זו מדינה שסיימה לדאוג לחינוך ילדיה ורווחתה

בואו נדבר על הפגנת החרדים אתמול. סליחה, בואו נדייק. בואו נדבר על הלינץ׳ שנמנע אתמול. התמונות המזעזעות מירושלים היו אמורות להרעיד את המדינה. אישה צעירה שנקלעת להפגנה חוטפת בעיטות, יריקות קללות ואיומים מנערים ששנייה לפני כן שמעו את מוריהם קוראים לאחיהם בני דתם ״כופרים״ ו״גויים של ממש״. הסתה ברורה כנגד אזרחים ואזרחיות במדינה, תקיפה מיד בעקבותיה, והדבר עובר לסדר היום.

שקט. דממה. איש בממשלה לא קם כדי לנסות ולהבין מה קורה בדיוק ברחובותיה של החברה החרדית: בובות של חיילים נתלות על חבל, פשקווילים קוראים להתפלל למותו של אדם כי הוא לובש מדים, אלימות ברורה וללא פחד מול עיני המצלמות והממשלה שותקת.

מה העניין? פשוט, התאגיד הוא הבעיה היחידה שיושבת לחברי הממשלה על הראש. על זה יפילו ממשלה, אבל חלילה לא ידרשו דיון בהול על השתוללות החרדים. נשתוק כדי שהחרדים שמחזיקים לנו את הקואליציה לא יתעצבנו. תשאלו את ישראל כץ מה קורה למי שמתעסק איתם.

אריה דרעי, מצדו, מתנחם בכך שתלמידי ישיבות ספרדים לא השתתפו בהפגנה. או במילים אחרות, אנחנו המזרחים שבחבורה יצאנו בסדר, שהאשכנזים יטפלו בזה. אני מנוחם. פשוט זה מנחם, אחרי שאישה מותקפת, לדעת שהיא לא הותקפה על ידי חרדים מזרחים אלא על ידי אשכנזים חרדים. אחלה, קירוב לבבות ואהבת חינם כפי שדורשת התורה.

״המדינה היא אני״, אמר לואי הארבעה עשר. אל תדאגו, אני לא רומזת לשלטון נתניהו. המדינה היא אני כי המדינה היא אנחנו ופניה הם אנחנו. ילדים קטנים שמכים ומקללים אישה הם אנחנו, גבר שעורף את ראשה של בת זוגו זה פנינו, שוטר שמכה אדם מבוגר זה המראה שלנו, נהג שלא מעלה ילד אוטיסט לאוטובוס ונוהג כלפיו באלימות זה אנחנו. ובזה, נבחרי ציבור יקרים, תפקידכם לטפל. מה שראינו אתמול והדממה של היום הם תוצר ישיר של מדינת אינטרס. מדינה שסיימה לדאוג לחינוך ילדיה ורווחתה, ודואגת לשרידותה הפוליטית בלבד.

ב1990 שרו תיסלם:
"הוא משקיף אל הנוף למדינה שאהב
אז מה אם בדרך שיקר וגנב,
פניו משתקפים בחלון בפינה
הפרצוף שלו הוא
פרצופה של המדינה..."
ואנחנו ב2017- ממשיכים לשיר...