הגיע תורה של מערכת הצדק לאבד את אמון הציבור

אחד היסודות הגדולים שהגיעו עם הולדת הדמוקרטיה היה תמיד חירות האדם. החופש לבחור, לנשום, לאהוב לקיים ולהתקיים. אבל אחרי מה שגילינו אתמול סביב פרשת חילופי ההודעות בין החוקר לשופטת בתיק בזק ­- אפשר לסגור את הבאסטה. הדמוקרטיה זרקה אותנו. ולא רק זרקה, אלא עשתה את זה בוואטסאפ.

בהתחלה אמרו לכם: ״אל תאמינו לפוליטיקאים. הם מאחזי עיניים, אינטרסנטים, שרלטנים, שקרנים״. אחר כך אמרו לכם: ״אל תאמינו לעיתונים. הם לא אובייקטיבים, הם פייק ניוז, הם משרתי אדונים״. וכל הזמן הזה אמרו לכם במקביל: ״תסמכו על מערכות הצדק, הן הלבנים האחרונות בחומת הדמוקרטיה הבצורה שלא נסדקו, שלא ייכנעו לעולם״.

אחרי כל עליהום ציבורי על שופט כזה או אחר הלכנו להפגין, אחרי כל התבטאות חריפה כלפי שופטת כזו או אחרת יצאנו לתמוך, אחרי כל הקונספירציות סביב רצח תאיר ראדה שאלנו - ״תגידו, השתגעתם? בית המשפט החליט - שלוש פעמים! - שזדורוב הוא הרוצח״. ״טחנות הצדק אולי נוהגות לטחון לאט, אבל לפחות הן טוחנות. חייבים לסמוך עליהן״. אמרנו וטעינו.

מנחם בגין אמר פעם שיש שופטים בירושלים. מאז המושג הזה הפך קלישאה, הפך ציטוט בפי כל מי שניצל משהות בין הסורגים, או בפי כל מי שכף המאזניים התייצבה בצד הנכון מבחינתו, כמו במקרה של בגין. הרי בגין טבע את הביטוי כשבית המשפט הכריע לטובת חוקיות ההתיישבות בבית אל - החלטה שהסתדרה לו מצוין עם האג׳נדה. אבל מי זוכר את זה עכשיו, כשהתחושה היחידה היא שכבר אין שופטים בירושלים. ואם בכל זאת יש, הם מתאמנים על הפרצוף המופתע שלהם.

הסיפור הזה הוא קו פרשת המים, הגראונד זירו החדש של החברה הישראלית. זה כבר לא סיפור יומיומי על יחסי הון-שלטון-עיתון, אפילו לא סיפור על חטאים של ראש הממשלה. זה סיפור גדול הרבה יותר, על אנשים רמי מעלה, לובשי גלימות, שאמורים להיות כתר הזהב על ראשה של הדמוקרטיה אבל יכולים בהודעת וואטסאפ אחת לגזול מכם את החירות.

אם יתברר שהסיפור שנחשף בחדשות 10 הוא אמת לאמיתה, ואם יתברר שלא מדובר במקרה אחד אלא בשיטה, אפשר לסגור את המדינה. אחרי הממשלה ואחרי התקשורת מגיע תורה של מערכת הצדק לאבד את אמון הציבור. עכשיו תנעלו את הדלת של הדמוקרטיה ותבלעו את המפתח. זה נגמר.