על פייק ניוז ושיימינג ברשת: איזה פוסט מחקה המתלוננת נגד גנץ?

אופי הסיקור התקשורתי סביב המתלוננת נגד בני גנץ מצליח להעלות המון שאלות, שמרביתן עוסקות בדרך ובה יש להתייחס לידיעות שמקורן ברשתות חברתיות. טור דיעה מיוחד

טופס התלונה שפירסמה ג'ייקובס
טופס התלונה שפירסמה ג'ייקובס | צילום: צילום מסך

מערכת הבחירות לכנסת ה-21 בשיאה, ונראה כי זו עומדת להיות אחת הסוערת שידעה ישראל בשנים האחרונות. בימים האחרונים אל תוך הקלחת הרותחת הזו נוספה גם שאלת נאווה ג'ייקובס, מי שפירסמה פוסט ובה היא טוענת כי הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ חשף עצמו לכאורה בפניה בעת שהשניים למדו בפנימיית הכפר הירוק בשנות השבעים - כשהיא היתה בת 14 והוא בן 18. בעוד אין בכוונתי לעסוק בשאלת ההתמודדות עם אמיתות הטענה עצמה, וכיצד יש להתייחס אליה בעידן שלאחרי מהפכת ה - metoo, הרי שישנן כמה שאלות שעלו במהלך הסיקור הזה הדורשות התייחסות - ובראשן אופן סיקור ידיעות שמקורן ברשתות החברתיות.

 

כשרונאן פארו פירסם את התחקיר הנפיץ שלו אודות המפיק ההוליוודי הכל יכול הארווי ווינשטיין, הוא עשה זאת לאחר עבודה עיתונאית מקיפה ואחראית. פארו סיפר באינספור ראיונות שהעניק עם פרוץ מהפיכת ה metoo# כי במשך חודשים רבים עמל על התחקיר בדקדקנות ודאג להצליב כל עדות וכל פיסת מידע שהיתה ברשותו - טרם פירסם את סדרת הכתבות שלו אודות מעשיו האלימים של ווינשטין. כעיתונאי שמסקר את תרבות הרשת מזה חצי עשור, הרי שלדעתי אין ספק שאותה הזהירות והאחריות נדרשת גם בעת סיקור ידיעות שמקורן ברשתות החברתיות.

 

פייסבוק
פייסבוק | צילום: ( רויטרס)

אין לתאר את השפעת סיקור פרשת ג'ייקובס, ביחוד בימים כל כך סוערים עבור הציבור הישראלי. מאחר וברור מאליו שלתקשורת ישנה אחריות רבה לא רק לקוראים אלא גם לגורמים המעורבים בסיפור, התפלאתי לגלות כי חלק ניכר מסיקור הפרשה התבסס ברובו על פוסטים לא מאומתים ושיחות עם גורם עלום שנמצא הרחק מאחורי הטלפון - כל זאת מבלי שאיש כלל נפגש עימו.

 

זה התחיל משיח גובר ברשתות החברתיות ודי מהר עבר לשיחות טלפון חסרות אחריות ששודרו בכל הערוצים עם מפרסמת הפוסט - שיחות בהן כאמור איש מהכתבים שדובב את כותבת הפוסט כלל אינו יודע מי נמצא בצד השני (ג'יקובס מתגוררת בארה"ב ועד כה סרבה להחשף בראיון בוידאו. אף על פי כן, העובדה הזו לא ממש הפריעה לאלו לשדר ולפרסם תמלילי שיחה כאילו והם ישבו פנים מול פנים מול האישה וזהותה נבדקה ואומתה. למעשה פרט המידע היחיד שהיה ככול הנראה לכל מי שסיקר את הארוע הוא הפוסט שהעלתה וחשבון הפייסבוק שלה - שמצליח לעורר אינספור שאלות בעצמו ומצליח לצייר תמונה לא אחידה של ג'ייקובס.

 

לזכותה של התקשורת המקומית יאמר כי נראה ובחלק ניכר מהגופים הגדולים הבינו מהר מאוד כי מדובר בארוע סבוך למדי ובו קיימת סבירות לא נמוכה כי חלק מהדברים אינם בדיוק כפי שהם נראים. יחד עם זאת גופי תקשורת אחרים החליטו להמשיך ולפרסם מידע שמקורו מפוסטים שג'ייקובס פירסמה - שוב, מבלי שטרחו שם בכלל לאמת את הדברים.

 

קחו למשל את הכתבה של דניאל רוט-אבנרי מ"ישראל היום" שפורסמה בסוף השבוע האחרון ושכותרתה "עדות שנייה נגד גנץ: "חשף את עצמו בפני אחותי הקטנה". למרות הכותרת שזועקת את המילה "עדות", הרי שבדיקה זריזה של הנאמר שם לא מעלה שום דבר שמתקרב לעדות של ממש.

 

פייסבוק
פייסבוק | צילום: ( צילום מסך)

פנינו לרוט-אבנרי כדי לברר האם היא באמת נפגשה עם המתלונן השני טרם פירסום הכתבה שלה והאם היא עצמה שוחחה עם האחות ש"לכאורה" נפגעה מגנץ. יתרה מכך, שאלנו אותה האם היא אימתה כי אחות המתלונן אכן קיימת והאם היא למדה בכפר הירוק בשנים המדוברות ובנוסף - האם יתכן שהקשר היחיד שהיה לה עם המתלונן השני הוא טלפוני בלבד? ובכן, דניאלה רוט אבנרי לא ענתה לנו על השאלות הללו ובמקום הפנתה אותנו לדובר ישראל היום - שנכון לכתיבת שורות אלו התעלם לחלוטין מהפניה שלנו.

 

ומה לגבי הפירסומים של יואב יצחק וערוץ 20 אודות התלונה של ג'ייקובס במשטרת ניו יורק? ובכן, לאורך כל יום חמישי האחרון ג'ייקובס עדכנה כי היא עתידה לגשת במהלך היום למשטרת ניורק לשם הגשת תלונה כנגד גנץ.

 

פייסבוק
פייסבוק | צילום: ( צילום מסך)

בהמשך העלתה ג'ייקובס גם תמונה שצולמה לכאורה בתחנת המשטרה:

 

 

פייסבוק
פייסבוק | צילום: ( צילום מסך)

ואף הצהירה כי תשתף את תצלום התלונה במשטרה לכשתגיע לביתה:

 

 

פייסבוק
פייסבוק | צילום: ( צילום מסך)

מספר שעות מאוחר יותר נראה כי ג'ייקובס הגיעה לביתה וכמובטח העלתה פוסט ובו הציגה לכאורה את טופס התלונה ממשטרת ניו יורק, אלא שזה - היה מקופל. מדוע מקופל? ובכן כך הסבירה ג'ייקובס את הדברים בפוסט המצורף: " תלונה במשטרת ניו יורק , בחצי השני כתבו את הכתובת שלי בגלל זה קיפלתי" :

 

 

פייסבוק
פייסבוק | צילום: ( צילום מסך)

את התצלום הזה פירסמו באתר ערוץ 20 והפכו לכתבה לכל דבר:

 

 

פייסבוק
פייסבוק | צילום: ( צילום מסך)

ואילו העיתונאי יואב יצחק מאתר "News1 מחלקה ראשונה" פירסם את הציוץ הבא:

 

 

אז מה הבעיה כאן?" אתם ודאי שואלים, ובכן הבעיה היא שמספר דקות לפני שג'ייקובס העלתה את הפוסט ובו נראה לכאורה טופס התלונה המקופל, היא שיתפה פוסט שחושף את הטופס במלואו - ומציג מציאות שונה למדי:

 

 

פייסבוק
פייסבוק | צילום: ( צילום מסך)

בתמונה הגלויה נראה כי "טופס התלונה המשטרתית " לא מכיל כלל מספר תלונה, מה שלא סביר בכלל במידה וזה הוגש לידי המשטרה. כמו כן בשורת תאריך התקרית נרשם התאריך "27/02/19" כך שישנן המון שאלות שעולות מהפוסט הזה.

 

 

פייסבוק
פייסבוק | צילום: ( צילום מסך)

יש לציין כי צילום המסך שמוצג למעלה בוצע על ידי כותב שורות אלו בזמן אמת. הפוסט המדובר כלל מספר תמונות אך נמחק על ידי ג'ייקובס כעבור מספר דקות ובמקומו נותר באויר רק זה שמציג את טופס התלונה המקופל.

 

אם כך מדוע גופי התקשורת הללו מיהרו לפרסם את הדברים? והאם לא היה שווה להמתין מעט או לבקש העתק של כתב התלונה המקורי? לא ברור. עבודתו של העיתונאי ברוב המקרים היא מאוד אפרורית, אך היא נחוצה כדי להביא לציבור את האמת המלאה. בימים ובו המושג פייק ניוז נטחן עד דק, קשה שלא להבין מאין הוא מגיע ומדוע הוא נוצר. ושוב, השאלה כאן היא לא האם ג''יקובס הגישה תלונה או לא, אלא ההסתמכות על פוסט בודד כמקור עיתונאי לפירסום, מקור שבמקרה הזה הוכח כשגוי.

 

ההתמודדות של התקשורת עם המקרה הזה היא מאוד מאתגרת. מצד אחד בעידן שלאחר תנועת ה - metoo קיים הרצון והצורך שלנו כחברה בריאה לספק סביבה עוטפת ומגינה לכל מי שעוזר אומץ ומתלונן על עבירות מיניות ולא קשור מה הרקע הפוליטי או הטריגר לפירסום התלונה - לנו בתקשורת יש מחוייבות לאמת. אך למחוייבות הזו יש שני צדדים - והצד השני הוא לדאוג כי המידע שמתפרסם אמת לאמיתה ולהמנע מפירסום מידע ספקולטיבי לא מאומת - במיוחד בעידן שלאחר פרשת אריאל רוניס.

 

במאי 2015 התאבד בירייה אריאל רוניס, עובד ציבור בכיר ששימש כמנהל לשכת רשות האוכלוסין. שלושה ימים לפני כן עלה לרשת פוסט ובו אשה כהת עור טענה שהופלתה בלשכתו וזכתה לקבל מרוניס עצמו יחס משפיל על רקע צבע עורה. האישה, שהיגרה לישראל מארצות הברית, סיפרה בפוסט כי גורשה בידי מנהל סניף משרד הפנים לאחר שדיווחה לו על תקרית גזענית במשרדו.

 

"הוא אמר לי: 'את מדברת איתי על גזענות? עופי מהפרצוף שלי", היא שחזרה. הפוסט שלה, בו שטחה את גרסתה למקרה הפך מגה ויראלי עם אלפי לייקים ויותר מ-6,600 שיתופים בפייסבוק. לא חלפו להם שעות רבות והגיעו גם הראיונות והכתבות בעיתונים ובתוכניות החדשות - כולם כאמור התבססו על טענות המתלוננת בפוסט. רוניס עצמו הבין בשלב הזה שהארוע יצא מכלל לשיטה וניסה להציף את גרסתו לארועים בפוסט משלו - אך זה זכה לפחות מ-130 לייקים ולאפס שיתופים. משהבין שקולו לא נשמע ולא יזכה להדהוד בתקשורת המקומית - נטל את חייו ברגע של ייאוש. בספר ההיסטוריה של תרבות הרשת הישראלית, התקרית הזו נרשמה כארוע הראשון הבולט ובו אדם נטל את חייו בעקבות מה שניתן לתאר רק כ "לינץ' אינטרנטי".

 

האפקט שלרשתות חברתיות יש על הסיקור החדשותי הוא נושא שנחקר זה מספר שנים, כשתמיד המסקנות חוזרות על עצמן. נראה כי בעוד יותר ויותר עיתונאים הופכים את הרשתות החברתיות למקור מידע עבור עבודתם הרי שרק אחוז מסויים באמת מאמת את המידע שמגיע משם או לחילופין - יש בידיו את הכלים לעבד את המידע הזה ולאמת אותו עם מקורות אחרים.

 

בסופו של דבר ההבדל בין העלאת פוסט לבין כתבה עיתונאית אמור להיות ברור לכל הצדדים. נדמה כי ישנו מעין הסכם לא כתוב בין הקורא לעיתונאי ובו ברגע שהקורא נקלע לפלטפורמה חדשותית - בין אם זו טקסטואלית, קולית או ויזואלית הוא סומך על הגוף העיתונאי שזה יציג בפני עובדות וידיעות שנחקרו עד תום. האחריות המוטלת על העיתונאי היא עצומה, שהרי מילה אחת לא מדוייקת יכולה להרוס חיים - הן של הצד שהתלונן והן של הצד שהתלוננו עליו.