תכירו את ביני. הוא לא חובש כיפה, אבל הוא לא חילוני וגם לא מסורתי. הוא 100% דתי

קוראים לי ביני, ואני דתי. לא מסורתי. לא חילוני. דתי, ובלי כיפה

אולי תתפלאו לשמוע אבל יש בישראל מגוון רחב של אנשים שמאוד מחוברים ליהדות אבל לא מחוברים לממסד הדתי ובוחרים ללכת בלי כיפה.

חלקם לומדים תורה לשמה, במסגרות קהילתיות, יש כאלה בתכניות ההמשך לבוגרי צבא במכינות או כאלה בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה.

אנחנו הגרעין שתומך במהפכות כמו הכשרות הפרטית או בהקלה בתנאי הסף של הגיור. אנחנו מאמינים בהשם אבל לא אומרים "אמן" על כל משפט שיוצא מהפה של הרבנים, כי אנחנו חושבים שאמונה זה גם לחשוב לבד.

אנשים שואלים אותי כל הזמן "אז מה אתה, דתל“ש?" כאילו שהיהדות מתבססת על סממנים חיצוניים. כאילו זה עסק או כת ולא מסורת ארוכה מלאת רבדים ומשמעויות שעוברת במשפחה הענקית הזאת שנקראת יהדות. ואותי לימדו שלא מוציאים אף אחד מהמשפחה.

בסופו של דבר, ההבדל היחיד ביני לבין דתיים אחרים הוא היעדר הכיפה ואי ההליכה אחרי העדר. אז חלק מכם יגיד שאני חפיפניק, דתי בלאי, מורד, שאין לי באמת אלוהים. אבל אתם טועים.

אולי אין לי רב, אבל יש לי אלוהים. אז צאו לי מהכיפה.

אני לא חייב לכם שום דין וחשבון. רק לזה שלמעלה