"מקלות בגלגלים": דרישות הסף ללוחמות ביחידות מיוחדות

ביום ראשון האחרון פורסם כי רק אחת מתוך 11 מלש"ביות (מועמדות לשירות ביטחון) שהתמיינו ליחידת החילוץ 669 עברה את המיון הראשוני ותמשיך את ההליך. ליחידת יהל"ם (יחידה הנדסית למשימות מיוחדות), יחידת העילית של חיל ההנדסה הקרבית שנפתחה גם היא למתגייסות, עוד כ-130 מלש"ביות צפויות להתמיין בחודש מרץ הקרוב.

"מלש"בית אחת עברה את בוחן הכושר הגופני בהצלחה והמשיכה את יום השדה. רוב הבנות לא הצליחו לעמוד בקריטריון הריצה, בו נדרשות המלש"ביות לרוץ 1,000 מטר בזמן של ארבע דקות ועשר שניות", נכתב בדיווח של כתבת תאגיד השידור כאן כרמלה מנשה, וצוין כי אלו דרישות המקבילות לאלו של המלש"בים המתמיינים.

הנתונים היו אולי יכולים להיות טיעון מוצלח בידי אלו המתנגדים לשירותן של לוחמות ביחידות השדה ובמיוחד בסיירות והיחידות המיוחדות. אלא שמה שלא צוין בריש גלי בדיווח הוא דרישות הסף המופרזות שבהן נדרשות המלש"ביות המבקשות לשרת ביחידה מובחרת לעמוד על מנת לקבל את הזכות להתמיין - דרישות שאליהן גברים מעולם לא נדרשו.

בחודש יוני האחרון קבעה ועדה מיוחדת, שאת המלצותיה קיבל הרמטכ"ל אביב כוכבי, את מדדי הסף ללוחמת ביחידות המיוחדות: לוחמת נדרשת לעמוד בסף של לפחות 78 קילוגרם ו-1.66 מטר גובה. כאמור, אותרו 11 כאלו מכל מחזור הגיוס הקרוב ליחידת החילוץ המובחרת של צה"ל.

על אף שתנאי הסף למיונים ליחידת יהל"ם דומים לאלו של 669, ניתן לראות כי אכן יותר מלש"ביות צפויות להתמיין ליחידה המיוחדת של חיל ההנדסה, ורק ניתן לצפות מבחינה סטטיסטית שיותר נשים יצליחו לעבור את המיונים.

גם לוחמות ביחידות החי"ר המתמרנות ידרשו לעמוד בתנאי סף, אך "מקלים" יותר, כאשר הן נדרשות להיות במשקל של לפחות 67 קילוגרם, וגובה של 1.64 מטרים. בצה"ל טענו כי הדרישות נובעות מהרצון שלא לפגוע בבריאותן של הלוחמות, ומתחשבות בהבדלים הפיזיולוגיים שבין גברים לנשים.

לשם הסבר, גובהן הממוצע של נשות ישראל עומד על 1.62 מטרים, ומשקלן על 70 קילוגרם - אך נתונים אלו כוללים את כלל האוכלוסייה, ולא רק את אוכלוסיית בנות ה-18 שמועמדות לשירות. הצעירים המתמיינים לעומת זאת אינם נדרשים לעמוד בתנאי סף של גובה ומשקל על מנת להתמיין, פרט לפרופיל 82 ומעלה, שלו נדרשות גם הנשים.

מיד לאחר פרסום המלצות הוועדה, בפורום "דבורה" - שנועד לקדם ייצוג שוויוני לנשים במוקדי קבלת החלטות - יצאו נגד נתוני הסף הנדרשים: "הידיעה שצה"ל פתח את המיון ללוחמות ליחידות 669 ויהל"ם משמחת רק באופן חלקי, מאחר שהקריטריונים הגופניים שהוגדרו על ידי צה"ל לא סבירים ויובילו לאי הצלחת הפיילוט ביחידות שנפתחו, משום שלהערכתנו, אין כלל מלש"ביות העומדות בהם והם משום אחיזת עיניים. יתר על כן, קביעת קריטריונים נפרדים לנשים ולגברים לא מקיימת את לשון החוק".

אך סא"ל במיל' דנה בן עזרא, שהייתה מפקדת הגדוד הראשונה בגבול לבנון, ולקחה חלק בוועדה שקבעה את נתוני הסף טוענת אחרת: "יש לאנשים נטייה להתעסק בפרטים הקטנים. האם הגבר הממוצע יכול לעבור את המיונים ליחידה מיוחדת? לא. גם האישה הממוצעת לא - אחרת היחידה לא הייתה 'מיוחדת'".

"זה לא הגובה והמשקל", מוסיפה בן עזרא. "זה האם אנחנו מקבלות את מה שאנחנו זכאיות לו - כמו שלגבר יש את ההזדמנות, אי אפשר לשלול גם לנו את ההזדמנות להתמיין. זה לא יעלה על הדעת".

בקרב הלוחמים לשעבר ביחידות המיוחדות הדעות חלוקות: "הדרישות מגוחכות, אלו מקלות בגלגלים לנשים שרוצות להתמיין", טוען א', סמל צוות לשעבר ביחידה מיוחדת. "הדרישות לא הגיוניות ולא רלוונטיות. אם המועמדת מספיק חזקה פיזית ומנטלית לעמוד בדרישות - אין סיבה שלא תתקבל. במיוחד לנוכח העובדה שיש גברים שלא עומדים בנתונים הנדרשים של הגובה והמשקל שנדרשים מנשים".

"חשוב לזכור שצה"ל מכשיר בעצמו את הלוחמים במסלול ארוך והרבה מהטירונים מגיעים בכושר יחסית נמוך ומשתפרים לאורך המסלול", הוסיף ע', לוחם לשעבר ביחידה מיוחדת. "הנתונים הנדרשים מעט מוגזמים. נשים צריכות לעבור את אותם המיונים שעוברים גברים ואם הן כשירות - שיעברו את המיונים באותו הסף. לא צריך להקל עליהן, אך אין סיבה לקבוע סף גבוה כמו משקל לא סביר שרק מהווה חסם".

"אני שקלתי 65 קילו כשהתגייסתי. לא הייתי בכושר טוב והשתפרתי במסלול", פירט ע'. "הצוות בנוי מאנשים שונים, יש כאלה ששקלו 100 קילו והיו יותר טובים בסחיבה, יש כאלה ששקלו 60 קילו או פחות ורצו מהר ויש כאלה שלא היו בכושר אבל היו חכמים וחזקים נפשית ותרמו לא פחות".

ס', סמל צוות לוחמים לשעבר ביחידה מיוחדת דווקא מתנגד בכלל לשירותן של לוחמות ביחידות המיוחדות: "אני חושב שזה קצת פוליטי. נשים לא באמת יכולות לעמוד בעומסים הפיזיים וזה מפריע לתהליך ההכשרה".

על הנתונים הנדרשים אומר ס': "מי שמגיעה עם הנתונים האלו לא תהיה בכושר - אלא אם כן מדובר ביחידת סגולה". אך גם הוא מודה שכשהגיע להתמיין איננו עמד בתנאי הסף שנדרשים מנשים במיונים ל-669. "שקלתי 77 קילו והייתי בכושר סביר - תוך כדי המסלול נכנסתי לכושר. אבל הנשים מראש מגיעות בנקודת פתיחה יותר קשה".

אבל ס' מעלה עוד נקודה, אותה מעלים פעמים רבות גברים ששירתו ביחידות לוחמות. "נשים בצוות מורידות את ההווי הצוותי, יש הומור שהוא רק של גברים. ביחידה מיוחדת כשהצוות הוא כמו משפחה, אתה לא רוצה לחשוב פעמיים על הדברים שאתה אומר".

את הנקודה הזו דווקא מנגח א', שטוען כי "אחרי שזוחלים בבוץ כמה חודשים ביחד כל זה כבר לא רלוונטי". א' משיב לדבריו של ס' ואומר: "אני מסכים שזה יכול להיות מאתגר, אבל לא צריך לפסול על הסף. צה"ל הוא לא קייטנה - כל עוד זה לא פוגע בכשירות המבצעית, הכל טוב".

גם בן עזרא פוסלת את הטענות על אחוות הלוחמים: "אם נוח או לא נוח ללוחם הממוצע שאני נמצאת שם או לא - לא אמור להיות שיקול. אחוות לוחמים היא דבר חשוב - אבל היא נבנית. השיקול צריך להיות האם אני מספיק כשירה".

"הצבא הוא מקום עם תרבות מגדרית שנוטה לעולמות הגבריים, אבל זאת לא עילה להדיר אותנו", מוסיפה בן עזרא. "מקום המדינה נשים לחמו כתף אל כתף וגם נהרגו בקרבות בגוש עציון ובירושלים. היינו שם תמיד - ואנחנו נמשיך להיות שם. אנחנו צריכות לקבל את ההזדמנות להיות הכוח המגן של המדינה הזאת. אנחנו גם נשיג את זה, ומי שחושב שלא - הוזה".

"התהליכים האלו לוקחים זמן", מודה בן עזרא. "כשאני התגייסתי לא היו לוחמות, הסתכלו עלינו כמו על חייזרים, והיום זה כבר לא סיפור. לפני 15 שנים לא שיערו שיהיו מג"דיות בקרבי או אלופות. גם מח"טית תהיה, זה לא האם זה יקרה - אלא מתי".