אכלו 300 קלוריות ביום, איבדו תחושת זמן ונחקרו: העדויות מהשבי
"לא הצלחנו להבחין בין יום ולילה במנהרה, המחבלים מנעו מאיתנו אוכל בכוונה וחקרו אותנו על תקופת השירות בצה"ל. היינו בלי נעליים במשך כל התקופה - והתקלחנו פעם בכמה חודשים". אלי שרעבי, אוהד בן עמי ואור לוי חזרו מהגיהנום בעזה אחרי 491 ימים - וסיפרו על הזוועות
אכלו כ-300 קלוריות ביום מפחמימות בלבד ברוב תקופת השבי, וימים לפני השחרור קיבלו מעט יותר אוכל: אלי שרעבי, אוהד בן עמי ואור לוי חזרו אתמול מהגיהנום בעזה אחרי 491 ימים - והערב (ראשון) במהדורה המרכזית נחשפו כמה מסיפורי הזוועות: "לא הצלחנו להבחין בין יום ולילה במנהרה, המחבלים מנעו מאיתנו אוכל בכוונה וחקרו אותנו על תקופת השירות בצה"ל. היינו בלי נעליים במשך כל התקופה - והתקלחנו פעם בכמה חודשים". עוד אמרו כי המחבלים והשתמשו באמירות של פוליטיקאים ישראלים כדי להתעלל נפשית בחטופים, וכי מה שהחזיק אותם בשבי היו תפילות, קידוש בימי שישי והתמיכה האחד בשני.
אתמול פורסמו בחדשות 13 עדויות נוספות מהשבי של אוהד, אור ואלי. בין היתר עלה כי אלי ואור לא היו חשופים לתקשורת ולא ידעו מה קרה ב-7 באוקטובר. הם הוחזקו במנהרה כל התקופה - ובשבוע האחרון האכילו מחבלי חמאס את השלושה כדי לנסות לטשטש את פשעי ההרעבה שלהם. כמו כן, אור לוי ביקש לפגוש את הוריו של ענר שפירא, שאותו ראה במיגונית ברעים. הוא שאל על הירש גולדברג-פולין, והיה סבור שהוא ואלמוג סרוסי שוחררו מהשבי. אוהד בן עמי הוחזקה כפי הנראה במנהרה אחרת - והשלושה שהו עם חטופים אחרים שהיו מודעים לשחרור.
היום התעוררו אוהד, אור ואלי לבוקר ראשון בישראל. הם עטופים מאז אתמול בבני משפחותיהם - ומתחילים לגלות את ממדי הטרגדיה של 7 באוקטובר ולעכל את האובדן האישי הכבד שלהם. אחרי התמונות הקשות מחזרתם, כשהם רזים וחיוורים, אמרו היום בסביבת נתניהו כי "לא ידעו" על הרעבה. אלא שבחדשות 13 פורסם כבר לפני יותר מחודשיים שבצה"ל הזהירו את הדרג המדיני כי מצבם של החטופים מידרדר, וכי חלקם כנראה אף סובלים מהרעבה מתמשכת. אלוף ניצן אלון, האחראי על סוגיית החטופים מטעם צה"ל, אף אמר: "חלק מהחטופים במצב רפואי קשה מאוד, וחלקם בסכנת חיים".
משפחותיהם של אור, אוהד ואלי מסרו הערב הצהרות בבתי החולים איכילוב ושיבא. שרון, אחיו של אלי שרעבי, קרא לראש הממשלה בנימין נתניהו ואמר: "בעת הזו יש עדיין 76 חטופים וחטופות שזועקים אלינו מן האדמה כדי שנציל אותם. קבל החלטות אמיצות, אלה רגעים קריטיים".
"אלי בחיים, עם ישראל חי", אמר שרון בפתח דבריו, "ביום שבת חזרו אלינו אלי, אוהד ואור. הם שרדו תנאים מאוד קשים של שבי - והם חזרו הביתה. זה הניצחון של עם ישראל. אלי ביקש ממני להודות לכל עם ישראל, למנהיגים בארץ ובעולם, להודות לחיילים הגיבורים שלנו שמסרו נפש, למשפחות השכולות, לפצועים, קטועי הגפיים. זה ה-DNA של עם ישראל. זה הניצחון של כולם".
מיכאל לוי, אחיו של אור, אמר: "הוא חזר אלינו במצב גופני ירוד. מי שראה את התמונות והסרטונים לא יכול היה להתעלם. במשך 16 חודשים הוא היה יחף, רעב ובפחד תמידי שכל יום הוא יומו האחרון. המכה הקשה ביותר חיכתה לאור כשיצא לחופשי – כי החשש הכי גדול שלו אושש: עינב, אשתו האהובה, נרצחה באותו יום ארור. במשך 491 הוא החזיק את התקווה שיחזור אליה, וגילה זאת רק אתמול. איך אפשר בכלל לעכל דבר כזה? אבל אחרי כל מה שעבר הוא סוף סוף פגש את מוגי – ילד בן 3.5 שלא ראה את אבא שלו 491 ימים. כשנפגשו, הוא שאל אותו 'אבא, למה לקח לך כל כך הרבה זמן לחזור?'. איזה ילד שואל את זה?".
"אחי כאן, אבל יש לי עוד אחים ואחיות שם", הוסיף מיכאל, "כל יום שעובר הוא גזר דין מוות לאלה שנשארו מאחור. אל תשכחו אותם. אל תפסיקו להילחם עבורם. החזרה של אור היא נס – ולכל המשפחות מגיע הנס הזה. לעם ישראל מגיע הנס הזה".
אלה בן עמי, בתו של אוהד, אמרה: "אתמול, שנה וארבעה חודשים אחרי, ישבתי לצפות בשחרור שלו. התמונה האחרונה שיש לי מאבא, הזיכרון האחרון הוא מחולצה קרועה ובוקסר, מובל על ידי שני מחבלים. תוך כדי שאנחנו מחכים לראות אותו יוצא מהרכב של החמאס עברו לי המון תמונות בראש, גם כל החודשים האלו היו לי המון תמונות בראש אבל שום דבר לא הכין אותי למה שראיתי על פניו וגופו של אבא שלי כשעשה אתמול את צעדיו הראשונים בחזרה לעולם.
"הייתי בטוחה בעצמי, שאראה אותו ואהיה חזקה, לא אשבר וברגע שהוא הלך מולי על המסך, קרסתי על הרצפה בצרחה, 'סליחה'. בעודו עולה לבמה, הסתכלתי על הכתפיים שלו, על עצמות הבריח, על הרזון, על השבריריות ועל הפנים הנפולות. הצרחות והבכי לא פסקו. כי כן , מה שכולכם ראיתם בטלוויזיה אתמול, המראות הקשים, הנוראיים שבא להעיף את הטלוויזיה לרצפה - זה אבא שלי".
"אבא שלי עבר זוועות, עוד לא התחלנו בכלל לשמוע ולהתעמק בתופת ובגיהנום שבו הוא היה, למזלנו יש לנו איתו מעכשיו את כל החיים", הוסיפה, "אבל שם מאחור נשארו עוד 76 חטופים, 76 אחים שלנו, הם נמצאים עמוק במנהרות חמאס, עמוק בחושך, עמוק בגיהנום ועמוק תחת ידי מחבלים שאחראים ל-7 באוקטובר. אם קודם משימת חיי הייתה להעביר את הדחיפות בשחרור החטופים, עכשיו אחרי שאבא שלי חזר, אני מבינה כמה זה הרבה יותר גרוע ממה שחשבתי".
"אנחנו לא נוותר עד שהחטוף האחרון בבית", המשיכה בן עמי, "שלב ב' בעסקה שיחזיר את כל החטופים הביתה חייב לצאת לפועל, אין ברירה אחרת, אסור לנו לתת להם לגווע שם, אין פה שום דרך אחרת. אני פונה לקבינט - אתם ראיתם את התמונות אתמול ביחד איתנו, אתם מבינים שחייבים להחזיר את כולם, אל תתעלמו מזה - תמצאו את הדרך שזה יקרה כמה שיותר מהר".
"וביחד עם כל זה, אבא שלי בבית", אמרה לסיום, "אבא שלי המעורר השראה, שגם אחרי שנה וארבעה חודשים במנהרות דפק ריצה אלינו ברגע שראה אותנו, אבא שלי שמדבר על כך שהוא קיבל הזדמנות שנייה לחיים, אני מעריצה אותך אבא. הוא שרד כגיבור ויצא בראש זקוף ומורם - סיפרתי לכם עליו כל כך הרבה חודשים ועכשיו הוא כאן ומוכיח לגמרי בעצמו כמה הוא מיוחד. אבא שלי בבית, הוא חזק וכבר מדבר על לצאת למאבק בעצמו, לצאת להביא את החטופים הביתה כי הוא לא מסוגל לחשוב על כך שנשארו עוד אנשים מאחור בתנאים שהוא היה בהם. הוא מבקש במילותיו להודות לכולם ובמקביל לבקש שאל תפסיקו לרגע, אל תעצרו, תמשיכו לצעוק את הקול של מי שלא יכול לדבר, עד החטוף האחרון".
