צה"ל בשדה מוקשים פוליטי: המתיחות בין צמרת הצבא לממשלה החדשה

שבוע חלף מאז שהתפרסמו ברשתות הסרטונים בהם נראים חיילי גבעתי בחברון, כשאחד מהם מכה פעיל שמאל והשני מתבטא בצורה פוליטית שאינה מקובלת בצה"ל - והסערה בנושא מסרבת לדעוך. מימין ומשמאל נשמעות צעקות רמות, כולם מזועזעים מכולם, הרשתות בוערות והמילים אלימות - כשמי שנמצאים בלב ההוריקן הם חיילי צה"ל ומפקדיו.

זו לא הפעם הראשונה שצה"ל מוצא את עצמו בלב מחלוקת פוליטית לוהטת, אבל נראה שעוצמת הלהבות שונה מבעבר: הפעם, הביקורת הנוקבת על הצבא לא מגיעה מהשוליים בעם או בפוליטיקה, אלא מלב הקואליציה העתידית. יו"ר עוצמה יהודית ושר בכיר בממשלה העתידית איתמר בן גביר תקף את הרמטכ"ל ששלח איגרת על מוסר לחימה ללוחמים, ואת המג"ד ששלח את לוחם גבעתי למאסר: "במקום לתת גב לחיילים שלנו - המערכת פגעה בהם". גם בנו של ראש הממשלה לעתיד השתלח ברמטכ"ל בציוץ ששיתף ומחק לאחר יממה, ובו נכתב: "זה האסון שלנו, שעל החיילים הגברים שלנו מפקדים נמושות. כוכבי, דחוף את האיגרת המבישה הזאת עמוק לתחת".

נראה שצבא ההגנה לישראל-  סמל הקונצנזוס במדינה מאז הקמתה - מתקרב לצומת דרכים. אז לאן פניו של צבא העם, עם משקולות השסעים הפוליטיים על צווארו? השבוע ניסינו להבין עם מפקדים שהיו חלק אינטגרלי מהמערכת, וגם עם אלה שחקרו אותה וסיקרו אותה לאן פנינו. לא בטוח שהתשובות מרגיעות.

[brightcove_iframe video_id='vod-news-vod-friday-clips-part-2211252008' autoplay='0' credit='' desc='"בן גביר יעשה פה סדר": חיילי צה"ל תועדו מכים פעילי שמאל בחברון' poster='' kid='1_uedcivbo' duration='']

רוח המפקד מול רוח הציבור: מי יגבור על מי?

"חלק מהעניין הוא שכשנותנים לחייל נשק, אז גם מחנכים אותו להיות מרוסן", אומר הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון. "הרי לא נותנים לו נשק כדי שיירה בכל אחד, ודאי לא כדי שיאמר אמירה פוליטית או יתקוף באלימות מפגין שיכול לעצבן אותו - הוא צריך לפעול בריסון; לכן ללא ספק הם פעלו פה בניגוד לפקודות ולעכים של צהל וטוב שהצבא הגיב ככה", הוא אומר על אירוע השבוע האחרון.

כאמור, כבר ביום שאחרי הוציא הרמטכ"ל אביב כוכבי איגרת לחיילים שבה כינה את האירוע "חמור, פסול, לא ערכי ולא חוקי". תא"ל במיל' צביקה פוגל, ח"כ במפלגת עוצמה יהודית, אמר על דבריו של כוכבי: "אני חושב שהאיגרת שהרמטכ"ל הוציא מיד כשהאירוע הזה קרה, גרם לכל המפקדים להתיישר לפיו. זה לא נכון, הרמטכ"ל לא צריך להוציא על כל דבר איגרת, כל פעם שהרמטכ"ל מוציא משהו כזה הוא בעצם מסמן את גבול השיפוט, אני לא מסכים".

יעלון, לעומתו, מצדיק את הוצאת האיגרת: "מה שכוכבי עשה עכשיו, בצדק, זה אחרי שהוא שמע את הפרטים הוא הוציא איגרת מאוד ברורה שתפקידה לשים קווים אדומים לגבי איך חייל צריך להתנהג, כי חיילים ממשיכים לפעול בשטח".

תא"ל במיל' אמיר אביבי, העומד בראש תנועת "הביטחוניסטים" אמר כי האיגרת גרמה לו להרגיש "לא בנוח", והוסיף: "אני חושב שזה היה קצת היסטרי ובעיקר מושפע מהלחץ הבינלאומי והתקשורת העולמית. כשדיברתי עם בכירים בצבא אמרו לי שזה אירוע חריג ולא מאפיין, אז אם ככה - למה צריך להוציא איגרת לכל החיילים? היה פה אירוע לא טוב, תגובה לא טובה של החיילים, אבל אם זה אירוע נקודתי - תתייחסו אליו כאירוע נקודתי".

אולם הסערה לא מתחוללת רק בקרב הפוליטיקאים. ברשתות החברתיות צייצנים ממסגרים את הפיקוד הבכיר בצה"ל כמי שלא מגבה את חייליו, ועושים שיימינג אישי למג"ד צבר בחטיבת גבעתי בשל החלטה שקיבל שלא מוצאת חן בעיניהם. אלון בן דוד הוא כתב צבאי מזה 35 שנים. כשנשאל אם הוא מזהה שינוי בשנים האחרונות בקרב החיילים הצעירים ומה שפיע עליהם בשטח - הוא אומר: "זה דור אחר לגמרי, הוא מקבל הרבה פחות מרות וסמכות מאשר הדורות הקודמים, ויש לו עולם שלם ברשת שהוא תחרות למפקד".

עוד מוסיף בן דוד: "אני חושב על המפקד בחברון שמנסה להסביר להסביר לחייליו את הערכים שהוא מצפה מהם – והרשת אומרת לחיילים דבר אחר לגמרי. מי גובר על מי בסוף? זה הופך את אמנות הפיקוד לאתגר הרבה יותר קשה משהייתה, כי בסוף אתה עומד מול דעת קהל שמשפיעה על החייל. קורה מצב שהמפקד אומר לחייליו בשיחה שהאירוע לא בסדר, אבל כל הרשת אומרת שזה מצוין וצריך להמשיך ככה ולתת גיבוי להתנהגות כזאת".

על השיימינג שנוצר ברשתות מול מג"ד צבר אומר אמיר אביבי כי "זה חמור מאוד, מכעיס אותי מאוד. אני חושב שבכלל יש פה תופעה שאני נתקל בה, שמצד אחד אנחנו נתקלים המון שנים באנרכיסטים שמנסים לעשות דה-לגיטימציה לצבא. ומצד שני אנחנו רואים היום גם בימין הישראלי איזשהי מגמה מסוימת לתקוף את צה"ל ולעשות לו דה-לגיטמציה, אז צה"ל חוטף גם משמאל וגם מימין. צריך להשאיר את הצבא מחוץ לפוליטיקה".

ולצד הדרג הפיקודי והעימותים מול הפוליטיקאים, ישנם גם החיילים עצמם - לוחמים צעירים שהתגייסו מלאי מוטיבציה, שנושאים בעול של השירות הקשה והמסוכן בשטחים, ולא תמיד שותפים לסולם הערכים הצבאי של המפקדים הבכירים. או במילים אחרות, יש לא מעט חיילים שקרובים יותר בעמדותיהם באשר לצבא לאלו של סמוטריץ' ובן גביר, מאשר לדעותיהם של הרמטכ"ל כוכבי ושר הביטחון הנוכחי בני גנץ.

פרופסור יגיל לוי, חוקר יחסי חברה-צבא-פוליטיקה באוניברסיטה הפתוחה, מסביר על התהליכים החברתיים שמתרחשים בתוך צה"ל: "מאז שנות ה-80, מה שאנחנו רואים זה שהמשפחות המבוססות בישראל, ששייכות לקבוצות הכוח בחברה, שולחות את בניהן ובנותיהן לתפקידים צבאיים שאינם מסכני חיים, בין אם זה תפקידי מנהלה, או תפקידים במערך הטכנולוגי שהלך והתרחב, ובשנים האחרונות ברור מאוד שהוא נותן תשואה כלכלית משמעותית (מודיעין, סייבר)".

הוא ממשיך: "הוואקום שנוצר בתפקידי הלחימה מתמלא על ידי קבוצות שבעבר היו במעמד שולי בצבא, בין אם זה מזרחים ממעמד הביניים ומטה, מהגרים מברית המועצות ואתיופיה, וכמובן הציונות הדתית שמילאה את השורות בצורה אינטסניבית מאז שנות ה-80. רואים את זה בנתונים מאוד ברורים, כאשר המשפחות של הקבוצות שמשרתות בצבא מבינות בהדרגה שהם נושאות בנטל העיקרי. הן מסתכלות סביבן ורואות שהצבא הפך להיות צבא של גיוס סלקטיבי, והקבוצות היותר מבוססות אינן נמצאות בוודאי לא בשיערוים של פעם ביחידות הלוחמות".

כך מסביר פרופסור לוי: "הן מבינות שיש להן כושר מיקוח, מביאות את הערכים שלהן אל השולחן ודורשות מהצבא לעצב מחדש את תרבותו באופן שיהלום את הערכים שלהם, בין אם זה בהוראות פתיחה באש, בין אם זה במדיניות ענישה כלפי חיילים או בצורות אחרות. התצהליך הזה הוא בהחלט מובן וטבעי, השאלה הוא אם זה נכון נורמטיבית".

שר הביטחון לשעבר יעלון מספר כי הוא רואה שינוי מהותי בקרב נוער לפני גיוס: "רבים מהם הצביעו לבן גביר וסמוטריץ' כי הם מבטיחים להם פתרון שחור ולבן. אלו חבר'ה צעירים שעוד לא מבינים את המורכבות. אז באים ואומרים להם 'מוות לערבים' והם חושבים- הנה, פתרנו את הבעיה, נהרוג את הערבים. הדבר נכון בוודאי כשאומרים 'מוות למחבלים', שהרי הורגים מחבלים שצריך להרוג – אבל אם לא צריך להרוג?"

יעלון מזהה מגמה, לדבריו, של "פוליטיקאים שמנצלים פופוליזם". עוד הוא מספר על הנוער הנמצא לפני גיוס לצבא כי הם רוצים לשרת ביחידות קרביות מסוימות, "כי שם הורגים ערבים. זה מחלחל אותי, אני מודאג. ואני שומע את זה לא מעט, ואנחנו נשמע את זה יותר מעכשיו, אני משוכנע. ודווקא אנשים שאמורים להיות אחראים, כמו נתניהו שמכיר את הנתונים", הוא אומר, "אל תרכב על זה - תתמודד עם זה".

"חייל שסרח ולא גיבור": התקרית שקרעה בין הצבא לעמו

אם יש רגע אחד שמסמל את נקודת השבר בקונצנזוס הישראלי על טוהר הנשק, רגע שינסח מחדש את יחסי הצבא והחברה הישראלית - הוא זה: 24 במרץ 2016, בוקר קר בחברון, 11 דקות לאחר שהגיע לזירת פיגוע החייל אלאור עזריה יורה במחבל מנוטרל שהיה שרוע על הקרקע, ולוקח את הצבא והחברה הישראלית כולה לטלטלה שעוד לא מאחורינו. דובר צה"ל דאז אלוף במיל' מוטי אלמוז דאג להכריז בפני המצלמות: "זה לא ערכי צה"ל, זה לא תרבות העם היהודי ולא שום דבר שקשור במסגרת הצבאית".

אולם על אף שבצה"ל הודיעו כי הם מתחקרים את האירוע בבית משפט צבאי, הפוליטיקאים מיהרו להגיב. נפתלי בנט, אז יו"ר מפלדת הבית היהודי, אמר: "האם חייל שהיה עד אתמול חייל מצטיין, יכול להפוך להיות מובל באזיקים כאחרון הפושעים? האם מישהו באמת מאמין שניתן להעמיד לדין חייל על אשמת רצח?". גם ח"כ מירי רגב מהליכוד, בעברה דוברת צה"ל אמרה כי היא "מצפה מהרמטכ"ל שיחון את החייל". בהפגנות שהתרחשו מחוץ לקרייה בתל אביב צעקו לרמטכ"ל דאז, איזנקוט: "גדי גדי תיזהר רבין מחפש חבר".

פרופסור יגיל לוי טוען כי "צה"ל היה בהלם בפרשת אלאור עזריה משום שהוא לא חשב שהצבא כבר לא מהווה גורם שנמצא מעל הפוליטיקה, ושמסמל את האחדות הישראלית. בצבא חשבו שגם אם יש מחלוקות עם צה"ל, הן יתנהלו לכל היותר בדלתיים סגורות בכנסת, ואולי מדי פעם בהפגנות של השמאל הישראלי. אבל הוא לא חשב שהוא יקלע למצב שבו הימין הישראלי, לפחות חלקים ממנו, כולל מנהיגים פולטים בכירים, יעשו דה-לגיטימציה של שיקוליו של הצבא, של הקודים שלו, של הסמלים שלו, עד כדי התהוות של קרע בין הצבא לבין הימין הישראלי. הדבר הזה הכה את הצבא בהפתעה גמורה".

יעלון, שהיה אז שר הביטחון, משחזר את אותו היום: "האירוע היה ב-08:15, ב-13:30 הגיע התחקיר לרמטכ"ל שבמקרה נמצא איתי בהערכת מצב במשרד הביטחון. אני מבין שיש פה אירוע שצריך לנטרל כמה שיותר מהר כי הפלסטינים מתחילים כבר להגיד - 'הנה, אמרנו לכם. חיילי צה"ל מוציאים להורג'. פניתי אז גם לראש הממשלה ואמרתי: 'בוא נצא בהודעה וכולנו נסתייג, עוד לא אמרנו שום דבר ולא חרצנו דין'. פה הייתה התנפלות כבר מיום חמישי בערב, ואז הצטרף עוד שר ביום שישי ובכנסת ביום שני - אז אמרתי בכנסת: 'יש פה אירוע חריג של חייל שסרח ולא של גיבור. מה אתם רוצים פה צבא מתבהם? צבא שאיבד חוט שדרה מוסרי?'".

"אני מסתובב בפיקוד המרכז החיילים בבלבול", ממשיך יעלון ונזכר באותם ימים טעונים בצבא. "מצד, אחד המפקדים אומרים להם - 'זה דגל שחור, מעשה שלא ייעשה', ומצד שני פוליטיקאים וראש הממשלה מחבקים אותו כגיבור. זה מבלבל. עיקר הטענה שלי בסוף היא לנתניהו שהסתובב והתהפך מתישהו, והחליט לחבק את החייל במקום לתת לצבא לנהל את זה".

אביבי טען כי פרשת עזריה הייתה "קו פרשת מים מאוד משמעותי. אחד הדברים שהטריד אותי, בתור קצין בכיר באותה תקופה בצבא, שאני הרגשתי שבדרג הבכיר יש ניתוק ממה שעובר על העם, תהליך שמנותק לחלוטין ממה שקורה בשטח". הוא נזכר באותם ימים: "העם היה בתקופה שאנשים נשחטו ברחובות, כל יום סכינים, אנשים נטבחים ברחובות, והכל משודר בשידור חי. ואז קורה האירוע הזה של אלאור עזריה, שאגב הוא לא טוב; עזריה פעל בניגוד לפקודות. אבל ברגע שזה קורה, ועוד לפני שיש תחקיר או חקירת מצ"ח, ישר יוצאים באמירות מאוד קשות - גם על אלאור עזריה שבעצם נשפט בשידור חי על ידי בכירי מערכת הביטחון - וגם על הציבור. באים ואומרים על עם ישראל שהוא התבהם".

אלוף במיל' ניצן אלון, לשעבר מפקד אוגדת איו"ש ופיקוד המרכז, טוען בהקשר הזה כי "אמון הציבור הוא דבר חשוב, אבל אמון הציבור יכול להיפגע גם מזה שיהיו אירועים חמורים וצה"ל לא יגיב אליהם, או לא יגיב מספיק מהר. יש הרבה ציבורים במדינת ישראל, זה לא ציבור הומוגני. זה לא צריך לסובב את צה"ל כמו שבשבת - יש לו את המצפן שלו ואיתו הוא צריך ללכת".

גם מבחינת בן דוד אין בסיפור הזה שחור ולבן: "במקרה אלאור עזריה, צה"ל הפגין עמוד שדרה ערכי, יצוק מבטון, מברזל, לא מתכופף, הרמטכ"ל איזנקוט אמר הכול, אבל זה לא חילחל למטה, הם הבינו מה אמר הרמטכ"ל. אם ייעשה היום סקר בקרב צה"ל שישאל כמה חיילים חושבים שעזריה נהג נכון ולא צריך להעניש אותו - אני אומר שיהיו שם מספרים מאוד גבוהים באזור ה-80-90 אחוזים".

אביבי אומר כי "כשאימהות שולחות את הילדים שלהן לצבא הן רוצות לדעת שגם אם הם טועים יש מינימום של גיבוי וגם תהליכים סדורים, ולא שמיד לפני תחקיר כבר מוצאים את החייל אשם ונגמר הסיפור. זה שבר את הציבור, ולדעתי לא הייתה הבנה בדרג הצבאי מה עומק השבר".

יעלון מעלה את המילה "גיבוי" ואומר: "הייתי בהרבה מאוד אירועים שבהם נתתי גיבוי. יש מצבים שאתה לא נותן גיבוי. אם חייל בזז או הוציא להורג בזדון, מה פתאום שאני אתן לו גיבוי? צריך לעסוק בדבר הזה באופן מדויק. בן גביר, לעומת זאת נותן גיבוי, לכל החיילים".

מדינה עם צבא - או צבא עם מדינה?

אז לאן פניו של הצבא? כיצד יתמודד עם קואליציה שחלקים בה שואפים להתערב פוליטית במלאכה הצבאית ממש, והאם הפער ההולך ומתרחב בין רוח המפקד לרוח הלוחמים ניתן לגישור? ח"כ צביקה פוגל מעוצמה יהודית טוען כי "המפקד של הצבא זה הממשלה באמצעות שר הביטחון, לא הרמטכ"ל. הרמטכ"ל הוא ראש המטה הכללי שדואג להוציא לפועל את מדיניות הממשלה. שלא נתבלבל, אנחנו אלה שמכתיבים לו את המדיניות – הוא זה שצריך להוציא אותה לפועל. אנחנו מדינה שיש לה צבא – לא להפך".

יעלון מנסה להסתכל קדימה, על מינויו של הרמטכ"ל ה-23 של צה"ל, הרצי הלוי, ואומר: "הרצי בנוי היטב, אני לא מודאג לגביו, יש לו עמוד שדרה. אני מודאג לגבי תוצאות העימותים שיהיו שם. לא רק מבחינת הרמטכ"ל, גם עם ראש השב"כ. אם ראש השב"כ יוצא נגד פוליטיקאי אז יש לנו בעיה, אבל לפעמים אין לו ברירה, וגם אם הרמטכ"ל מעיר לפוליטיקאי זו בעיה, אבל לא הייתה לו ברירה. לי ברור שהדרג הצבאי כפוף למדיני, אבל כשהדרג המדיני חורג באופן קיצוני, אנחנו מגיעים למצב שהדרג המקצועי נאלץ להגיב".

כרגע יש יותר סימני שאלה מתשובות, וכולם מונחים לפתחו של הלוי, שייכנס לתפקידו בעוד חודש וחצי. "האתגר לרמטכ"ל הבא הוא דרמטי", אומר בן דוד, "זה ממש דורש להיות יצוק מבטון בערכים שלך ובמוכנות שלך להתמודד. וזה מה שניסה לעשות אביב כוכבי השבוע: הוא סלל את הדרך הזו לרמטכ"ל הבא כשהלך להתנגשות לא פשוטה מול פוליטיקאי, כשזה ברור שהוא מנהל שיח עם בן גביר. היה לו חשוב לסלול את הדרך כדי שהרמטכ"ל הבא יבוא על בסיס ערכי שעליו הוא יכול להמשיך לעבוד ולדרוש שלא יתערבו לו בערכים, אבל זה לא יהיה קל".

במצב ביטחוני הולך ומסלים, לא יהיו להלוי 100 ימי חסד. גם לא תהיה לו הפריבילגיה להתעלם מתפוח האדמה הלוהט הזה ולהסתפק - כמו קודמו - באיגרת בסוף הכהונה.