טיוח ואיומים: הקצין שחשף את ההטרדות במג"ב - והואשם לשווא

עו"ד גיא מדמוני-לנדאו מסר בתגובה: "מעולם לא היה סכסוך בין מרשי לבין הקצין. כך בעת שיצא לקורס קצינים ונמצא 'בספק התאמה' יצא להגן עליו ועל קידומו בוועדה במטה הארצי. לאחר שסיים את הקורס, בניגוד למקובל בארגון, שכנעתי את מפקדיו להחזיר את הקצין לשירות ביחידה מתוך כוונה ללוותו מקצועית. במהלך שירותו ביחידה קיבל הקצין יחס עודף בהובלת משימות יחידתיות כנע"ת (נוסף על תפקידו) תפקידים שניתנים רק לקצינים שמפקד יחידה מעריך את יכולותיהם וזאת על מנת לקדמו. הסכסוך נולד על ידי הקצין רק לצורך הגנתו. בהיעדר הפרוטוקולים בהליך בידיו של מרשי לא יכול מרשי להתייחס לטענותיו של הקצין באשר לאותו סכסוך או מקורו. למותר לציין כי למיטב הבנתי למרשי לא ניתנה לו הזדמנות להתגונן מפני טענה ל'סכסוך' ואתה סירבת להעביר לידי את הפרוטוקולים על מנת שאוכל לבור מבין האמירות מה היה מקור אותו סכסוך נטען ולהפריכו.

"תגובת מרשי לעניין 'השיבוש': מבחינה משפטית מדובר בטענה משפטית שגויה, שכן נקודת הזמן המתועדת בהקלטות שתיעדו (בניגוד לדין ולפסיקת בית המשפט העליון בעניין) שיחה בין מרשי לבין הקצין, טרם נפתחה חקירה. השיחה שבה הודה הקצין בפני מרשי, שהוא זה שדחף את החרדי לא הושמעה בכתבה, ומרשי בניגוד לקצין אינו מקליט את שיחותיו. בשיחה נוספת שקיים עם שוטר מהצוות שפעל באותה משימה מסר לי שהקצין הוא זה שדחף את המתלונן. לכן בשלב זה, המטרה של מרשי הייתה לעשות הכל! כדי שהקצין לא יפגע . ניתן גם להבין זאת מתוכן השיחות. ולגופו של פסק הדין כפי שציינתי בפניך החלטת בית המשפט לטעמי איננה קביעה כי מרשי שיבש הליכים אלא אמירה "על פניו" שמשמעותה "לכאורה" - קרי הדברים לאו הוכחו בפני בית המשפט (וזאת כיוון שבית המשפט יודע היטב כי החלטה כאמור מבלי שניתנה לעד זכות להתגונן מפניה תיהפך על ידי ערכאת ערעור). ולכן הניסיון להציג את מרשי כמי ששיבש אינו במקומו".