוצה להתקלח או להכין שיעורים, לרוב הוא עושה שיעורים ללא בעיות ואז אני בעיקר מפקחת על הזמנים. חשוב לי שיעשה שיעורים לפני חוגים ואם יש הרבה אז לא ילך לחבר. אני אמא עם יד על הדופק".אחרי הצהריים לירם הולך לצופים או לחוגי כדורגל וג'ודו.

 

איך לירם קיבל את אחותו?

"זה מורכב. זה לא רק שלירם קיבל אחות קטנה, אלא שבמקביל כמעט נולדו לו גם שני אחים מאבא שלו. מבן יחיד 8 שנים הוא הפך לאח גדול לשלושה אחים. לא פשוט...הוא קיבל את שלושתם בהמון אהבה והוא אח מדהים, אני נפעמת מהתקשורת בינהם"."היום, בהסתכלות לאחור", שירז מספרת שלאורך השנה האחרונה היו התנהגויות שככל הנראה נבעו מהשינוי, "היו רגעים לא פשוטים, אך לא ברור האם לירם בעצמו ידע לשייך את זה לשינוי הגדול בחיים שלו"."פרט לכך שנולדו ללירם עוד שלושה אחים הוא נדרש בשנים האחרונות לקבל גם את הבן של רוב וההגדרה שם הייתה לא פשוטה. הם לא חברים, אבל גם לא אחים, אך חולקים חיים יחד. לא פשוט לתת לזה כותרת. אחד היתרונות שלנו זה שהמשפחה מתאווררת -  יש את הימים שתומר איתנו, יש את ראשון שאז כולנו בהרכב מלא, יש ימים שלירם אצל אבא שלו וכך יוצא שיש ביחד, אבל גם זמן להתאוורר. זה גאוני".

 

ואיך היחסים בין הבנים? יחסי אחים בכלל זה לא דבר פשוט אז עוד באותו הבית מהורים שונים ובני אותו הגיל, מניחה שזה מאתגר.

"היחסים הולכים ומשתפרים עם הזמן. לא היה פשוט בהתחלה והיום אחרי כמה שנים יחד כולנו במקום טוב יותר, מכבדים את המקום האחד של השני. יש אתגר מאוד גדול במשפחה מורחבת, המערכות יחסים מורכבות ומשפיעות כל הזמן אחת על השנייה. יש פערים בדרכי החינוך של רוב ושלי, יש שאלה על המקום של ההורה הלא ביולוגי, יש את ההורים הביולוגים הגרושים שהם חלק מהתמונה, הכל מורכב.כשהייתי ילדה והיה בלגן, אחד ההורים היה נותן צעקה וכולם היו מתיישרים. אצלנו זה אחרת, כל אחד צריך לגונן על שלו, אתה לא יכול ליישר את כולם לקו אחד".

 

איך בכלל הגירושים השפיעו על ההורות שלך?

"אני גדלתי בבית מאוד יציב. ההורים שלי דביקים בצורה שכבר לא קיימת היום. הגירושים היו שבר.הבנתי מהרגע הראשון שהתגרשתי שיש לזה השלכות. בהתחלה רגשות האשמה והמצפון עבדו שעות נוספות. התגרשנו שלירם היה בן שנה, הוא גדל לתוך זה. בשנים הראשונות נלחמתי על כל רגע ואבא היה קצת, 'אבא לונה פארק', כמו שקורה להרבה אבות גרושים. היום למדתי ולמדנו והדברים יותר מאוזנים. חשוב לי הזמן שלו עם אבא שלו ואני מבינה שזה חשוב ללירם וכבר לא מרגישה עם זה רע.לירם משתף אותי הרבה במה שעובר עליו ואני חושבת שזה תוצר של השנים שלנו ביחד, כשהיינו רק הוא ואני. הוא היה פרטנר, אני הייתי משתפת והוא היה משתף והיום זה השיח ביננו. אני מרגישה עכשיו את ההתבגרות שלו, השיתוף אחר, ההסתכלות על הדברים, הגישה שלו. הוא עשה קפיצה גדולה במהלך החופש הגדול, ממש מרגישים את ניצני גיל ההתבגרות.אני נהנית מזה שהוא מתבגר והשיח משתנה. אני אוהבת לדמות את החיים לים וכשהילד גדל ומבין, קל יותר לעבור את הגלים הגבוהים בים כדי להגיע למים השקטים. יש קפיצת מדרגה בשיח ביננו".

איך נראים החגים עם המרקם המשפחתי שלכם?

"אנחנו חולקים את החגים, חג אחד לירם איתי ובחג הבא עם אבא שלו. בשנים הראשונות זה היה מאוד קשה, כאילו קטעו לי איבר מהגוף, כאילו לקחו אותו ממני, היום אני כבר מכירה את זה ושמחה על הזמן של לירם עם אבא שלו".

 

לירם משתף פעולה עם החלוקה בינכם והסדרי הראייה? הוא כבר רשמית בגיל ההתבגרות

"דווקא כשהיה קטן יותר היה אומר "לא רוצה" או מביע התנגדות. היום זה זורם. אישית אני חושבת שילדי גרושים לומדים להיות מניפולטיביים, לא טוב להם אצל אמא הם רוצים לאבא ולהיפך וחשוב לא לאפשר להם את זה. כל הורה מתמודד בזמנו. חשוב שההורים יהיו מודעים לכך ולא ישתפו פעולה".

 

מה האני מאמין שלך כאמא?

"אני גאה מאוד להיות אמא. אני שלמה עם דרך הראייה שלי. כאמא צריך ללמוד שמצפון ואשמה זה החבר'ה שבאים איתך למסע וצריך ללמוד לחיות איתם. אם נדע כאימהות לנטרל את הרעש ונצליח להיות נקיות, נדע הכי טוב מה נכון למשפחה שלנו. חייבים לנקות את הרעש והבלבול".

 

מה עוזר לך לנקות רעשים?

"אני מאוד בטוחה בהורות שלי, יש לי סנטר חזק ומרכזי שמוביל אותי. יש לי הרגשה מדויקת שברור לי מה נכון לי ולמשפחה שלי עם ספר חוקים".

 

הדילמה ההורית של שירז ורוב

שירז מתארת: "כשהבנים רבים (תומר ולירם), או כשהם לא מסתדרים ולא חשובה הסיבה אנחנו נכנסים לפינה. ראשית בן זוגי בריטי כך שהגישות מאוד שונות. שנית מדובר בילד של כל אחד מאיתנו ואנחנו לא יודעים האם שנינו צריכים להתערב, רק אחד? אז מי מתערב? מה להגיד כשמתערבים?

 

טיפים לפיתרון

מריבות אחים זה לא פשוט ואף מורכב, בטח כשמדובר על שני בנים בני אותו הגיל שחולקים את אותה משפחה אך לא גדלו יחד. הבלבול שלכם הוא גם הבלבול שלהם, האם הם רבים כאחים? כחברים? כמתחרים? צריך להיות רגישים לניואנסים ולמורכבות שלהם בינם לבין עצמן עוד לפני שאתם התערבתם.כשיש צורך להתערב רצוי שאחד מכם יעשה זאת, זה שפחות מופעל רגשית. כמובן שאם אחד מהם או שניהם זקוקים לחיבוק להכלה שניכם תתנו להם את זה. כשכבר ניגשים לחדר או למוקד המריבה חשוב להגיע מאופקים ולזכור להיות ענייניים. אל תתחילו לרדת לפרטים של מי עשה למי, מתי ולמה, נסו להשתמש באמירות כלליות ואף דיפלומטיות על מנת לא לגרום לאף אחד לשלם את המחיר, להרגיש נבגד או לפסוק במשפט. נסו להרגיע את הרוחות, אם צריך אז לייצר הפרדה ובעיקר עזרו להם לצאת מההתחפרות, להמשיך לדבר הבא מבלי שאף אחד עלה על פודיום המנצח.אחרי שהפרדתם עד להרגעות הרוחות, חשוב לעזור להם לחזור לעשייה משותפת, עזרו להם לעשות איזה בונדינג על מנת שהנתק לא יהיה ממושך.חשוב לתת להם את ההרגשה שזה טבעי, חלק מלחיות יחד, קונפליקטים הם מנת חלקו של כל אדם במערכת יחסים. ההרגשה הזו שהם נורמליים והם רבים בגלל הנסיבות תעזור להם ולכם לקחת את המריבה ביתר קלות וכך יהיה קל לכולם להמשיך הלאה.

טיפים למשפחות "חדשות" או "מורכבות":

חזון משותף

לפני הכל, היה טוב עם כל זוג היה יושב לרגע, אולי אפילו לשניים, לדסקס את נושא חינוך הילדים. אנחנו מתכננים לא מעט מהחיים שלנו עם בני הזוג אך לא תמיד עוצרים למחשבה תחילה בכל הנוגע לחזון ההורי שלנו. על אחת כמה וכמה כששתי משפחות הופכות לאחת חדשה. חשוב שבני הזוג יתאמו צפיות, ידמיינו רגע ויתארו באוזני השני איך הם רואים את המשפחה החדשה. יחליטו מה הםם הקווים האדומים, איפה כל אחד לוקח את האחריות על הילד שלו ואיפה החזית משותפת. החזון יהיה כוכב הצפון שיעזור בקבלת ההחלטות בהמשך.

 

שמירה על הכבוד

מה שנכון בכל מערכת יחסים חשוב מאוד גם במערכת סבוכה שבה הרבה מערכות משתלבות זו בחיי זו. יש ילדים, יש את הגרוש/גרושה, יש את הילדים של בני הזוג ולכל אחד הרגישויות שלו, המטענים וכמובן האישיות שלו שעכשיו נדרשים ללמוד לחיות איתה. אם הכלל יהיה שמירה על כבוד כל הנוגעים בדבר יצאו הילדים מורווחים ובגדול. אגב, שמירה על כבוד הנוגעים בדבר אינה אומרת שלא מתעמתים או נמנעים מקונפליקטים. זה רק אומר שנבחר אותם בקפידה ושגם כשיש מחלוקת נזכור לשמור על תחושת הערך של הצדדים הנוגעים בדבר.

 

מכנה משותף

נסו למצוא מכנה משותף בין הילדים. לפעמיים זה תחביב, סוג בילוי, עולם תוכן ולפעמיים כמו במקרה של שירז ורוב העובדה כי נולדה אחות חדשה לשניהם הפכה אותם לאחים גדולים וזה מעתה ועד עולם יהיה החוט המקשר והמאחד ברמת שותפות הגורל. גם אם אין אח משותף אפשר לנסות ולמצוא נקודות השקה.

 

לכל אחד מקום משלו

באותה נשימה חשוב לזכור שהילדים חולקים את אותו בית בימים מסויימים ולא בהכרח רגילים ל"משפחתיות הזו שנפלה עליהם". כל אחד מהילדים מנסה בדרכו לבסס את מקומו במשפחה. לכן חשוב לאפשר להם זמנים אחד על אחד, לאפשר זמנים ביחד ולחוד ולתת להם את המקום שלכם ברמה הפיזית והרגשית.

 

קבלת ייעוץ והדרכה

לאור המורכבות שבמעבר משתי משפחות למשפחה אחת חשוב מאוד להתייעץ עם איש מקצוע ולא רק בשביל לקבל עצות טובות לדרך. כולם ירוויחו מעצם כך שבני הזוג וההורים נפגשים ומפנים זמן להעלות ולעשות חשיבה משותפת בנוגע לדילמות. שוב, זה נכון לכל משפחה אך שהג'ונגל סבוך חשוב להיצמד למדריך טוב.