האם אי פעם מישהו הציע ״פתרון סופי לבעיה הפלסטינית״?

הבעיה בין ההשוואה של אנה פרנק לעאהד תמימי היא שאנה פרנק הסתתרה מפני מכונת המלחמה וההשמדה הכי גדולה שידעה האנושות, מתוך ידיעה ברורה - שאכן התממשה - שאם תיפול בידי הנאצים, סופה וסוף כל משפחתה יהיה מוות. תמימי, לעומתה, מוחה כנגד שלטון צבאי ישראלי על שטח שמצוי בסכסוך בינינו לבין העם אליו היא משתייכת. זה סיפור היסטורי ומוסרי אחר לגמרי.
אין ספק: הכיבוש הוא הסרטן שזורם בעורקי המדינה שלנו ופשע מוסרי גדול; אבל השואה הייתה הפשע המוסרי הכי גדול בהיסטוריה. הכי מאורגן ושיטתי ומחושב ומתוכנן ועיוור וחסר אבחנה. ישראל אינה מנסה להשמיד את הפלסטינים. אין, ולא היה מעולם, ישראלי אחד שהגה או אפילו פנטז על ״פתרון סופי לבעיה הפלסטינית״.

להשוות בין השואה לכיבוש זה חטא. להשוות בין צה״ל לצבא הנאצי זו איוולת ורשעות. יש אינספור דוגמאות מההיסטוריה שאפשר להיאחז בהן. השואה היא פשוט אירוע היסטורי שאין לו אח ורע ודומה. וכן, מעציב מאד שעם שעבר את השואה מחזיק עם אחר תחת כידוני רובים, אבל יהודי אירופה וצפון אפריקה לא היוו איום, בשום צורה, על גרמניה ועל הגרמנים. הם לא נהגו באלימות, לא תבעו שטחים או זכויות ולא הקימו צבאות מאולתרים כדי לפגוע בגרמניה, גם כשההשמדה הייתה בעיצומה. ועל פגיעה באזרחים: הס מלהזכיר. אף אחד מהמורדים או הפרטיזנים לא פעל כנגד אזרחים גרמנים.

לא, הסיבה שהשואה התרחשה היא רצונו של אדם אחד לטהר את העולם מהיהודים. איש אינו רוצה לטהר את העולם מפלסטינים. ולכן: להשוות בין אנה פרנק לעהאד תמימי זה להיות לא רק בור ועם הארץ, אלא גם קצת אידיוט.
אפשר ומותר להיות איש מוסר שמתנגד לכיבוש ודוחף להסדר ופתרון לסכסוך, כולל במחיר כבד לישראל; אבל ההשוואה לשואה היא אקט לא שמאלני, כי אם פשוט דפקטיבי נטו.