מלחמה שאינה נגמרת: קשייהם של נפגעי תגובות קרב ממושכות

מאת: אל"מ (מיל') פרופ' חיים קנובלר

תגובת קרב הינה תגובה נפשית לדחק (stress) מארועי לחימה קשים, בדרך כלל כאלה שיש בהם איום על החיים, ועוד יותר כאלה שהיו בהם נפגעים. בצורתה ה"קלאסית" התגובה כוללת תופעות "חודרניות", כגון חלומות בעתה על האירועים, חווייה מחדש שלהם במצב עירנות ("פלאשבקים"), ו/או זכרונות קשים ומטרידים שלהם. כל אלה כוללים את החרדה הקיומית שנגרמה בשל האירוע הטראומטי.

כאשר התופעות אינן חולפות מתפתחת הפרעה מתמשכת, כרונית, שהלוקים בה מפתחים תופעות נוספות. חלקן מהוות נסיונות להימנע מלחוש מחדש את הטראומה, וכך הנפגעים הופכים מסוגרים, ותפקודם המשפחתי, החברתי והמקצועי נפגע.

חלק נוסף הם סימפטומים של "ערות יתר", וכוללים התקפי זעם - אשר עלולים לגרום לפגיעה דומה בתפקוד, וחלק נוסף: פגיעה בתפקודי חשיבה והופעת דכדוך ודכאון. במצב כזה ההפרעה נקראת הפרעה פוסט טראומטית ממושכת, וככל שהזמן עובר היא עלולה להפוך קשה יותר לטיפול.

[brightcove_iframe video_id='news-the-system-season-04-articles-ep-10-hazaza' autoplay='0' credit='' kid='1_omx5i7yj' duration='298']

הטיפולים המקובלים כיום הינם משולבים, וכוללים טיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים (CBT: Cognitive-Behavioral Therapy), פסיכותרפיות נוספות, טיפול תומך בנפגעים ובבני משפחותיהם, שיקום תעסוקתי וחברתי, וכן טיפולים תרופתיים - שלמרבה הצער אינם יעילים על פי רוב.

כיום מקובל לטפל בנפגעים בקנביס רפואי, בהצלחה רבה יחסית, אך המחקר בצורת טיפול זאת רק מתחיל. הנסיון שנרכש בישראל באבחון ובטיפול בנפגעים אלה נחשב למוביל בעולם. זאת, בעקבות טיפול בנפגעים פוסט טראומטיים רבים - הן בנפגעי מערכת הבטחון החל ממלחמות העבר, והן באוכלוסיה האזרחית - מאז תחילת האינתיפאדה השניה.

בצה"ל פועלת החל משנות ה-80 יחידה לטיפול בנפגעי תגובות קרב, ומחלקת בריאות הנפש מובילה בעולם הן בטיפול והן במניעה של התופעה. זאת, תוך הטמעת השיטות החדישות ביותר של הטיפול, ובניית מערכי מניעה וטיפול חדשניים, הכוללים לדוגמא בשנים האחרונות לימוד "עזרה ראשונה נפשית" ללוחמים.

על רקע זה מטרידה התנהגות אגף שיקום הנכים במשרד הבטחון, וליתר דיוק, מערך "קצין התגמולים" בו, המסרב להכיר בנפגעים רבים הסובלים מתגובות קרב ממושכות כנכי צה"ל. נטיית קציני התגמולים לנסות ולהדוף את הנכים גורמת אף לנסיון לבטל אבחנות של נפגעים שטופלו - לעיתים תקופות ממושכות - ביחידה לטיפול בנפגעי תגובות הקרב של צה"ל.

התנהגות זאת גורמת לעיכוב בטיפול ובשיקום של הנפגעים, ויש לתקנה. יתר על כן: הנסיון המקצועי מלמד ש"חיבוק" מצד חברים ללחימה ומצד החברה מביא לשיפור במצבם של הנפגעים, ואילו התנכרות של החברה כלפיהם גורמת להרעה. הדיפתם על ידי קציני התגמולים, המהווים עבורם נציגי המדינה - מחבלת חבלה קשה בטיפול ובשיקום, אותם עלינו לוודא שיקבלו.

אל"מ (מיל') פרופ' חיים קנובלר, המרכז האקדמי פרס ברחובות וביה"ס לרפואה בירושלים, לשעבר ראש מחלקת בריאות הנפש בצה"ל