גורם מדיני: משלחת תצא להמשך השיחות; ארה"ב: "חלה התקדמות"

למרות התקיפה הכבדה בח'אן יונס ביום שבת האחרון, שבה ככל הנראה חוסל מוחמד דף, בישראל שומרים הערב (שני) על אופטימיות בנוגע להמשך המגעים לעסקת חטופים. גורם מדיני אמר כי המסר שחמאס העביר הוא שהוא "לא שובר את הכלים". טרם נקבע המיקום להמשך השיחות, או מי יעמוד בראש המשלחת הישראלית. גורמים בחמאס אמרו כי "ההמו"מ לעסקה נועד למנוע עוד חיסולים ולהגיע להפסקת אש". דובר מחלקת המדינה, מת'יו מילר, אמר כי "חלה השבוע התקדמות בנושא מסוים - אך לא אפרט מעבר לכך".

[brightcove_iframe video_id='news-part-2407152028' autoplay='0' credit='מטה משפחות החטופים' desc='אגם גולדשטיין-אלמוג: "לא מסוגלת שתתפספס עוד עסקה"' poster='' kid='1_nsg0u1mv' duration='266']

שורדת השבי אגם גולדשטיין-אלמוג נשאה הערב דברים בהקרנה מיוחדת של הסרט "זעקות ואז שתיקה" בכיכר החטופים. אגם, שעדותה מופיעה בסרט, הוחזקה בשבי עם חטופות נוספות שנמצאות במנהרות חמאס כבר 283 ימים - ושוחררה אגם בעסקה הקודמת לאחר 51 ימים יחד עם אמה ושני אחיה הקטנים: "מאז שהשתחררתי אני נעה בין בכי על הקברים של אבא שלי ושל אחותי, לבין השמחה וההתרגשות העצומה על זה שאני בחיים, לבין המאבק עליכן והתמונה שלכן ברגע בו עזבנו אותכן. כבר כל כך קשה לי למצוא מילים, כל כך קשה לי לעמוד פה מול משפחות של חטופים, שחלקן משפחות של חטופים שפגשתי בשבי, כל כך קשה לחכות בתוך עולם של עליות ומורדות כל כמה שניות בודדות".

"אבל כל כך קשה לא לדבר. קשה לי לא לצעוק", הוסיפה, "נתתי הכול בעזה, הייתי קמה בבכי, אמרתי לאמא שאין לי כבר כוח יותר, אני עייפה, המלחמה הזאת גדולה עליי. נתתי הכול והייתי שואלת את עצמי בשביל מה? בשביל מי? לקח לי זמן למצוא תשובה. בשביל החיים, אתן הכול. אני חיה, צריכה לחזור למשפחה, צריכה לספר את הסיפור שלי, את הסיפורים ששמעתי. נתתי הכול מעצמי שם בעזה. נלחמתי. והן, נלחמות! איזה לוחמות! ממש ברגע זה, הן נותנות הכול. מכניסות לעצמן מחשבות טובות, מזכירות לעצמן שהן בחיים. אתם יודעים כמה זה קשה להזכיר לעצמך שאתה חי כשהמוות עוטף אותך מכל כיוון?".

עוד אמרה אגם: "לאובדן יש דרכי התמודדות. שלבים של הבנה, עצב, כעס לפעמים. אבל לזה שהסתכלנו בעיניים אחת של השנייה ואני הבטחתי לכן, הבטחתי לכן שאעשה הכול, הבטחתי לכן שעוד רגע אתן משתחררות, לזה שהסתכלנו בעיניים אחת של השנייה וביקשתן ממני, תספרי הכול רק שהוא לא ייגע בנו שוב. לזה, לזה אין דרכי התמודדות. זה לא כתוב באף נייר, לא אצל שום פסיכולוג לא כתוב מה עושים אחרי הבטחות בין שבויים, לא התמודדתי מעולם עם שברון לב כזה. לא מסוגלת יותר בין האבל והאובדן לנוע גם בתחושה של פספוס והפקרה. לא מסוגלת שתתפספס העסקה. ניתנה לי ההזדמנות להשתתף בסרט כל כך חשוב, סרט שהוא תיעוד היסטורי לפשעי המין של חמאס במתקפת הטרור האכזרית בשבעה באוקטובר".

"הסרט הזה הוא על מציאות, מציאות בה נשים נאנסו, עונו, נשחטו. הסרט הזה הוא על מציאות בה פוגעים מינית בנשים בשבי, הסרט הוא על פגיעות בנשים שאחריהן רק שקט נותר. והסרט הזה הוא על אותן הנשים שאנחנו כל כך קרובים להציל, כל כך קרובים למנוע מהם פגיעה, או עוד פגיעה. הסרט הוא קשה אבל נוכל לעשות עוד סרט, עוד סרט בו המציאות היא שכל הנשים ששם חוזרות אלינו. פגועות וכואבות, אך אמיצות ונחושות להחלים ולהילחם. סרט בו כל החטופים חוזרים. זה יהיה סרט על מדינה שמתרוממת מהמכה הכי קשה שספגה. הסרט הזה הוא תזכורת שהם מחכים לנו כל כך. שיש את מי להציל".