"בין הלחימה והצלת היהודים, אבא כל הזמן חיפש את משפחתו"

אבא של גילת אנקורי, פרופ' צבי אנקורי, היה אמור להיות ביולי הקרוב בן 100 אם היה בחיים. הוא נפטר לפני שבע שנים. היום סיפרה גילת את סיפורו.

"אבא נולד וגדל בפולין, במשפחה חרדית, הוא היה ציוני ובגיל 17 הוא עזב את הבית ועלה ארצה. הוא בא ארצה יחד עם אחותו הגדולה. הם באו ולמדו פה. הוריו, אביו היה רבי, תלמיד חכם, ואחותו הקטנה נשארו בפולין. הם לא האמינו שמשהו יכול לקרות להם. כל פעם דודים מאמריקה היו אומרים להם לבוא, שלחו כרטיסים, אך הם לא האמינו שזה מה שיקרה. אבא שלי אמר שהוא לא חוזר לפולין, אבל אחותו שהייתה אתו התגעגעה לאמא, נסעה לשם, ואמרה להם לבוא לישראל, וביקשה לקחת איתה את אחותה הקטנה, ולאחר שזה לא צלח עזבה אותם ונתפסה. אם היא הייתה לוקחת פספורט פולני או רוסי, היו נותנים לה לנסוע. היא התעקשה לומר שהיא מפלסטינה. שמו אותה בסיביר למשך שנים.

"בינתיים אבי היה כאן בארץ. אבי הצטרף לצבא הבריטי לבריגדה היהודית. הם נסעו בכל מיני ארצות, וכל כמה זמן היה עוזב את הבריגדה ויוצא לחפש את אחותו. כי הוא ניזון משמועות, והשמועה לצערנו הנכונה הייתה שהרגו את ההורים ואת האחות הקטנה.

אולי יעניין אותך:

"כמו הוריי שהיו באושוויץ, אני חפצת חיים": חנה לסלאו מספרת את סיפור הישרדותם של הוריה ז"ל

"בין הלחימה והצלת היהודים, אבא כל הזמן חיפש את משפחתו": גילת אנקורי עם סיפורו המרתק של אביה ז"ל

הנכדים שמקעקעים את המספר של סבא על הזרוע

"יש תמונה של סבא שלי שחיילים מתעללים בו. לימים, מאיר דגן, שהיה ראש המוסד, היתה לו התמונה הזו, והוא חשב שזה סבא שלו, והוא תמיד החזיק אותה במשרד מפני שהוא אמר שאסור לנו לשכוח. חוקרים של השואה גילו שלא מדובר בסבו אלא בסבי. אני זוכרת שאמרו לאבא שלי – תגיד שזה שלך – והוא אמר למה? בשביל מה? זה לא משנה, זה אבא של כולנו. אבא שלו עבר בדיוק את אותו הדבר בעיירה אחרת.

"אבא שלי כתב ספר על חייו, ספר שמתאר את כל מה שקרה. הוא הגיע לסיביר באיזשהו שלב, מצא את אחותו ולא זיהה אותה. היא היתה כמו חיה, בלי שיניים. בסופו של דבר הוא הביא אותה ארצה".

פותחים יום עם נועה רוזין ואלעד זוהר | א-ה ב-09:00 בערוץ 13