איך לחנך ילדים לצרכנות נבונה?

מאת: רותי שרון, יועצת לכלכלת המשפחה

כמעט כל הורה שמתחיל ללמד את הילדים על כסף והיבטיו השונים, יכול להעיד על כך שברוב המקרים הם משתוקקים לדעת עוד על הנושא. למעשה, רבים מהילדים שמחים לאסוף שקל לשקל ולראות את החיסכון הראשון שלהם מצטבר, ומצליחים אפילו להתאפק ולא לרכוש ממתקים או משחקים מפתים אחרים בדרך ליעד רכישה שאפתני יותר. אבל התקופה הזאת חולפת די מהר וכבר לקראת גיל העשרה ההורים הופכים לסוג של כספומט אנושי. עם הזמן ההורים ממשיכים לתמוך כספית ב’ילדים’ למרות שהם כבר בצבא, אחרי השחרור שהם סטודנטים, אחרי החתונה, ולפעמים גם אחרי הגירושים כשחוזרים לגור עם ההורים אז איך בכל זאת משנים את המצב? איך גורמים לדור הצעיר במשפחה להפוך לעצמאי כלכלית באיזשהו שלב בחייו הבוגרים?

העידן הצרכני שבו אנו חיים חושף גם את ילדינו לפרסומות ותכנים שיווקיים, לתחרות עם חבריהם ולאקלים חיים שיכול להוביל לצריכה לא מבוקרת ולהתנהלות פיננסית לא בריאה. השקעה בחינוך הפיננסי של ילדינו, כמו בכל הבט אחר של חינוך, תעזור להם להיות ברבות הימים למבוגרים אחראים יותר שינהלו חיים כלכליים מאוזנים ונבונים.

לא רק להגיד "לא!"

קשה להגיד 'לא!' לילדים, במיוחד מול עושר הגירויים, הפרסומות המפתות והמוצרים המקיפים אותנו היום. לפעמים יותר קל פשוט לרצות אותם, אבל בחשיבה לטווח ארוך שווה להתעקש ולהרגיל את הילדים בהגבלה מסויימת של כמות הקניות עבורם. כדי שה'לא!' לא יחווה כאכזריות סתמית, שתפו אותם בערכים בסיסיים בעולם הפיננסי של המבוגרים: מהו חיסכון, סדרי עדיפויות – במקום להזמין פיצה כל שבוע נוכל לממן פעילות כייפית בקיץ (400 ₪ בחודש כפול 12 = 4,800 ₪!), מהם מחירים הוגנים ולמה חשוב להשוות מחירים. לא להגיד "אין לי כסף", הרי זה לא נכון במרבית המקרים, הילד יגיד "אבל ראיתי שיש לך בארנק". הזדמנות לדבר על סדרי עדפויות.

לשתף

הצעד הבא בתיווך העולם הכלכלי לילדים כרוך בהסברים על כסף. איך משיגים כסף בעבודה. לאן מועבר הכסף מידי חודש, למה הוא מיועד. לא חייבים לשתף את הילדים בכל פרט במציאות הכלכלית הביתית, אבל אפשר בהחלט לדבר עם ילדים בגילאי ובי"ס יסודי על סחר חליפין ולשחק בחנויות, להראות את המטבעות והשטרות, איך מטבע של חצי שקל, למרות שהוא גדול יותר שווה רק חצי ממטבע של שקל, שיש מטבעות שונים לכל מדינה, מה מצויר על המטבעות והשטרות, מהן הוצאות הבית: כמה עולה חשמל (ולהראות את המונה), וכמה עולים מים (והמונה), ושכ"ד או משכנתא, טלפון סלולרי . הכינו תוכנית חסכון ביתית שהילדים יקחו בה חלק פעיל: למשל – הקפדה על כיבוי אורות וסגירת ברזים. בסוף החודש תוכלו לבדוק ביחד כמה הצלחתם לחסוך.

להתחיל מוקדם

הורים נוטים לחשוב שכסף זה לא עניין לילדים קטנים, ואז כשמגיעים לשנות העשרה ההתמודדות היא מאתגרת מאוד אם לא בנינו תשתית קודם. אפשר להתחיל מגילאים מאוד צעירים, אפילו גילאי גן. בכל גיל נדבר על נושאים שמתאימים לאותו הגיל. התנסות מוקדמת בקבלת דמי כיס, חיסכון לקראת צעצוע שהם רוצים, דחיית סיפוקים, יתנו להם כלים כבר בנערות.

צרכנות נבונה

חינוך לצרכנות נבונה הוא מרכיב חשוב בחינוך פיננסי לילדים. הערך המרכזי בו היא ההבחנה בין מה שחייבים לקנות למה שרוצים אבל לא חייבים. פרספקטיבה רחבה על עולם השיווק והפרסום יכולה לעזור לילד להבין מה עומד מאחורי הפרסומות הצבעוניות והמפתות שהוא חשוף אליהן ולעשות בחירות צרכניות על פי צרכים אישיים. כלי נוסף לחינוך פיננסי הוא דמי הכיס. דמי הכיס חייבים להיות קבועים ומוגבלים שניתנים בתדירות קבועה וחשוב להגדיר מראש מה צריך להיות במימון ההורים ואילו דברים יצטרך הילד לרכוש בעצמו מחסכונות דמי הכיס שלו. אפשר לכוון את הילד להתנהל עם דמי הכיס כמו חשבון בנק של מבוגרים : חלק מדמי הכיס 'יופרש' באופן קבוע לחסכון ארוך טווח למשהו יקר שהוא רוצה לרכוש בעתיד והיתר ל'הוצאות שוטפות'.

שלוש, ארבע ולעבודה

בגילאים המתאימים, מומלץ ללמד את הילדים שיעור ראשון בעולם העבודה: בעבודות נוער, מכירת לימונדה, ביביסטר, דוגסיטר, שיעורים פרטיים או כל פעילות (חוקית) אחרת. הדגישו אצלם את הערך המיוחד שיש לכסף שנקנה בעמל אמיתי. יחד עם זאת מומלץ לא להפוך מטלות סטנדרטיות בבית לעבודות בתשלום. יש דברים שהילד מחוייב לעשות ללא תשלום כחלק מחיי המשפחה התקינים.

דוגמא אישית

בסופו של יום, אין אמצעי חינוך משמעותי יותר מדוגמא אישית. הילדים שלכם בוחנים אתכם בכל רגע וצפויים לחקות בעתיד את מה שספגו בבית. גם אם מצבכם הכלכלי מצויין, אל תשכחו שיציאה לקניות עם הילד היא גם אקט חינוכי. קניה מבוקרת והתעכבות על השוואת מחירים יכולים ללמד את הילדים שלכם שיעור הכנה חשוב לחיים הבוגרים. אם הבילוי שלנו הוא בעיקר בקניון בעיר ופחות בקניון בטבע, לא נתפלא שהילדים יחקו אותנו ויקבעו מפגש בילוי משותף של שוטטות בקניון.

למדו אותם לחסוך

מחקרים עדכניים שנערכו בארצות הברית מצביעים על כך שצעירים מקדישים לקניות פי שניים עד שלושה מהזמן שהם מקדישים לקריאה, פעילות בתנועות נוער ועוד. אולי אין טעם להתווכח איתם על הזמן שהם מבלים בקניון, אבל אפשר ורצוי ללמד אותם איך לצרוך בתבונה. הנושאים העיקריים שהילדים צריכים להבין הם: איך וכמה צריך לחסוך, באיזה כלים אפשר לעשות זאת, וכיצד להתייחס למבצעים והטבות, או במילים אחרות מתי הטבה היא באמת משתלמת ולא מהווה רק גימיק שיווקי.

כדאי לתת לילדים דוגמאות ולהראות להם כיצד להבחין בהבדלים. כשמציעים את כל המבצעים של 1+1 או מוצר שני ב-50% הנחה, מומלץ לבדוק אם אני בכלל צריך 2 משקפי שמש שאומנם יעלו לי "רק" 150 במקום 100, אבל לא באמת חסכתי 50 אלא הוצאתי 50 על משהו שאני לא באמת צריכה.

באותה הזדמנות שמלמדים את הדור הצעיר לחסוך כסף, אפשר להסביר להם על הערך והחשיבות של חיסכון לטווח ארוך ולתת להם כבר ליישם. למשל אם הם משתוקקים לצעצוע שעולה 70 שקלים, והם מקבלים 10 שקלים בשבוע דמי כיס, לעשות איתם את החשבון כמה שבועות יצטרכו לחסוך אם ישימו בצד את כל דמי הכיס (7 שבועות, יותר מחודשיים), ויותר מכך אם ישימו רק חלק. אפשר ממש לקחת לוח שנה לסמן את התאריך הנוכחי, תאריך היעד ולהדביק עליו תמונה של הצעצוע. כישורי החיים שנלמד – חשבון, לו"ז, דחיית סיפוקים ותכנון.

אין ספק שהצעירים רוצים כמה שיותר לבלות ולהרגיש שזה הזמן שלהם לחיות, ליהנות ולהגשים חלומות. התפקיד שלנו כהורים הוא לאפשר להם לחוות חוויות, לנסות דברים חדשים וגם מדי פעם להיכשל, אבל לתת להם את הכלים הנכונים שיעזרו להם להתחיל את החיים כבוגרים בצורה נבונה וטובה. הדרך הטובה להצליח היא להתחיל בגיל צעיר לדבר על הנושאים, לתת דוגמה אישית ולהסביר את המשפט שכל הורה אוהב כל כך לומר – “הכסף לא גדל על העצים”.

חינוך לצרכנות נבונה הוא דרך חיים, ממש כמו שמלמדים את הילדים כל פעולה אחרת כמו לרכב על אופניים או ללמוד לאכול עם סכין ומזלג. כך כשהם גדלים הם מבינים לבד מהי המשמעות של הכסף וכיצד להפעיל שיקול דעת ביציאות, בקניות וכו’. אפשר לנהל שיחות והסברים בנושאים כספיים עם ילד בן 7 ועם ילד בן 17, בהתאם לגילם, סקרנותם והבנתם.

[brightcove_iframe video_id='health-articles-017' autoplay='0' credit='' kid='1_lt8kcmun' duration='35']

מה מרגישים ילדכם בזמן חלוקת תעודות?

כך תשכנעו את הילדים לאכול ירקות

לינה משותפת עם התינוק: בעד או נגד?