מחדל המיגון והחשיבות בהנחיות: שנים של התרעות - והתעלמויות

היממה הקטלנית האחרונה, שגבתה את חייהם של לפחות 11 בני אדם מפגיעות טילים איראניים, העלתה שאלות מהותיות לגבי מוכנות העורף - איך הגענו למצב בו ישראלים רבים לא מוגנים מאיום הטילים?

דווקא בימים בהם אנחנו רואים עד כמה ההכנות ארוכות השנים לתקיפה באיראן היו חשובות ומוצלחות, קשה להתעלם מפערי המוכנות בעורף. לכרבע מהישראלים, 28% לפי דו"ח מבקר המדינה האחרון בנושא, אין גישה למרחב מוגן תקני בהישג יד.

במשך שנים תרחישי הייחוס של פיקוד העורף דיברו על אלפי טילים שישוגרו לאזורים מיושבים במלחמה רב זירתית. פוטנציאל לאלפי הרוגים. בין השאר בשל העדר מיגון. ב-2018 אושרה החלטת קבינט מקיפה להגברת המוכנות לשעת חירום. במשך שנים היא לא תוקצבה כראוי, חלקים ניכרים במימוש שלה החלו רק במלחמה הנוכחית, בכל הנוגע לפערי מיגון הצפון.

וזו רק דוגמה אחת: דו"ח מבקר משנת 2022 דיבר על הסכנה שבפגיעה באתרים וגופים המאחסנים חומרים מסוכנים. חומרים כאלה מאוחסנים באלפי אתרים, רבע מהם לא דווחו בזמנו לפיקוד העורף ולא היה מעקב אחר מניעת זליגה מהם. פיקוד העורף פעל לאורך חודשי המלחמה לצמצום ככל הניתן של אתרי חומרים מסוכנים. אבל מפחיד לחשוב מה היה קורה במתקפת פתע.

גם כשמסתכלים על החלטות ממשלה והמימוש שלהן, יש בודדות לאורך השנים שמתייחסות למיגון במרכז הארץ. רובן נוגעות לצפון ולעוטף עזה. אפשר לרדת לרזולוציה של ערים ספציפיות, בהן פערי המיגון גדולים יותר. ברובן יש לתושבים פתרונות עליהם עמלו בפיקוד העורף כמו חניונים ומתחמים ציבוריים גדולים. הם לא מתאימים לכל אחד. וזה עוד לפני שצללנו ליישובים קטנים במגזר הערבי וכדומה תרחישי הייחוס על בסיסם אמורים היו לתכנן את מיגון העורף, לא מתממשים בנתיים לשמחתנו. ועדיין - אי אפשר להמשיך ולבנות על המזל.