טיפול משפחתי בבית של מיכל הקטנה

הכירו את משפחת ויצמן - מיכל (הקטנה) בת 33, כוכבת ילדים, ניר בן 37, איש עסקים, מתגוררים במגדל יוקרה בצפון תל אביב. יחד הם הורים ליולי בת 8.5 וליאו בן 7.5.

 

יום במשפחת ויצמן מתחיל ב-6:30. הילדים מתארגנים לקראת היציאה לבית הספר האמריקאי בו הם לומדים (מיכל: "היה לנו חשוב שאנגלית תהיה שפת האם של הילדים. לבעלי יש משפחה גדולה דוברת אנגלית בחו"ל וזו הייתה הסיבה לבחירה בבית הספר הזה. מעבר לזה אין אג'נדה סביב הבחירה").

 

בבוקר הילדים מתלבשים בכוחות עצמם, אחרי שאת צבע התלבושת האחידה הם בחרו כבר בלילה לפני. מיכל: "אני מאמינה גדולה בעצמאות, אף פעם לא נכנסתי למריבות על הבגדים ואני לא מאמינה בזה גם אם הצבעים לא תואמים או לא קשורים. אפילו קרה שבקיץ יולי רצתה ללבוש טרנינג של חורף ונתתי לה. אני לא מתעקשת על דברים לא חשובים".

 

בלילה קודם הילדים בוחרים מה הם רוצים לאכול לארוחת בוקר ומה הם רוצים בכריך לבית הספר. "זה עובד לנו מצוין, הם רגילים לזה. הגישה והסוד זה למנוע את הריבים והלחצים של הבוקר כשכולם ממהרים. הצלחנו להפוך את זה לנעים יותר וקליל".

 

הבוקר של משפחת ויצמן מתחיל לדברי מיכל כבר בנוהל הערב, אז הילדים הולכים לישון ב-20:00 וישנים מספיק שעות כך שבבוקר הם ערניים ולא עצבניים. "מגיל אפס חשוב לי שילכו לישון בזמן, גם בחופשה הם ישנים ב-20:00. הסדר חשוב לכולנו, זה כמו לנהל קונצרט".

 

אחרי שמתלבשים, מצחצחים שיניים ויוצאים לבית הספר ב-7:20  יושבים מיכל וניר לארוחת שאריות של הילדים, מקשקשים מעט ונפרדים בנשיקה כל אחד ליום העבודה שלו.

 

ב-15:30 חוזרים הילדים מבית הספר לארוחת צהרים שמיכל עוד הספיקה לבשל עבורם בבוקר. "אם אין לי הופעה, פגישה או הקלטות, אני אוכלת עם הילדים וגם ניר משתדל להגיע לארוחת הצהרים. בכלל המילה 'השתדלות' קיימת אצלנו מאוד וזו לא רק קלישאה".

 

 

אחר הצהריים לילדים יש חוגים ושיעורים פרטיים. הם דוברי אנגלית, צרפתית ורוסית ויש להם שיעורים פרטיים. יולי מתאמנת בנבחרת ישראל בהתעמלות אומנותית, כך שיש לה הרבה אימונים מידי שבוע.

 

החוגים הם בחירה של הילדים או שלכם? הם הולכים אליהם בשמחה?

מיכל: "בוודאי, הכל בחירה של הילדים. יולי ילדה מאוד חרוצה ויודעת לעמוד על שלה. הדבר היחיד שהם לא בוחרים זה ללכת לישון ב-20:00 ולאכול אוכל בריא. אני ממשיכה את החינוך המסורתי של ההורים שלי שפחות הבנתי כילדה, אך היום אני מעריכה מאוד. אני מאמינה בעצמאות ולא הייתי רוצה שיבחרו עבורי וכך הילדים שותפים מלאים להחלטות ולבחירות".

 

לפני החוגים הילדים נדרשים לסיים את משימות בית הספר. "לימודים זה א',ב', קודם לימודים ואחר כך תחביבים. אני תמיד אומרת להם שבשביל לקבל את הזכויות צריך לעמוד בחובות והם כבר למדו את זה".

 

מיכל היא אמא שהעצמאות חשובה לה מאוד: "אני בגישה של לעודד עד כמה שאפשר עצמאות". היא אמא מגוננת ונוכחת, אך לא מפספסת שום הזדמנות ללמד את הילדים שיעור, "גם בחופשה משפחתית, אני מלמדת אותם שיש תקציב. אנחנו לא בנק והילדים יודעים את זה. כל ילד מקבל את התקציב ומחליט מה לעשות בו. האמת, זה מלמד אותי הרבה על הילדים שלי. בכלל, תמיד יש הסבר סביב מה שאנחנו עושים עם הילדים, הילדים יבינו מה אפשר ומה לא, אבל תמיד יקבלו הסבר".

 

וזמן איכות עם הילדים יש? ככוכבת ילדים את יכולה ללכת עם הילדים לגינה, לסרט?

"בטח שיש, אבל יש מחיר והשלכות לכל דבר והילדים יודעים את זה. ביומיום אני לא חיה את הקריירה ומלמדת אותם תמיד לשמור על צניעות. כאמא אני מתנהגת כרגיל ובטבעיות, אז אין היסטריה". הילדים של מיכל מודעים להשלכות של המקצוע של אמא, אך יחד עם זאת מיכל מספרת שהם עדיין הולכים לקניון, לסרטים ולבילויים.

"אני מלמדת את הילדים שלכל דבר יש השלכות. גם ילד לאם רופאה מכיר את השלכות המקצוע של אמא שלו. אפילו כתבתי על זה ספר שנקרא 'אמא שלי הכי בעולם', שמדבר על כך שלכל אמא יש את העיסוק שלה".

 

 

איך הילדים משתלבים בקריירה? אתם שני הורים מאוד עסוקים.

"כשיש הפקה חדשה הם מגיעים, הבת שלי מצלמת ומעירה הערות שמאוד חשובות לי, ועם  זאת יש להם את סדר היום שלהם. הם לא חיים את מיכל הקטנה, אלא את החיים וסדר היום שלהם, בית ספר, חוגים, חברים. אני לא עושה עניין וגם הם לא".

 

"אני אפילו זוכרת פעם שרציתי שיולי תבוא איתי להופעה והיא ענתה לי, 'אמא, זה החלום שלך וזה לא אומר שזה החלום שלי'. היא כל כך צדקה וזה כל כך שימח אותי שהיא אומרת את זה".

"החיים שלנו מאוד דינאמים, במקצוע שלי יש תקופות בעיקר סביב החגים ובקיץ כשיש חמש הופעות ביום, שאני כמעט לא בבית . לקראת סוף יולי אני צפויה לקיים 4 הצגות רצופות בהיכל התרבות ת"א והמעמד הזה מאוד מרגש אותי, אבל זה גם אומר שהתקופה מעוד עמוסה וזה לא פשוט. קורה לפעמים שבתקופות עמוסות ניר צריך לנסוע במסגרת העבודה לחו"ל אבל אנחנו מתמודדים עם זה, מגבים אחד השני ונעזרים בסבתות, מסתדרים."

 

ועם הרצון לעצמאות ולאפשר לילדים בחירה, איך בכל זאת מתמודדים עם חוסר שיתוף הפעולה של הילדים?

"ברור שלכל ילד כמו לכל מבוגר יש מצבי רוח. הם רבים ומתווכחים, אבל אצלנו בבית אין צעקות, יש כללים ונהלים וכשאני רוצה להגיד לניר משהו לא בפני הילדים אני מסמסת לו. אם ליאו לא רוצה לעשות מקלחת והוא מתנגד, אנחנו מדברים ומאפשרים בחירה. כל דבר אפשר לעשות בכיף או בכעס וגם אם זה בכעס זה לא סוף העולם. אנחנו גם מכניסים הרבה הומור, מצחיקים אותם וזה לרוב עובד".

 

אומרים שבהפרש גילאים קטן יש יתרונות וחסרונות, איך את חווה את זה?

"אין שום חיסרון. בצורה קיצונית אני אומרת את זה - רק יתרון. את גם ככה בחיתולים ובג'ימבורי אז שכבר יהיה הכל יחד. ביניהם זה מושלם. אף אחד לא מפונק יותר מידי, הם חברים טובים וזה מאוזן. זה מושלם ומדהים בעיניי. זה ממש כיף לראות אותם יחד, הם מהממים, כמובן שגם רבים כמו כל האחים, אבל אז אני עוצרת ומסבירה ולוקחת בחשבון שיש קנאה וזה טבעי וגם שבכי ודמעות זה טבעי. ילד בוכה זה ילד שמלא ברגשות. אני לא אמא היסטרית, לא נלחצת מבכי".

 

"ההפרש הזה מושלם וכשאני מסתכלת עליהם אני מבינה כמה מהר הם גדלים ושאני צריכה עוד מלא ילדים."

 

הדילמות של משפחת ויצמן: מיכל לא אוהבת שיולי ישנה אצל חברות, האם שני האחים צריכים לישון יחד?

מיכל: "קשה לי כשיולי מבקשת ללכת לישון אצל חברות. לאחרונה זה קורה המון, היא מאוד אוהבת לישון אצל חברות. הן עושות מסיבות פיג'מות וקשה לי שהיא לא ישנה בבית. אני יודעת שאני לא יכולה למנוע את זה לגמרי וגם לא רוצה ועדיין זה נושא רגיש. אני סומכת עליה ודואגת לה. אני יותר רגועה כשהיא בבית והיא יודעת שאפשר לישון אצל חברות רק בחופשים וגם אז לא תמיד. למשל, בערב שישי כשיש קידוש היא לא הולכת לחברות."

 

גליה: "יולי עושה את צעדיה הראשונים אל גיל ההתבגרות. זהו שלב חשוב מאוד שבו מתחזק הצורך להיות חלק מקבוצת השווים והמתבגרים הצעירים לא יפספסו שום הזדמנות להיות חלק מבילוי משותף עם החברים. להורים בשלב זה הילדים עדיין מרגישים "קטנים" ורוצים אותם קרוב, מה שמעורר לא פעם עימותים".

 

"חשוב מאוד להבין את הצורך של יולי כמתבגרת צעירה, להבין שזה הזמן לזה ולסמוך עליה. כמובן שחשוב לתווך ולשוחח על החששות של מיכל ולתאם צפיות, מתי אפשר ללון אצל חברה, באיזה תדירות, אצל מי מהחברות, הסכם לגבי זמינות ותקשורת כשהיא מחוץ לבית וכמובן חשוב לקחת בחשבון שילדים מתמודדים עם גבולות, תסכולים ו"לא", וסביר שבהתאם לגיל גם יביעו התנגדות. הסוד להצלחה יהיה בשיח בין ההורים והילדים, הצבת הגבול בדרך מכבדת והיכולת של ההורה להכיל את התסכול של הילד שלו.

 

מיכל: "הייתה לי ולניר התלבטות האם הם צריכים להמשיך להיות בחדר משותף, הדעות היו חלוקות ולא היינו בטוחים מה נכון. כרגע החלטנו להפריד חדרים כי נראה שיולי ממש זקוקה לפרטיות. היא לא רוצה מקלחות משותפות ואמרה את זה בצורה בוגרת וברורה, רוצה פרטיות עם החברות שלה. והיופי זה שאני לומדת מהם. הם מסמנים לי מה נכון מתי".

גליה:" לינה של אחים בחדר משותף היא דבר נפלא, מקרב וחשוב מאוד לקשר, אך לא בכל מחיר ולא בכל גיל. כמובן שאם אין ברירה אז אין ברירה. אבל כשיש ברירה חשוב רגע לעצור ולחשוב על המחיר והרווח וכמובן לברר איך הילדים מרגישים עם זה".

"כשנכנסים לגיל ההתבגרות הגיוני ואף מומלץ להפריד את הלינה בפרט כשמדובר בבני מין שונה. חשוב להיות קשובים לצרכים האמיתיים של הילדים המתבגרים ולזכור שלעיתים זה מעבר לרצונות או סתם פינוק, אלא באמת צורך שהם נלחמים עליו. כשמתקבלת ההחלטה להפריד חשוב לתווך את זה לשני הילדים כך שיבינו מה מקור השינוי ושאף אחד לא ירגיש דחוי".

 

בעד ונגד - לינה משותפת של הילדים באותו החדר

מרבית ההורים וכך גם אנשי המקצוע מאמינים כי לינה משותפת של הילדים טובה לילדים ומחזקת את הקשר. אין ספק כי לחלוק את אותו חדר שינה מייצר קשר, קירבה ואינטימיות ומלמד את הילדים שותפות. אפשר לשמוע אחים שמשוחחים לפני השינה, חולקים חוויות ובונים לעצמם זמן איכות משלהם וזה נפלא ויהפוך לזיכרון ילדות חשוב ומשמעותי עבור הילדים.

חשוב לזכור שבעבר לינת אחים משותפת הייתה תוצר של בתים קטנים עם מעט חדרי שינה ואילו בימינו רואים יותר ויותר משפחות שבוחרות לעשות זאת מתוך אג'נדה הורית ומקצות את חדרי השינה האחרים לטובת חדר עבודה או משחקים.

 

אני לא לבד בעולם הזה - שיעור טוב שמקבלים הילדים שחולקים חדר זה שהם אינם לבד בעולם, יש שותפות גורל וזה מחזק ובו בזמן מלמד לחלוק, מלמד לצאת מהאגוצנטריות שמאפיינת מאוד ילדים בגיל הרך, מלמד לחלוק ברמה הכי ראשונית של מרחב המחייה ולראות וללמוד שגם לאחר יש צרכים ורצונות.

 

לא בכל מחיר - חשוב לזכור שעם כל הרצון לייצר קירבה וקשר טוב בין האחים לא נעשה זאת בכל מחיר. למשל, אם ההרדמה המשותפת מייצרת הרבה מתח, מריבות והשתוללות שבסופה הורים עצבניים וכעוסים וילדים בוכים, אולי נכון דווקא להפריד ולתת לכל ילד את הזמן, המקום והיחס האישי לו הוא זקוק על מנת להוריד הילוך ולסגור את היום.

גם ללמד ילד לחלוק או להתחשב באחר אפשר לעשות כשלא חולקים את אותו החדר. יש יום שלם וחיים שלמים ללמד ילד לראות את האחר, לחלוק ולשתף.

 

חופשי זה לגמרי לבד - אין ספק שחדרים נפרדים מאפשרים חופש ואוטונומיה. ככל שגיל הילד עולה כך הוא זקוק ליותר פרטיות וחופש פעולה. מרחב פרטי חשוב על מנת לאפשר פרטיות ולכבד את זה שבתוך הביחד המשפחתי כל אחד מבני הבית זקוק גם לפרטיות.

 

פרטיות בתוך השותפות - חשוב שגם לילדים החולקים את אותו החדר יעבור מסר שמכבדים את הצורך בפרטיות. כך למשל אפשר להקצות לכל ילד מגירה משלו, ארונית משלו, שם יהיו חפציו הפרטיים ועל בני הבית לכבד זאת. או למשל לאפשר לילדים זמנים בהם הם יכולים לארח חברים לבד בחדר (כך שיש זמנים של ביחד ויש זמנים של לבד).

 

תחילתה של התבגרות - עם הכניסה לגיל ההתבגרות, מתעצם הצורך בפרטיות ואל נשכח את ראשיתה של ההתפתחות המינית, מה שאומר, שאם יש אפשרות מומלץ להפריד אחים שלא מאותו המין. גם לאחים עצמם לעיתים הדבר הופך מביך וגם כשמארחים חברים או כשחברים נשארים ללון יכול הדבר להרגיש לא מתאים. כלל האצבע הוא שברגע שלאחד הצדדים המצב מביך או לא נעים נכון יהיה להפריד.