דילמת האסיר - להיות פרילנס או שכיר?

כבר כאשר ש' מתל אביב, קופירייטרית המספקת גם שירותי עיצוב, סיימה את קורס לימודי הפרסום שלה, היא הצהירה שבניגוד למרבית העוסקים בענף, "במשרד פרסום כף רגלה לא תדרוך". מראש היא טענה ש"אף אחד לא יגרום לה לעבוד 12 שעות ביום בשקט מדומה ובציפייה מתמדת ליום החג - ה-1 לחודש, בו מקבלים את המשכורת". ואכן, כיום ש' מנהלת מביתה מאגר לקוחות קבוע המספק לה תשלום חודשי כמעט קבוע ברמתו, ואיתן.

 

מנגד, עובדים רבים משלל תחומים, כלל אינם מעלים על דעתם אורח עבודה במסגרתו הם האחראיים הבלעדיים לגובה המשכורת הקרובה, תוך ריצה בלתי פוסקת אחר מנהלות חשבונות ובפחד קבוע שדרישות התשלום שלהם לא יתקבלו.

 

בשנה האחרונה פורסם לא פעם, שאחת מתופעות הלוואי של המשבר הכלכלי, היא פחות העסקה בשכר ויותר עבודה על בסיס מתן שירותים. ואכן, נראה שיותר ויותר מעסיקים בוחרים בימים אלו להתקשר עם אנשי מקצוע עצמאים, כלומר כפרילנסרים, ולא לגייס אותם כשכירים. בשווקים מסוימים, בעיקר בהייטק, פורסם שמספר הפרילנסרים הוכפל - עובדים רבים שפוטרו ממשיכים לתת שירותים לחברה בה עבדו, אולם לא כעובדים מן המניין, אלא כעצמאיים שמגישים חשבונית. גם לא בהייטק, עובדים רבים שפוטרו עם פרוץ המשבר והתקשו למצוא עבודה, החלו לעבוד כפרילנסרים, גם כפתרון זמני.

 

המגמה הזו מתפשטת גם בלי קשר למשבר. ישראל הולכת ומתרחקת מ"מדינת הרווחה" שהיא היתה אולי לפני כמה עשורים טובים, וזה נכון בעיקר בכל הנוגע לזכויות העובדים. אולם כמובן, בעלי מקצוע רבים בוחרים בחירה חופשית ומודעת להיות פרילנסרים, בלי קשר למזג האוויר הכללי בשוק העבודה, ואף חרב, כמובן, לא יושבת להם על הצוואר.

 

מהם ההבדלים בין שכיר לפרילנס, ומה עדיף, מתי ולמי? נראה שרק אנשי מקצוע מיומנים, כמו עורכי דין לדיני עבודה ורואי חשבון, יודעים את האמת.

לא רק כתבים, אנשי מכירות, ואומנים: באילו מקצועות מקובל לעסוק כפרילנס?

ענפים מקצועיים מסוימים תואמים יותר ממקצועות אחרים לעבודה עם נותני שירותים. העבודה כפרילנס מקובלת יותר בקרב ענפי המקצועות החופשיים: כתבים, אנשי מכירות, אומנים, נותני שרותי ייעוץ וניהול. הסיבה לכך היא עצם נטייתם של מקצועות אלו להיות פרויקטאליים יותר, מדידים פחות, בעלי חופש ניהול עצמי מסוים, ופחות ממוסדים כשלעצמם. כיום המגמה הזו גולשת לעוד ועוד תחומים. גם המעבר של יותר ויותר חברות במשק לעבור ל"מיקור חוץ" (outsourcing), בין אם מול חברות מתן שירותים או אנשי מקצוע עצמאיים, מעיד על כך.

עצמאות והחזר הוצאות: יתרונות הפרילנס

בעברית, פרילנס הוא "עצמאי", מונח שיש בו מן האטרקטיביות, אולם כמו תמיד, באנגלית זה נשמע אפילו טוב יותר. המונח הסקסי משהו, Freelance, לא סתם נפתח במילה free, ואכן יש באופי עבודה זה המון חופש במובנים רבים, על פני העבודה כשכיר.

 

כפרילנס, הרבה יותר קל למצוא עבודה, כלומר, למצוא לקוחות. ללקוחות הפוטנציאליים נוח לקבל שירותים כנגד חשבונית וללא הבירוקרטיה והעלויות הנלוות בהעסקת שכיר, ולכן כל תהליך האיתור וההתקשרות גמישים ונוחים לאין ערוך יותר מאשר להתקבל לעבודה כשכיר אצל אותם לקוחות.

 

יותר מזה - נפתחת האפשרות לעבוד עבור יותר מלקוח אחד, מה שמאפשר לא רק גידול בהכנסות, אלא גם גיוון מקצועי וחופש בחירה. אתה תבחר לך עם כמה ומי לעבוד, ואף בוס לא יחליט זאת בשבילך.

 

בנוסף, פוטנציאל ההכנסה שלך תלוי רק בך - ההכנסה היא נגזרת של הצלחה ותפוקה, בעוד הכנסת השכיר נגזרת, בדרך כלל, משעות עבודה. ואף יותר מכך - הסכנה של פיטורים והפסקה מוחלטת של ההכנסות קטנה הרבה יותר, בטח אם יש לכם מספר לקוחות.

 

מעבר לכך, כמעט אין דבר נעים יותר מלמלא דלק או לשלם חשבון טלפון, ולדעת שחלק מהסכום שיורד לך מכרטיס האשראי יחזור אליך בדרך כלשהי ולא ירד לטמיון כהשקעה חסרת תכלית. זאת, כיוון, שלעצמאים או פרילנסרים שמורה הזכות לנכות לצורכי מס הוצאות הכרוכות בעבודה, כגון אחזקת רכב, טלפון, הוצאות משרדיות, תקשורת, אינטרנט, ספרות מקצועית, השתלמויות ואף חלק יחסי מהוצאות אחזקת הבית במידה והעסק מנוהל מהבית. ניכוי ההוצאות חוסך בתשלומי מס הכנסה וביטוח לאומי, ועוסק מורשה גם יקבל החזר מע"מ - 16%.

מחיר החופש: בלי זכויות סוציאליות וקשר מתמיד עם רשויות המס

החיסרון הברור והבולט ביותר בעבודה כפרילנס עצמאי, הוא כמובן חוסר יציבות בהכנסות. השכיר יודע בדיוק כמה כסף נכנס לו מידי חודש לבנק, ובמידה ויפוטר הוא גם זכאי לפיצויי פיטורין ודמי אבטלה (כמובן שבכפוף לפרמטרים שונים, בעיקר משך העבודה). מכאן לשכיר קל יותר לתכנן קדימה. הפרילנס עצמאי, וזה אומר שהוא, ורק הוא, צריך לדאוג להכנסה שלו. הפרילנס, כאמור, לא זכאי להטבות סוציאליות שזכאי להם השכיר  - חופשה, מחלה, דמי הבראה, קרן פנסיה, פיצויי פיטורים ודמי אבטלה במידה ונפסקת עבודתו, והוא, למעשה, "מפוטר".

 

לכל הזכויות הסוציאליות האלו, שהפרילנס לא מקבל, יש משמעות כספית לא קטנה. למעשה, מי שעובד כפרילאנס צריך להרוויח כ-35% יותר כדי להשוות את השכר שלו לעובד שכיר. כך, אדם שעובד כשכיר בענף שמאפשר גם עבודה כפרילנס, ומרגיש שהוא יכול להרוויח יותר, צריך לדעת, שבשורה התחתונה הוא צריך להרוויח הרבה יותר, כאמור - 35% יותר. לא תמיד זה אפשרי או מצדיק את המאמץ והסיכונים הכרוכים ביציאה לדרך עצמאית.

 

זאת ועוד - יש להדגיש שלשכירים נצברים סכומים לא מבוטלים כחסכונות לעת זקנה או ליום סגריר. העצמאי צריך לדאוג לעצמו גם במובן הזה, והמשמעות היא לא רק כלכלית, אלא קיימת פה אחריות ומשמעת עצמית משמעותיות מאוד.

 

אולם אולי כאב הראש הגדול ביותר הוא ה"התעסקות" עם רשויות המס, גוף ציבורי לא רק בירוקרטי אלא גם חזק מאוד. על העצמאי חלה חובת רישום ודווח לרשויות המס, לרבות ניהול פנקסי חשבונות, תשלומי מסים באופן עצמאי, הגשת דוחות שנתיים, הצהרות הון ועוד. מדובר במטרד לא קטן, שגוזל לא מעט זמן ולא מעט כסף - ההתנהלות עצמה מול רשויות המס כרוכה בעלויות של כ-2,000 ועד-8,000 שנה, וזה עוד לפני ששילמתם שקל מס. השכיר "לא מתעסק" עם רשויות המס. המעסיק שלו עושה את זה בשבילו.

יחסי עובד מעביד? הזהרו מ"סעיף גדרון"

הסוגיה של יחסי עובד-מעביד היא בעצם העיקרית והקריטית בהבדל בין החלופות. בהתקשרות בין פרילנס ללקוח שמקבל שרות, מוסכם על הצדדים שההתקשרות היא ללא קיום יחסי עובד ומעביד. התמורה שמקבל נותן השירותים מצטמצמת לכדי תשלום עבור השירות עצמו, כנגד חשבונית מס שהוא מוציא למקבל השרות. כאמור, מקבל השירותים לא נחשב מעסיק, ולכן לא מחויב במתן תנאים סוציאליים לנותן השירותים, שאינו נחשב עובד. כל זאת, כמובן, אלא אם כן סוכם אחרת מראש בחוזה שנחתם בין הצדדים.

 

אולם, מסתבר שכל העניין הזה אינו חד משמעי. צורת ההתקשרות נקבעת בעיקר על פי מהות הקשר בפועל .אם העובד הפרילנס הוא חלק מהארגון של מקבל השירותים, עובד רק עבורו, ומשתמש בציוד שלו, הוא נחשב לשכיר גם אם הוסכם שיועסק כפרילנס. נותן השירותים יכול לתבוע את מקבל השירותים בבית הדין לעבודה שישלם לו תנאים סוציאליים, וגם לזכות בתביעה, דבר שיגרום למעסיק הגאה הוצאות מרובות שלא נלקחו בחשבון.

 

זאת ועוד, במידה והעובד יפגע בעת העבודה, הוא יכול לתבוע ולחייב את המעביד לשלם לו תגמולים מביטוח לאומי ומחברת הביטוח, כפי שהיה זכאי לקבל במידה והמעסיק היה מתייחס אליו כשכיר ומשלם את תשלומי הביטוח הלאומי וקרן הפנסיה, כפי שהוא מחוייב על פי חוק.

 

כך גם לגבי פיצויי פיטורים. במספר פסקי דין נפסקו לטובת העובד הפרילנס פיצויי פיטורים ותשלום עבור הודעה מוקדמת של הפסקת העבודה. אולם, מקבלי השירותים שהפכו בעל כורחם למעסיקים, לא נשארו חייבים.

 

לאחרונה השתרבב לחוזי העסקת פרילנסרים סעיף שיגביל את דרישות הפרילנס, שנקרא "סעיף גדרון". על פי חוזה שהוגבל על ידי הסעיף הזה, גם אם יקבע באיזה שהוא שלב, שהתקיימו יחסי עובד מעביד, הפרילנס יאלץ להחזיר למקבל השירותים את ההפרש בין הסכום ששולם לו לבין הסכום שהיה משולם לו במידה והיה שכיר, שבשכר שלו כבר כלולים תנאים סוציאליים. כלומר, אם היה שכיר, השכר שלו היה נמוך משכרו כפרילנס, בגובה שיעמוד בדרך כלל על 30%. את ה-30% הפרילנס שהפך לשכיר יצטרך להחזיר.

בשורה התחתונה: כמה עולה שקט נפשי?

ההבדלים בין האפשרויות כל כך בסיסיים עד שניתן לקבוע שהאלמנט הקריטי בבחירה הוא בעיקר פסיכולוגי. זאת, כמובן, לאחר בדיקה ונטרול כל מיני עניינים ופרמטרים בלתי תלויים של המקצוע או הענף הספציפי, כמו נורמות תשלום וביקוש לשירות.

 

באופן טבעי, ההיבט הראשון בחשיבותו הוא כלכלי. ישנם מחשבונים באינטרנט שמאפשרים השוואה בין החלופות. בשורה התחתונה, אם זה לא משתלם - זה לא משתלם. מצד שני, זה תלוי רק בעובד עד כמה הוא מוכן לשלם עבור השקט הנפשי, שהוא נחלת השכיר. יכול להיות שהעבודה כשכיר מגבילה את האופק המקצועי וההצלחה הפוטנציאלית, אולם לא כל אחד בנוי לחוסר יציבות כלכלי. החיים, מסתבר, עמוסי לחצים וחוסר מודעות גם בלי לפתוח תיק במס הכנסה.