האם לפרסם שמות חשודים בהטרדה מינית?
שי ושרון פותחים את הפה על מקומו של חוק איסור הפרסום בעידן של ימינו. צפו בדיאלוג הפתיחה של שי גולדן ושרון כידון
הצד של שרון
אני בטוחה שאני לא היחידה שקיבלה עשרות הודעות ובהן שמו של הבכיר לשעבר בלשכת ראש הממשלה שנחקר על עבירות מין. שמו עבר במהירות מסחררת בקרב עיתונאים ואנשי תקשורת. אפילו מידע על המתלוננת ועל נסיבות האירוע, הופץ ללא הבחנה. שמו של הבכיר, גיל שפר, הותר לפרסום רק בשעה האחרונה בעקבות חוק איסור פרסום שמו של חשוד ב-48 שעות הראשונות מאז זומן לחקירה.
החוק הזה לא מימי המנדט הבריטי, אלא הוא נחקק ב-2014, אך נראה שהוא כלל לא מתאים לעידן הרשתות החברתיות, בו מספיק שאחד יודע והוא כבר מופץ בכל הפלטפורמות האפשריות. החוק הזה לא עומד במבחן המציאות וכדאי לגנוז אותו ויפה שעה אחת קודם.
הצד של שי
העידן הטכנולוגי והדיגיטלי כמעט ואינו מאפשר הגנה על פרטיותם של החשודים ונחקרים מפורסמים. הסקרנות גדולה מידי, ואצבעות האנשים מקלידות הרבה יותר מהר ממה שהן חושבות. אבל החוק הזה לא נועד להגן על סלבריטאים ופוליטיקאים, כי אם על אזרחים מהשורה. אנשים שאינם בעלי שם, שחשיפת שמם לתקשורת היא לא פחות מפשע מוסרי.
שנינו מסכימים ששמה של ריקי כהן מחדר לא יגיע לקבוצות הוואטסאפ של עיתונאים, ומשם לתפוצת נאט"ו למאות אלפים, מהסיבה שריקי כהן מעניינת רק את משפחה ואת מעגל הסובבים אותה. החוק נועד להגן עליה ועל פרטיותה ועל חזקת החפות שלה.
צפו בדיאלוג הפתיחה של שי גולדן ושרון כידון